השופט קבע: רונן עוזיאל הוא "השודד המנומס עם הפתק"

עוזיאל באחד ממקרי השוד כפי שנקלט במצלמות האבטחה

ב-20 במרץ 2013 נכנס רונן עוזיאל לסניף בנק הפועלים בשדרות דגניה בקרית חיים כשהוא חבוש כובע מצחייה שחור ומרכיב משקפי שמש שחורים. הוא ניגש לפקידת הבנק והציג לה פתק. בפתק נכתב כי מדובר בשוד וכן נרשמה הוראה לשים את הכסף בשקית. הפקידה המפוחדת מסרה לעוזיאל כסף שהיה בקופתה – ובסך הכל 11,850 שקל לתוך שקית שהעביר לה עוזיאל, אותה לקח עמו ונמלט מהמקום. כך קרה, פחות או יותר, בשמונה מקרים נוספים, בהם עוזיאל הצליח לצאת מסניפי בנק שונים עם שלל של עשרות אלפי שקלים. כתב האישום כלל אישום נוסף שייחס לעוזיאל ניסיון לשדוד סניף בנק נוסף.

אתמול (שלישי, 4.11) הורשע עוזיאל – שזכה לכינוי "השודד המנומס עם הפתק" – בתשעת מקרי השוד וכן בניסיון השוד, על ידי שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יחיאל ליפשיץ. בהכרעת הדין ציין השופט בקצרה את מקרי השוד; כך למשל ציין כי בשניים מהאישומים נטען שעוזיאל ניגש לפקידות בנק בסניפים שונים, והציג פתק שעליו לא רק נכתב כי מדובר בשוד, אלא גם שהוא זקוק לתרופות. גם במקרים האלה, הוא יצא מסניפי הבנק עם אלפי ואף עשרות אלפי שקלים.

עוזיאל טען בתגובה לכתב האישום כי לא הוא ביצע את המעשים שתוארו בכתב האישום. לטענתו, מדובר בטעות בזיהוי של האחרים שזיהו אותו. גרסתו זו הביאה לכך שאל דוכן העדים עלו לא פחות מ-54 עדי תביעה, בהם פקידי ופקידות בנק, קציני ביטחון, עובדי חברות המתפעלות את מערכות הצילום השונות, שוטרים שהגיעו לזירות מקרי השוד ועוד. כל אלה העידו כעדי תביעה, בעוד שעוזיאל לבדו עלה להעיד להגנתו.

כאשר נשאל סנגורו של עוזיאל, עו"ד ענבוסי מהסנגוריה הציבורית, מדוע לא ניתן לוותר על עדים, הוא השיב בין היתר, כי חלק מהעדים מסרו נתונים לא מדויקים או לא נכונים בעת שנחקרו במשטרה. אבל טענתו של הסנגור נדחתה, והשופט ציין בהכרעת הדין כי כל מקרי השוד תועדו במצלמות האבטחה של סניפי הבנק, וכי מסרטוני האבטחה ניתן היה למצות פרטים ויזואליים רבים יותר אודות השודד מאשר פקידות הבנק יכלו למסור. "צפייה בתיעוד החזותי של 10 האירועים מעלה באופן ברור וחד משמעי כי אדם אחד הוא זה שביצע אותם", ציין השופט והוסיף כי ב-18 ביולי 2014 שודרה תוכנית "כלבוטק" ובה קטעים מתוך מעשי השוד.

אגב, בעקבות שידור התוכנית ב"כלבוטק", אחד ממכריו של עוזיאל דיווח למשטרה כי הוא השודד שנראה בסרטונים. לכן החליטה המשטרה לעקוב אחר עוזיאל, וארבעה ימים לאחר מכן הוא נעצר בסיומו של מרדף קצר סמוך לחוף הים.

השופט יחיאל ליפשיץ

השופט ציין בהחלטתו כי תווי הפנים של השודד זהים לתווי פניו של עוזיאל, ועל כן קבע כי הוא השוד. "צפיתי בנאשם עת ישב בתא העצורים ועת ישב ליד דוכן העדים. צפיתי בו בדרכו מתא העצורים לדוכן העדים וחזרה. התבוננתי בנאשם במגוון רב של סיטואציות – עת שוחח עם בא כוחו, עת הפנה את פניו לימין, עת הפנה פניו לשמאל ועת הישיר אליי מבט. בחנתי את תווי פניו במספר הבעות – כאשר שתק וכאשר דיבר, כאשר בהה וכאשר צחק, כאשר פיו היה פתוח לרווחה וכאשר היה סגור. עוד בחנתי את גופו ואת תנועותיו, והכל בשים לב ובהשוואה לתמונות ולסרטונים הרלוונטיים. לאחר כל אלה, לא נותר בליבי ספק, כי הנאשם הוא השודד שנראה בסרטונים", ציין השופט בהחלטתו להרשיע את עוזיאלוהוסיף כי לא רק התרשמותו הביאה להרשעה אלא גם עדות המומחים שהעידו בבית המשפט והראיות החפציות שהוצגו בפניו.

את הפרקליטות ייצגה בבית המשפט עו"ד מירה רווה.