 |
| המקרה הפרטי בראי המדיניות הציבורית (אילוסטרציה: FREEPIK) |
בפסיקה מנומקת, ברורה וחד משמעית החליט (26.9) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב עודד מאור, שלא לתת הפטר לחייב שהליכי פשיטת הרגל שלו נמשכו שנים עד שהגיע להסדר, ואשר גם בו לא עמד.
במאי 2012 הגיש שלומי לוי מגבעתיים, אז בן 43, בקשה להליכי פשיטת רגל ולמתן צו הפטר. זאת כשהתנהלו נגדו 21 תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של יותר ממיליון שקלים. לטענתו בגלל נסיבות אישיות ובריאותיות, וכן בשל פיטוריו מעבודתו, לא הצליח להתמודד עם בעיות הפרנסה, נקלע לחובות, ולכן הוא מבקש מבית המשפט להכריז עליו כפושט רגל.
לאורך השנים, כותב השופט מאור בהחלטתו, לוי לא שיתף פעולה עם ההליך המשפטי, כפי שצפוי ממי שמבקש את עזרת בית המשפט. למרות זאת, ב-31 באוקטובר 2016 הוא הגיע להסדר עם המנהל המיוחד והכונס הרשמי לפיו יקבל הפטר על חובותיו, וישלם רק ריבית פיגורים בסך 15 אלף שקל, זאת בתוך 60 יום.
לאחר שלא עמד גם בתשלום זה, לוי ביקש לפטור אותו שוב, הפעם מסכום ההסדר. נציגו של הנאמן, עו"ד אופיר פדר, התעקש כי על החייב לעמוד בהתחייבות, בעוד נציגת כונס הנכסים השאירה לבית המשפט את ההחלטה. סנגורו של לוי, עו"ד דויד לייזר מטעם הסיוע המשפטי, ציין כי איש מהנושים לא טרח להגיע לדיון או להביע עמדה, הזכיר שוב את מצבו האישי והכלכלי, וביקש כי יינתן לו לפתוח דף חדש בחייו.
 |
| השופט עודד מאור |
המקרה הפרטי וההתנהלות הכללית
השופט מאור לא התרשם מטיעוניו של לוי, וניצל את המקרה הפרטי כדי למתוח ביקורת נוקבת על ההתנהלות הכלכלית בישראל, הן במגזר הציבורי והן בפרטי – התנהלות המאפשרת לאדם להגיע לידי קריסה שכזו. הוא סקר את הסתבכותו של לוי, החל מגירושיו ופיטוריו מהעבודה, דרך הלוואות שניתנו לו שוב ושוב מבנקים שונים כדי להחזיר כספים שלא יכול היה להחזיר מלכתחילה.
השופט לא חסך ביקורת גם מבית המשפט, והתייחס לטענה לפיה ניתן לתת הפטר לאדם, ובתנאי שיהיה בכך לסייע לשיקומו. הטענה על הצורך לסייע בשיקום חייב הפכה כה רווחת, כותב השופט, עד שהוא אינו מוצא בה "אלא עטיפה חלולה". אין די בטענה זו, הוא ממשיך, כדי למחול לו על חובותיו, "שהרי אז היינו מוותרים על החובות מלכתחילה והאיזון המתחייב בין זכויות החייבים לבין אלו של הנושים נשחק לו עד דק מן הדק".
השופט מאור תוהה בפסק הדין האם במקרה הספציפי ההפטר הוא הדרך הנכונה לשקם כלכלית את לוי. "נשאלת השאלה… האם ויתור על כספים אותם ממילא היה עליו לשלם תוך כדי ההליך, והוא לא שילם אותם… לא טורח לפנות לא לכונס הרשמי, לא למנהל המיוחד ולא לבית המשפט בבקשה מתאימה, תחזיר את החייב למעגל החיים הכלכלי היצרני". מנגד, מעלה השופט מאור את הטענה כי 15 אלף שקל עבורם ביקש לוי את ההפטר הינו סכום משמעותי עבורו, אולם זניח מבחינת הנושים.
בשלב הזה עבר השופט מאור להצליף בהצעת החוק לחדלות פירעון ושיקום כלכלי, שלכאורה מעמידה את שיקומו של החייב כערך מרכזי, ולפיה יישלח להכשרה כלכלית. בדברי ההסבר שלה מנוסחת קריסה כלכלית כ"תאונה כלכלית", והשופט מאור תוהה: "אם אומרים שהקריסה הכלכלית אינה אלא 'תאונה כלכלית', ואם מדובר באירוע חד פעמי ובלתי צפוי, שעקב חוסר מזל נקלע אליו אותו חייב, מדוע יש אם כן לשלוח אותו להכשרה כלכלית".
השופט מאור מפרק, בהיגיון פשוט, את דברי ההסבר לחוק לפיהם קריסה כלכלית נובעת מחוסר ידע, ולכן יש להקנות לחייב כלים על ידי שליחתו לתוכנית שתלמד אותו להתנהל כלכלית: "דברי ההסבר לחוק אינם עולים בקנה אחד עם הקביעה שמדובר ב'תאונה כלכלית, אלא בהודאה מפורשת כי העדרם של כלים להתנהלות צרכנית נבונה הם שהובילו לקריסה". משכך, ממשיך השופט, "הרי שתוכנית ההכשרה הינה חוכמה שבדיעבד".
 |
| נותני האשראי שמהווים "מכשול בפני עיוור" (אילוסטרציה) |
אשראי ללא בטחונות
תחת הכותרת "אשראי לכל דורש (וגם למי שלא ממש)", מבקר השופט מאור את תרבות האשראי בישראל". אותו אשראי "הניתן כמעט לכל דורש, ללא בקרה וללא מחשבה". האשראי הצרכני, הוא כותב, ניתן לא רק למי שפונים לקבלו, "אלא נעשה, כדבר שבשגרה ולעיתים אפילו לא באופן מעודן, בפניות יזומות של הגופים שזה עיסוקם לצרכנים, ומציעים להם כספים לכל מטרה וללא בטחונות".
משק בית שמצוי בקשיים כלכליים – ממשיך השופט לתאר נסיבות של אזרחים רבים – מתקשה לעמוד מול פרץ ההצעות הנדיבות של נותני האשראי, "שאינן אלא מכשול בפני עיוור, ושסופו של דבר אין בהן כדי לסייע לו, וסופן כי רק יעמיקו את המשבר הכלכלי בו הוא נתון. על מקומם של נושים מקצועיים בהליך הקריסה הכלכלית ועל משמעות מתן אשראי ללא בטחונות, יהיה על בית המשפט ליתן את הדעת במקרים המתאימים".
לקראת סיום דבריו העקרוניים מסכם השופט מאור: "דברים אלה נאמרים אך על מנת לשים את הזרקור על החינוך הכלכלי והצרכני הנבון אותו יש להעניק מתחילת הדרך… אל לנו לתייגו ככזה שנכפה על מי שנפגע ב'תאונה כלכלית'… אלא יש לראותה כחלק ממארג החיים הכולל וכמנוע לצמיחה. חינוך כלכלי וניהול מתקציב משמעו גם קיום התחייבויות ועמידה בהם. חינוך כלכלי משמעו גם בחינה קפדנית של ההתנהלות".
בשלב הזה חזר השופט מאור אל המקרה הפרטי של לוי, קבע כי התנהלותו בהליך המשפטי היתה פגומה ואף חסרת תום לב, וכי לא שיתף פעולה עם הנאמן ולא שילם את התשלומים החודשיים. בניגוד לעמדת הכונס הרשמי שהמליץ לפטור אותו מתשלום ה-15 אלף שקלים, הודיע השופט כי הוא סבור אחרת, וכי ניתן להציע תוכנית לפריסת החוב לתשלומים שיותאמו ליכולתו של לוי לשלם.
השופט החליט אם כן שלא לתת את ההפטר המבוקש, וקבע כי בתוך 30 יום יודיע הנאמן לבית המשפט מה התוכנית.
 |
בועת האשראי מתחילה בחינוך
עניינה של ההחלטה הוא דווקא בהיבטי הרוחב הקשורים אליה, והם שלא ניתן לראות את קריסתו הכלכלית של אדם כתוצאה מ"תאונה כלכלית" אלא היא תוצר של התנהלות של החייב, נותני האשראי (הבנקים) והעדר חינוך צרכני שניתן לאדם משחר נעוריו.
בית המשפט סבור שאמירה שהכרזה ושימת דגש על תכלית השיקום, לכאורה יש בה כדי להצדיק את מתן ההפטר לחייב במהירות, אך היא עשויה להיות פשטנית ושאינה פותרת למעשה את הבעיה הכלכלית הרחבה – מתן אשראי ללא בקרה לכל דורש (בועת אשראי).
עניינו של החייב בתיק עליו נכתב כאן אינו שונה מעניינם של חייבים אחרים שקרסו כלכלית ועומדים בשערי פשיטת הרגל: לקחו חובות והלוואות כשמצבם הכלכלי אפשר זאת, אולם עקב מצוקה נקודתית מתחילים לפגר בתשלומים. למרות זאת, במקום לעצור את כדור השלג הכלכלי, הם ממשיכים לקבל הלוואת ואשראי נוסף, שרק מחמיר את מצבם. הבנקים ונותני האשראי האחרים, למצער, מעודדים אותם לעשות כן.
וכך נוצר מצב כזה שבו החייב עומד שוב מול אותם חובות, שרק תופחים, ולא מסוגל להתמודד עם הליכי הוצאה לפועל. או אז פונה להליכי פשיטת רגל.
תאונה כלכלית? החייב לפי ההחלטה, החייב לא זקוק לשיקום עקב התאונה, והכוונה לשלוח אותו לקורס "חינוך כלכלי" היא בעצם מעין "עונש" על התנהלותו, למרות שבשורה התחתונה – הוא לא האחראי הבלעדי לקריסה.
מההחלטה עולה, כי תכלית השיקום אינה עומדת בפני עצמה, וחייבת לבא לצד התועלת לנושים. השופט סבור שצריך לבחון את התנהלות הנושים (בעיקר הבנקים) וחלקם באותה קריסה כלכלית. לפיכך, האמירה לפיה קריסה כלכלית מהווה תוצאה ("תאונה") לא מחייבת לשלוח אדם לחינוך כלכלי. הרי גם מנהלים בחברות ענק שקורסות לא נשלחים ללמוד שוב לימוד כלכלה ומנהל עסקים.
"אמירה כי המדובר בתאונה כלכלית ויש לראות את שיקום החייב כתכלית בפני עצמה, וזאת מבלי למצוא פתרון מקיף לכשלים השונים אשר על חלקם הצבענו לעיל, חסרה היא, והצעה של פתרון שעל פניו נראה פשוט אך פשטני, עלולה להוביל לתוצאות קשות והרסניות", אומר השופט מאור, ומציע שאת "החינוך הכלכלי והצרכני הנבון אותו יש להעניק בתחילת הדרך. כבר בראשית ימיו של אדם, ואל לנו לתייגה ככזו שנכפית על מי שנפגע ב'תאונה כלכלית' או לאותם אלו שלכאורה לא ידעו ולא הצליחו (משל צברו הם ניקוד בחסר) – אלא יש לראותה כחלק ממארג החיים הכולל וכמנוע לצמיחה".
