השופט מלצר: "דמוקרטיה לא תשלים עם הגבלת בתי המשפט או התקשורת"

שופטי בית המשפט העליון עם הנשיא ריבלין, נשיאת בימ"ש עליון חיות והשרה שקד

בבית הנשיא ראובן ריבלין התקיים (שני, 30.10) טקס ההשבעה של המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, ושל שני שופטים חדשים בבית המשפט העליון – השופט יוסף אלרון, הנשיא לשעבר של בית המשפט המחוזי בחיפה, והשופטת יעל וילנר שכיהנה כשופטת באותו בית משפט.

הנשיאה הטרייה, השופטת אסתר חיות, שהושבעה לתפקידה רק ביום חמישי האחרון, אמרה כי הכירה את מלצר כ"פרח משפט באוניברסיטת תל אביב בתחילת שנות השבעים וכבר אז בלט בהצטיינות כתלמיד חכם, מעמיק וידען. לימים, בעת שכיהנתי כשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, הופיע בפניי עו"ד מלצר בעיקר בתיקים מתחום המשפט המינהלי… ובשל סגולותיו היה זה אך טבעי שכאשר תרה הוועדה לבחירת שופטים אחר עורך הדין הראשון אשר ימונה במסלול ישיר אל בית המשפט העליון, עלה מייד שמו של עו"ד מלצר כמועמד בולט וראוי".

"עו"ד מלצר הביע נכונות לקבל עליו את המינוי ואל יקל הדבר בעיניכם", הוסיפה חיות. "המציאות מלמדת כי רוב עורכי הדין בישראל וגם בעולם, משקיפים על עריכת הדין כמשלח יד אשר באמצעותו הם עושים לביתם וצוברים מוניטין מקצועי במגזר הפרטי. לא רבים הם עורכי הדין אשר מוכנים לרתום את הידע ואת ההשכלה המשפטית שלהם לטובת הציבור ולטובת החברה. ולא אגזים אם אוסיף ואומר כי נדירים המקרים שבהם יסכימו עורכי דין בשיעור קומתו של המשנה לנשיאה מלצר לוותר על הפרקטיקה המשגשגת שהקימו ולהירתם לשירות הציבורי. יכול להעיד על כך ראש לשכת עורכי הדין, עורך הדין אפי נווה, אשר מכבד אותנו בנוכחותו".

השופט מלצר עם הנשיא ריבלין והנשיאה חיות

"המשנה לנשיאה נענה לאתגר. הוא מכהן כשופט של בית המשפט העליון מזה כעשר שנים. פסיקותיו המעמיקות משקפות את יכולותיו המקצועיות המעולות", אמרה חיות וציינה מספר פסקי דין בולטים בהם הטביע מלצר את חותמו. למשל, פסק הדין בעניין רפאלוב אשר בו קיבל השופט מלצר ערעור שהגיש אסיר שנפגע נפשית בכלא לאחר שהותקף פעמיים על ידי אסירים אחרים עד זוב דם, והסוהרים התעלמו מאותות המצוקה ששידר והרעו את תנאי כליאתו. השופט מלצר חייב את המדינה לפצות את האסיר ביותר מחצי מיליון שקל וקבע כי על שירות בתי הסוהר מוטלת החובה לנקוט אמצעים להגנה על אסירים ולהיות ערניים לנורות האזהרה שמעידות על מצוקה נפשית. לדברי חיות, בפסק דין זה ואחרים ביטא השופט מלצר רגישות חברתית רבה.

הנשיאה חיות בירכה את שופטי העליון החדשים, אלרון ו-וילנר, ואמרה עליהם כי "זהו בציר חיפאי משובח".

המשנה לנשיאה מלצר אמר בטקס הצהרת האמונים כי "הנשיאה חיות היא משפטנית מצוינת, אשר עברה בכל ערכאות השיפוט במהירות מסחררת, מה שמלמד על כישרונותיה ועל ההכרה המוצדקת בה. בעברה הרחוק – בשירותה הצבאי היא היתה, כידוע, חברה בלהקה צבאית. לימים, כאשר נתמנתה לבית המשפט העליון, היא הצטרפה למה שאני מכנה תזמורת השופטים. עתה היא הפכה למנצחת על התזמורת, שאמורה לתת ביטוי הרמוני למגוון צלילי המשפט".

מלצר הוסיף בדבריו כי הוועדה לבחירת שופטים שנתנה בהם אמון, היא דוגמה – "לא להפרדת רשויות אלא לשיתוף רשויות, והיא מלמדת שהדבר חיוני ואפשרי. מדינה דמוקרטית. נשענת על דיאלוג מתמיד בין שלוש הרשויות הקלאסיות, ואליהן מצטרף בעולם המודרני גורם רביעי – התקשורת. הרשות המחוקקת והרשות המבצעת הן רשויות עושות, ואילו הרשות השופטת והתקשורת תפקידן, בין השאר, לבקר וחשיבותן בתור שכאלה רבה, שכן מבלעדיהן, או תוך הגבלתן שלא במידתיות – דמוקרטיה לא תסכון".

הנשיא ריבלין בטקס ההשבעה: "לראות את התמונה המלאה"

שרת המשפטים איילת שקד אמרה בדבריה בהקשר למינויה של הנשיאה חיות, כי "54 אחוזים משופטי ישראל הן שופטות ובעוד שבארצות הברית הגדולה לא היתה מעולם נשיאה, בישראל יש כבר נשיאה שלישית". שקד אף רמזה ל"זיהויים" של שופטי העליון החדשים בעליון, אלרון ו-וילנר, על רקע כוונתה המוצהרת למנות שופטים שמרנים – ואמרה כי "החברה הישראלית עודדה מאז ומעולם את ההתפלמסות והמחלוקות הטהורות. מסיבה זו, בשנתיים האחרונות שאפתי להגביר את הגיוון התרבותי והרעיוני במערכת בתי המשפט. ביקשתי להשמיע לציבור הישראלי ניגונים ושירה שלא נשמעו במערכת המשפט במשך שנים. שאפתי, ועודני שואפת, להביא לפרצופים שונים ומתוך כך לדעות שונות. יש מקום לכולם במערכת המשפט".

נשיא המדינה ריבלין אמר בדבריו כי "השפיטה שאנו מצפים לה מכם, השופטים, איננה 'השיפוטיות'. בעוד שהשיפוטיות מכלילה, מתנשאת ומדגישה צד אחד של המציאות, מעשה השפיטה הוא אמנות בה עושה השופט בדיוק את ההיפך. במעשה השפיטה השופט נדרש להשאיר את השיפוטיות מחוץ לכותלי בית המשפט. שכן, השפיטה היא היכולת לראות את התמונה המלאה, המורכבת. היא היכולת להשתמש במאזני צדק, להכיר בערכים הנוגדים ולאזן ביניהם. מלאכת השפיטה היא החובה לראות את שני הצדדים במכלול הנסיבות".