 |
| ח"כ ניסן סלומינסקי |
דעת הקהל אינה ערכאה שיפוטית. הבעת דעה מותרת ולגיטימית, גם מתיחת ביקורת. עם זאת, באחרונה רווחת תופעה שבה תובעים לערוף את ראשו של אדם, או גרוע מזה – לדרוש את התפטרותו ממקום עבודתו, מהתפקיד שאותו הוא ממלא, לאלתר. כאן ועכשיו. הוכחת אשמתו כתנאי הכרחי, לא רק לפיטוריו אלא לעצם הלגיטימיות של התביעה לפטרו, אינה מהווה שיקול בדעת הקהל. יפוטר אפוא החשוד לאלתר.
הסכנה במשפט שדה אינה מתמצה רק בכך שהמקום שבו הוא נערך (בכיכר העיר הווירטואלית) והאופן שבו הוא מתבצע (בסכינים שלופות) מרוקנים את הערכאות המשפטיות מתוכנן – ולא אחת אף מייתרים את עבודתן – אלא בהשתלטותו של הרחוב האלים, הפראי, המתלהם והמשתלח על התביעה, על הסדר הנכון של בירור החשדות, על קיומו של הליך שיפוטי מסודר.
האקטיביזם השיפוטי של הרחוב מסוכן יותר, הרבה יותר, מהסכנה הנשקפת, לדעת המתנגדים, מהאקטיביזם השיפוטי של חלקים במערכת המשפט, לרבות לדעת בית המשפט העליון.
הקרבן התורן ל"עליהום" הוא חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, אשר ניתן להחיל עליו את האמירה "הממזרים שינו את הכללים ושכחו להודיע לי". יתכן כי הוא הטריד נשים. כל אישה שחשה עצמה מוטרדת מינית יכולה, ואף נדרשת, להתלונן על כך במשטרה. עם תחושות אי אפשר להתווכח, גם לא עם עובדות, אבל חיוני לברר אותן לאשורן. המקום לבירור חשדות מסוג זה הוא בבית המשפט. יואילו אפוא מי שחשות עצמן קרבנותיה של הטרדה בכלל והטרדה מינית בפרט, להגיש תלונה ולהתייצב בפנים גלויות ולהגן על גרסתן.
סלומינסקי זכאי כמו כל אדם בכלל וכמו כל נבחר ציבור בפרט ליהנות מחזקת החפות כל עוד לא הוכחה אשמתו. סלומינסקי לא הורשע. אין סיבה לדרוש את התפטרותו לאלתר, ודאי לא בשלב זה, שבו מתקיים "רחש חשדות ודבר אשם", כמאמר המשורר, אבל אין עדיין אף לא עדות מרשיעה אחת.
חזקת החפות היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי. אם די יהיה בעדות ראשונית על אודות התנהגותו של פלוני כמי שהטריד מינית לכאורה כדי לכונן בסיס מוצק ועילה מוצדקת לדרישה להתפטרותו, קל וחומר כסיבה מספיקה לפיטוריו, ייווצר מצב שבו מערכת המשפט תהיה בבחינת חותמת גומי בלבד על פסיקתה של דעת הקהל ואשרור גזר הדין שהיא גוזרת על החשודים המוקעים קבל עם ועדה כנאשמים שהורשעו.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
מצב זה אינו הביטוי המובהק של אקטיביזם שיפוטי אלא הביטוי המסוכן של אנרכיזם שיפוטי.
באווירה מוקצנת ומתלהמת נוצר מצב בלתי סביר ובמידה רבה בלתי נסבל: די בבדל שמועה כדי להצית אש. די בו כדי לחולל מחול שדים סביב נבחר ציבור. עם כל הכבוד לעבודתה העיתונאית החשובה של העיתונאית הדס שטייף, אשר חשפה באחרונה את שמו של ח"כ סלומינסקי כחשוד בביצוע שורה של הטרדות מיניות, אי אפשר לקבל את דבריה, לפיהם על סלומינסקי להתפטר מחברותו בכנסת ישראל גם בהעדר חקירה משטרתית וזאת מהסיבה כי אין סיכוי שהמתלוננות יגישו נגדו תלונה במשטרה.
יש בישראל מוסד אחד שבו מבררים חשדות והאשמות – בית המשפט. הניחו לו לעשות עבודתו נאמנה. אל תרוקנו אותו מתוכן. אל תעקרו אותו מיכולתו – ומתפקידו! לברר לעומק וביסודיות את התלונות. אל תייתרו אותו.
ולכן, המאשימות את ח"כ סלומינסקי בהטרדתכן: אזרו אומץ והתייצבו בתחנת המשטרה הקרובה לביתכן והגישו נגדו תלונה. האופן שבו אתן נוהגות עלול לא רק להרוס לאיש את הקריירה הפרלמנטרית שלו ולסלקו מהחיים הציבוריים אלא למרר ולשבש באופן חמור את שגרת חייו ואת חיי משפחתו. וזאת, עדיין, על לא עוול בכפו.
