 |
| עו"ד גיא לפבר |
"הסכמי ייעוץ" הפכו זה מכבר לשם קוד גנרי לכותרת המתנוססת מעל חוזים שלעתים מסווים מאחוריהם מעשים פליליים.
עכשיו, עורך דין שתיווך לחתימת "הסכם ייעוץ" לכאורה בין "ספק" לבין חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה, הורשע בעבירות של קשירת קשר עם הלקוח שלו לצורך סחיטה באיומים בצוותא של מנכ"ל החברה הציבורית, הכל תחת כסות של "משא ומתן" תמים לכאורה (23 ינואר).
מדובר בעו"ד גיא לפבר, שהורשע בפרשה בה הורשע לפני כן שולחו ש' (שמו נאסר לפרסום). ש', ישראלי שהתגורר במקסיקו והפעיל עסק בתחום התיירות, פנה ללפבר חברו מילדות, וביקש שיסייע לו בתפקידו כעורך דין בתוכנית סחיטה של חברה ישראלית בורסאית. לפבר טען כי פעל לניהול מו"מ עסקי בין שני צדדים, בכובע מקצועי, מבלי שהיה מודע לכך כי פרטי החוזה עליו נשא ונתן היו פיקטיביים.
שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמאי בקר, דחה את טענותיו וקבע כי הוא קשר עם הסחטן ש', שנידון בנפרד לשלוש שנות מאסר. את ההסברים ונסיונות האליבי שניסה עו"ד לפבר לסדר לעצמו בתיאום עם ש', בניסיון להרחיק עצמו מהסחיטה, תיאר השופט כ"הצגה".
 |
| השופט שמאי בקר |
בריאתה של סוזי
תחילת המעשה בהתכתבות פרטית בצ'ט אינטרנטי בין ש' לבין ד', שבמקרה הוא יועץ משפטי של חברה בורסאית. ל-ש' היו כוונות זדוניות: במהלך ההתכתבות הוא השתיל במחשב של ד' תוכנה שבאמצעותה שאב מהמחשב שלו פרטים, נתוני גלישה, צילומי מסך ותמונות אינטימיות. בנוסף, ש' הניח את ידיו על שם המשתמש והסיסמא של תיבת הדואר האלקטרונית של ד' במקום עבודתו, ואף הוריד 50 קבצים של החברה.
ש' השתמש במידע כדי לסחוט. בתחילה הוא טען בפני ד' כי יש בידיו תיעוד של חיפוש שערך באתרים פדופילים ובנוסף חומרים רגישים של החברה בה הוא מועסק. ש' איים כי יפיץ ויפרסם את החומרים הסודיים של החברה, והמביכים של היועץ המשפטי, וידווח עליהם לאינטרפול ול-FBI, אם ד' לא יעביר לו במיידי 300 ביטקוין (200 אלף דולר באותם ימים).
לאחר ש-ד' התעלם, ש' פנה למנכ"ל החברה וטען כי "קבוצה" שאותה הוא מייצג, הנלחמת בפדופיליה, אספה מידע רב כביכול על ד', ותוך כדי איסוף המידע נחשפה ל"פרצת אבטחה חמורה" במחשביו של ד', האחראי לדליפת מידע רגיש של החברה.
תחת השם הבדוי, "סוזי", ש' הזהיר את המנכ"ל כי פרסום החומרים או מכירתם יגרום לחברה הבורסאית נזק כבד. הוא דרש כופר בהיקף של שלושה מיליון שקל. מנכ"ל החברה שביקש לנהל משא ומתן הבהיר ל"סוזי" שכדי לשלם עליו ליצור תשתית של חוזה פיקטיבי למתן שירותים. במקביל, המנכ"ל הכניס לתמונה את יחידת הסייבר של להב 433.
ש' בלע את הפיתיון ופנה אל חברו, עו"ד לפבר, כדי שיסגור "חוזה" מול המנכ"ל. לפבר, קבע השופט בקר, העמיד פני תמים, כאילו אינו יודע מה עומד מאחורי המו"מ. סנגורו, עו"ד עדי קידר, טען כי מרשו לא היה שותף לסחיטה ו"ניהל מו"מ כשר ולגיטימי".
עו"ד לפבר התכתב עם המנכ"ל ונפגש איתו פעמיים במשרדי החברה, פגישות שצולמו והוקלטו על ידי יחידת סייבר במשטרה, ובהן הוחלפו טיוטות חוזה ל"מתן שירותי אבטחת מידע" על ידי "סוזי" מסתורית. עו"ד לפבר הקפיד לא לגלות את זהות שולחו, ובמקביל למגעים עם החברה ניהל בעצמו תכתובת מול אותה זהות בדויה של "סוזי". תכתובת זו נועדה לדברי השופט להגן עליו ביום סגריר, ולהוכיח כי "הוא לא ידע" מי ומה עומד מולו.
 |
| מיילים מ"המכסיקני" ש' (אילוסטרציה: FREEPIK) |
ההבדלים בגרסאות
בעדותו בבית המשפט טען עו"ד לפבר כי חברו ביקש את עזרתו בעסקה והדריך אותו "לא לשאול שאלות". האמנם הוא פעל כ"משוטה"? השופט בקר קבע: לא ולא. "כאשר בדק בית המשפט את הראיות אחת לאחת", התגלה כי לפבר בעצם "הודה בפה מלא", עוד במהלך חקירותיו במשטרה, בביצוע סחיטה באיומים.
לפבר סיפר בחקירתו: "החבר שלי ממקסיקו פנה אלי בתוכנת VIBER, ואמר שיש משהו גדול, שהוא לא יכול לספר לי, ועדיף שלא יספר בשביל לשמור עליי. הוא אמר שיפנה אליי בתור 'סוזי' ושצריך לפנות אל אחד בשם (המנכ"ל) על מנת לקדם את ההסכם. שאלתי אותו על מה מדובר, והוא אמר שהוא לא רוצה להגיד לי בדיוק… הוא גילה משהו על החברה הבורסאית. הוא יצר קשר עם המנכ"ל על הדבר הרע הזה ופנה אליו בכדי לחשוף את העו"ד (של החברה) שעשה את המעשה, והמנכ"ל רצה להשתיק את זה כי פחד שזה יפגע לו בחברה".
בבית המשפט, לפבר טען כי למיטב ידיעתו "הוא גויס לסייע בהסכם מתן ייעוץ", לאחר שחברו חשף פרצת אבטחה ואנשי החברה "ביקשו לשכור את שירותיו". "נניח לרגע בצד את מופרכות ה'ידיעה' על סיוע של אחת, 'סוזי', לחברה ציבורית בישראל, באבטחת מידע, תמורת לא פחות ממיליון שקלים וחצי", כתב השופט בקר.
"קודם כל ניווכח כי הגרסה שנמסרה על ידי לפבר בבית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם הדברים שמסר למשטרה. בשתי הזדמנויות מסר לפבר, כי ש' יידע אותו, עוד מ-Day One, כי יש בידו מידע השייך לחברה וליועצה המשפטי, ואותו מידע הוא 'רע', והחברה מוכנה או מבקשת לשלם תמורת אי-פרסומו. אם תמונה זו אינה מציירת עבירה של סחיטה באיומים – לא ידעתי סחיטה באיומים מה היא", כתב השופט.
 |
| הדרישה הראשונה – 300 ביטקוין כדמי שתיקה |
"אפילו נתעלם מן ההודאות של לפבר, חומר הראיות מביא למסקנה חד-משמעית", כתב השופט וציין את "תוכנו המופרך" של החוזה. "נשאלת השאלה: מה לחברה ציבורית בישראל ולקבלת שירותי אבטחת מידע מסוזי במקסיקו? סוזי זו – שאין יודעים מי היא, מה היא, ומה מאחוריה… גם המייל, שאמור היה לעסוק ברקע ובחוזה הנרקם בין הצדדים, מעלה תמיהות רבות: ש' מספר ללפבר כי המנכ"ל יכול לשלם רק 1.5 מיליון שקל, שכן מעבר לסכום זה עליו 'לכנס את הדירקטוריון ולחשוף אנשים נוספים לרקע של הנושא'. מה יש להסתיר? \
"ש' מנחה את לפבר שלא לחשוף את שם המדינה אליה יועברו הכספים. ש' מנחה את לפבר לשקר כאילו אין הוא מכיר את 'סוזי'. ש' מספר ללפבר על ערבויות שמבקש המנכ"ל. ערבויות?! נאמנות?! מה טעם או צורך יש ב'ערבויות' או ב'נאמנות' מצד לקוח המבקש לקבל שירותי ייעוץ באבטחת מידע? ש' מסביר ללפבר, באותו המייל, כי החוזה נועד 'להשתיק ולסגור פינה'. לפבר לא חוקר, לא שואל, ולדבריו – לא נראה לו תמוה הסכם שבו צד מבקש 'להשתיק' ולשלם ממון רב לשם כך. מה להשתיק? את מי להשתיק? על שום מה להשתיק?".
"חוקר המשטרה העיד, ובצדק רב", הוסיף השופט, "כי הקורא את החוזה מבין ממנו, כי צד אחד משלם למשנהו מליון שקלים וחצי, למעשה – תמורת כלום, ולפקודתו של פלוני אלמוני. החוקר הסביר, כי עורך דין סביר לא יכול היה לחיות עם חוזה כגון זה מבלי לקבל הסברים מניחי דעת, ואני מאמץ את גישתו ביחס לחוזה, שאינו אלא כלי ריק, גיבוב של מילים שסטודנט שנה א' למשפטים לא היה יכול להסכין עימו".
גם בפגישה הראשונה בין לפבר למנכ"ל, המנכ"ל טען כי אין תוכן ממשי לחוזה ("אין בשר"). "ניתן לראות בסרטון שתיעד את הפגישה כי לפבר לא הניד עפעף, לא שאל שאלות, לא תמה תמיהות", כתב השופט. לפני הפגישה השנייה, המשטרה הנחתה את מנכ"ל החברה להיות יותר אגרסיבי ולרמוז ברמזים עבים מאוד כי החברה לא מצויה במשא ומתן מרצונה הטוב והחופשי, על מנת לבדוק את תגובתו של לפבר. אם ייסוג לאחור, כפי שאדם נורמטיבי היה עושה – הרי הוא "נקי", ואם ימשיך להתנהל כרגיל, בכך יחשוף שהוא חלק מה"מזימה" נגד החברה. המנכ"ל הטיח באוזני לפבר כי אין לו הרבה ברירות, והקבצים שנמצאים אצל "החברה המקסיקאית" יצאו ממנו שלא בהסכמתו. "לא זו בלבד שלפבר לא קם כנשוך נחש, הוא אפילו לא מעמיד פני נעלב עבור 'סוזי', מרשתו", כתב השופט.
 |
| חדר הסייבר בפעולה (צילום ארכיון להמחשה) |
האליבי הבדוי
יום לאחר אותה פגישה, שלח לפבר מייל ל"סוזי" וכתב כי "עד כה היתה עמימות מסוימת" ורק עכשיו נוכח לדעת מהו אופי ההסכם, "קרי שלא מדובר בייעוץ כלל… אני מוכרח לציין כי איני מרגיש בנוח ובטרם אתן את הסכמתי אני דורש לקבל הבהרה כי לא מדובר בניסיון סחיטה". "סוזי", הלא הוא ש', צייד אותו, לדברי בית המשפט, באליבי המבוקש וטען כי החברה הציעה לשלם עבור השתקת הסיפור: "בעקבות מעשים פליליים ומכוערים של נושא תפקיד בכיר בחברה התחיל כדור שלג… הוחלט לפנות למנכ"ל שיטפל בו בכל צורה שהוא מוצא לנכון. התחילה הידברות שקטה… אפשר להסתכל על הנושא במספר דרכים אך בסוף היום אין פה שחור ולבן מוחלט". לפבר הודה ל"סוזי" במייל חוזר על כך שהפיגה את חששותיו מ"דברים לא כשרים".
"המייל אינו אלא חלק מניסיון של ש' לגונן על חברו", כתב השופט. "הדברים עולים בקנה אחד עם האמירה הקודמת של ש' ש"ישמור עליו". חליפת המילים איננה אלא 'הצגה', ניסיון – לא ממש משכנע – להראות כי לפבר דואג, ואילו ש' מרגיעו, במילים שאין מאחוריהן דבר. מיילים אלה נולדו ונהגו בדיוק לעת חקירה ומשפט".
מוסיף השופט: "לו אכן היה ממש במצגו של לפבר, כאילו לפתע נפל לו האסימון – סביר מאוד להניח שלא היה כותב ל'סוזי'. אם היה לו ספק כי חברו הטוב מוביל אותו לבצע עבירה פלילית, ברור שהיה פונה ישירות אליו ("אח שלי, מה אתה עושה לי כאן? במה אתה מסבך אותי?"), ולא מעלה על הכתב מייל מפוברק ל'סוזי'. לא ניתן להכשיר טריפה במייל וחצי, שאינו אלא פאסאדה מוחלטת", כתב בקר.
כאשר נעצר עו"ד לפבר, הוא המשיך להסתיר את זהותה של "סוזי", עד אשר התחוור לו כי המשטרה מכירה את חברו ה"מכסיקני". אז, לדברי בית המשפט, הוא הציע לטוס בעצמו למקסיקו, עם מזוודה של כסף, ולהביא עימו את "סוזי" – או להיות עד מדינה בפרשה.
עו"ד קידר, סנגורו של לפבר, לא מסר תגובה. גזר הדין נדחה למועד אחר.
עו"ד אבי עמירם שייצג את ש' שהורשע בנפרד וריצה מאסר, מסר: "ההרשעה של לפבר שגויה לטעמי. עד התביעה המרכזי, מנכ"ל החברה שנסחטה לכאורה, העיד כי הרושם שהתקבל אצלו בפגישה עם לפבר הותיר בו למעלה מספק כי הוא לא היה מודע למהלך הסחיטה. מעבר לכך, המפגש ביניהם הוקלט והתנהל על מי מנוחות ללא כל סממן איום או אלימות, הוחלפה טיוטת הסכם ביניהם ועוד. השופט אבינור זיכה את הלקוח שלי מעבירת קשר עם לפבר, נוצר אם כן מצב כאוטי בו הלקוח שלי לא קשר קשר עם לפבר, ומאידך לפבר קשר קשר עם הלקוח שלי. דיכוטומיה קלאסית".
