הפרקליטות של נינה

הכתבה שפרסמתי במגזין G (צילומים: יונתן בלום באדיבות "גלובס")

ארבע אוגוסט, 2004. עורכת דין נינה בסן, סגנית בכירה בפרקליטות מחוז תל אביב, נכנסה בשעות הבוקר עם המתמחה שלה ללשכתה של פרקליטת המחוז, עו"ד רות דוד.

"נכנסנו לדיון בתיק פשע חמור והיא לפתע אומרת, 'לא לא, אנחנו לא נדבר על התיק, אני מבקשת מהמתמחה לצאת, אני רוצה לדבר איתך על התפקוד שלך'", מתארת בסן את המפגש עם מי שהוגדרה פעם כאשת הברזל של הפרקליטות במחוז. "על מה היא כבר רוצה לדבר איתי, חשבתי לעצמי, הרי מאז שלא אישרה אותי לקידום במכרז לפני חודשיים היא לא החליפה איתי מילה. ואז היא פתאום אומרת שהיא רוצה לדבר על התפוקה שלי – רישומי שעות נוספות, ימי מחלה והיעדרויות".

בסן סקרה את הנוכחות בחדר, שלושת סגניותיה הבכירות של רות דוד, אריאלה סגל-אנטלר המנוחה, נאוה שילר וזיוה קנדל, מבעד לדלת הפתוחה בחדר הסמוך צפו בסיטואציה המביכה המזכירות והמתמחה שלה.

"אמרתי לה שבאתי לישיבה מקצועית ואני לא ערוכה לדיון בנושאים אישיים, ובטח שלא בפורום רחב. כאשר רותי אמרה, שאת סדר היום והפורום היא קובעת, הייתי המומה, התפרצתי והטחתי בה, 'למה הפכתי להיות אויב שלך? את לא ישרה, את מזמנת אותי לדיון מקצועי והופכת את הנושא בצורה עקומה. זה מעיד על אופייך'. התרעמתי לא מפני שחסרו לי תשובות, אלא משום שהרגשתי שהיא פועלת על בסיס אישי.

"גם רותי כעסה, היא קמה מהכסא בהתרסה, תפסה את ידי והחלה לגרור אותי בכוח לכיוון הדלת, כאשר אני מתנגדת ומטיחה בה, 'עזבי אותי, את לא מתביישת? איך את יכולה לעשות דבר כזה לפרקליטה ותיקה'. אף אחת מהפרקליטות הבכירות לא קמה כאשר היא גררה אותי בכוח. רותי דרשה מהמזכירה להזעיק את איש המשמר, ואצלי בראש עברה התובנה, שפרקליטת המחוז בעצם מבצעת כלפיי עבירה פלילית של תקיפה. הבושה הגיעה לשיא כאשר נכנס לחדר איש המשמר הוותיק, שי זכאי. אמרתי לו, עזוב, אני יוצאת לבד, וכבר אז חשבתי לעצמי, האשה הזו תשב יום אחד בבית הסוהר".

אחרי הפגישה הטראומטית בקומה השישית של מעוז שלטון החוק בתל אביב, מיהרה בסן לביתה שביהוד, וקרסה. כל תוכניותיה לבלות עם שני בניה בקיץ ההוא התבטלו. לדבריה, במשך חודש לא יצאה מהבית למעט ביקורים אצל רופא המשפחה. ב-1 לספטמבר אספה כוחות וחזרה למשרד, אבל על שולחנה המתין מכתב שנשלח עוד ביום המריבה מפרקליטת המחוז למנכ"ל משרד המשפטים דאז, אהרון אברמוביץ, ובו דרישה לפטר את עו"ד נינה בסן.

"אין ספור הערות בעל פה, מכתבים ואורך רוח עד אין קץ לא הועילו ואף החמירו את התנהלותה הכללית", כתבה עו"ד דוד וציינה כי מדובר בהתבטאויות בוטות, קיצור שעות עבודה, ימי מחלה מוגזמים ופגיעה בתכני עבודה. "לא ניתן עוד לנהל את גב' בסן… היא מסרבת להופיע בתיקי מעצר… ולא ניתן לאתר אותה במכשיר הסלולרי של משרד המשפטים… היא מחזירה תיקי הכנה (של כתבי אישום, א"ז) בעלי היקף גדול בנימוק ש'התיק אינו מתאים לנסיוני ומעמדי'… דוחה דיונים בבתי משפט ללא הודעה לממונים".

בניגוד לגרסת בסן, דוד ציינה במכתב כי כל הנסיונות לשוחח עם הפרקליטה לאחר שלא זכתה במכרז הקידום "מטעמים מובנים" לא נענו, עד לפגישה האחרונה בה היא "פצחה בצעקות ובהתבטאויות כלפיי כפי שלא שמעתי מעולם, 'את קוראת לעצמך מנהלת? את מהרחוב'… ניסיתי לשכנע אותה לשמוע אותי היום, ולהשיב לי בפעם אחרת… (עקב) צעקותיה ביקשתי ממנה לעזוב את החדר, והיא סירבה… ניגשתי אליה ונגעתי קלות בידה כדי להובילה אל מחוץ לחדרי ואז היא פרצה בזעקות שבר, 'אל תעיזי לגעת בי'… כל ביטויי האמפטיה אזלו, אין בכוונתי להיפגש איתה עוד".

עו"ד רות דוד (צילום: יוסי זליגר)

מסלול האליטות

שלוש שנים חלפו עד שבסן נאלצה לעזוב ב-2007, לאחר שהוכרזה על ידי פרקליטת מחוז תל אביב כאישיות בלתי רצויה ועברה במסלול החרמות המוכר של המגזר הציבורי – חדר קטן בשולי אחד המסדרונות, ללא שיבוץ בסידור העבודה וללא חברות, מה שהוביל להסתגרות, לישיבה ממושכת בבית ומשם לוועדות הרפואיות הידועות לשמצה.

מי היא נינה בסן, ש-20 שנות הקריירה המשפטית שלה התנפצו לרסיסים בלשכתה של רות דוד, כולל חלומות ושאיפות להישגיות והצטיינות, שעליהם חונכה במשפחה בולגרית קטנה בחולון, בדיוק כמו המשפחה של רות דוד עצמה.

"משאת הנפש שלי היתה לימודי היסטוריה, או משחק כבוגרת מקהלת צדיקוב, אבל אחרי שירות צבאי בחיל אוויר הבנתי שהוראה זה לא מספיק יוקרתי ומשחק נתפש במשפחתי כלא מהוגן", נזכרת בסן. "לצערי, תפישת העולם החברתית שלי באה תמיד על חשבון העצמי, לא ייחסתי חשיבות למאוויי הפנימיים. בחרתי במשפטים ללא שום זיקה למקצוע, רק בגלל היוקרה החברתית, אתגר אותי שלא כל אחד התקבל ללימודי משפטים באותן השנים. בחרתי באוניברסיטה העברית, היוקרתית ביותר, והתגוררתי במעונות הרחק מהבית, מה שמלמד עלי משהו נוסף, שהכל אני אוהבת בדרך הקשה. זו תובנה שמלווה אותי כל חיי".

ב-1978 החלה ללמוד. שנה מעליה למדו הסטודנטים מני מזוז (שופט עליון), נטע זיו (פרופסור), יעל וילנר (שופטת מחוזית), צבי אגמון (דלק נדל"ן). המרצים היו מאבות המקצוע, אהרון ברק, גבריאלה שלו, מרדכי קרמניצר, מירי גור אריה, שניאור זלמן פלר.

שופטת יעל וילנר	שופט מני מזוז	פרופ' אהרון ברק

"בקיצור, גם התלמידים וגם המורים היו מתמצית האליטות", אומרת בסן, "ואני שבאתי ממשפחה פשוטה, עם אבא פועל בחברת חשמל ואמא עקרת בית, תמיד חשתי את השוני, לאו דווקא רגשי נחיתות, אבל שוני. בשנת הלימודים הראשונה בכלל הרגשתי שזה לא המקצוע הנכון בשבילי, בטח לא התחום הפלילי, אבל היה מאוד לא מקובל אז להפסיק באמצע, היציבות היתה ערך חשוב ביותר".

התמחות עשתה במשרדי היועץ המשפטי לממשלה בירושלים, אז יצחק זמיר, אצל המשנה לענייניי תכנון ובנייה, עו"ד יורם בר-סלע. מהמשרדים לידה היא זוכרת פיגורות כמו מוסיה ארד (שופטת בדימוס) ונאוה בן אור (שופטת מחוזית). באחד הימים הוזמנה לחתונת בתה של אחת הפרקליטות והכירה את מי שהפך לבעלה ואבי שני בניה, האחיין של כלת השמחה. "מכל מחזריי בחרתי דווקא בנהג אוטובוס ממשפחה טובה, אנומליה מוחלטת שהתאימה למגנון ההדחקה שלי, כמי שאינה באמת שייכת לאליטות".

כאשר סיימה את מבחני הלשכה עבדה בכמה משרדים יוקרתיים, אזרחיים עם נטייה לנזיקין: רווה & אזרחי, ויינברג & ויינברג, עבדי & ברקוביץ, דוד אור-חן, ובאותן שנים ראשונות נולדו שני בניה. "גיששתי כניסה לתחום דיני אישות במשרד עו"ד עמוס מימון, ותוך כדי עיסוק בתיקי גירושין קיבלתי את האומץ להתגרש בעצמי, מיוזמתי. אין לי מילה רעה על אבי שני בני, פשוט האמנתי ביכולת שלי להמשיך לבד במסלול חיי לעולמות אחרים".

פרקליט המחוז לשעבר, עו"ד אהרון שדר

בלונדינית בשמלה שחורה

מודעה קטנה באחד העיתונים, על כך שבפרקליטות מחוז תל אביב מגייסים עורכי דין למחלקה הפלילית, שינו את מהלך חייה של בסן, אם חד הורית ובלונדינית מטופחת שבגיל 33 עדיין חיפשה את יעודה המקצועי. את ראיון העבודה עברה אצל פרקליט המחוז דאז, עו"ד אהרון שדר, "איש מקצוע רציני עם יושרה של פעם, שכבר בפגישה הראשונה שאל אם אהיה מוכנה להתחיל מחר. השבתי שכן, במיידית".

ב-1991 נכנסה בסן למשרדי הפרקליטות ברחוב דפנה, והתמקמה בחדר קטן בקומה השביעית. "בזו אחר זו באו הבכירות לראות את 'החדשה, הבלונדינית בשמלה השחורה'", היא משחזרת את היום הראשון לעבודה, בחיוך, נדיר יחסית למהלך השיחה אשר רובה היתה צרובה באכזבתה המרה מהפרקליטות ומעצמה. "הרגשתי שאני במבחן והייתי מאוד נרגשת, הרי לא צמחתי בפרקליטות, הייתי חסרת נסיון, וכל הבכירות האלה, מרים רוזנטל, דבורה חן, פנינה גיא, ליאורה גלאט-ברקוביץ, ליה לב-און, שעד אז רק קראתי עליהן בעיתונים, הן באות להתעניין בי?

"'הגעת לקן צרעות', הזהיר אותי אחד העובדים, ולא הבנתי לאיזה עולם הייררכי נוקשה ומלא אינטריגות הוא התכוון, רק ידעתי שאני מאוד רוצה להיות במקום המכובד הזה, ועם משרה קבועה שמאוד חשובה לאם חד הורית כמוני. בעיני רוחי ראיתי איך אני מתקבלת חברתית ומתקדמת מקצועית, הייתי חייבת להוכיח את עצמי".

שופט עידו דרויאן

המנטורית שלה היתה עו"ד אריאלה אנטלר-סגל המנוחה, לימים פרקליטת המחוז, והמשימה הראשונה כללה חיבור כתב אישום בעבירה של שוד אלים, ניסוח בקשה למעצר עד תום ההליכים והופעה בבית המשפט. "אריאלה לימדה אותי את כל השלבים של ההליך הפלילי, ואני התאהבתי, ראיתי כמה כבוד אני מקבלת בבתי המשפט, בחברה, היו אומרים לי, 'את מהפרקליטות? כל הכבוד'. לא היתה מאושרת ממני.

"פתאום גם הבנתי מה זה לעמוד מול גנבים, אנסים וסוחרי סמים כנציגת המדינה, כמי שמגינה על האינטרס הציבורי, לתדרך עדים לפני הופעה בבית המשפט, לראשונה היתה לי הערכה למקצוע שרכשתי בעמל רב, וכל כך התנכרתי אליו. הקראות, הוכחות, טיעונים לעונש, כל יום 20 תיקים, ובכל אחד מהם מקופלות דרמות אנושיות גדולות".

במחזור שלה היו עורכי דין כמו רות ארז, אושרה גז, הדס פורר, גלית אפרתי, שרי דניאל, מיכל גל (פרופ') ועידו דרויאן, שמונה לשופט שלום. בשדרת המתמחים מתחתיה המתינו להזדמנות הכוכבים הגדולים של רות דוד, ובראשם משה מזרחי ודניאל בן טולילה, שמונו לשופטים בזמן שדוד התחברה לרונאל פישר והסתבכה בהליך פלילי חמור, אבל גם עו"ד ניסים מירום, אדריכל פרשה 512.

בכלל, פרקליטות מחוז תל אביב הצמיחה בשנות השמונים והתשעים ענקיות משפט כמו דורית בייניש, עדנה ארבל, לצדן של אגדות מקומיות יותר כמו פנינה דבורין ודבורה חן. והיתה גם ליאורה גלאט-ברקוביץ, שנחשבה לאחת הטובות עד שהסתבכה בהדלפת חיקור הדין של סיריל קרן בתיק האי היווני של אריאל שרון (2003). "זה היה הלם מוחלט", נזכרת בסן. "פעם ראשונה שפרקליט מעורב באירוע פלילי ונחקר במשטרה, ועוד אחת כמוה, חכמה, אינטליגנטית, בת טיפוחיו של אהרון שדר. סברנו שהיא עשתה זאת מתוך יאוש כאשר ראתה איך בנות המחזור שלה התקדמו ואותה השאירו מאחור, הערכנו שהיא חיפשה ריגוש וסיפוק בשדות אחרים, פוליטים, אידיאולוגים".

עו"ד דבורה חן

הקליקות של ההייררכיה

כדי להבין את האינטראקציה הפנימית בפרקליטות, ובפרט את זו שבין בסן לבין רות דוד, חובה להכיר את המדרג ההייררכי הפשוט יחסית, שמסתבך רק במצבי קיצון של ריבוי אינטריגות. מלמטה למעלה זה הולך כך:

פרקליט מחוז
משנה לפרקליט מחוז
פרקליטים ממונים
סגנים בכירים א' לפרקליט מחוז
סגנים בכירים לפרקליט מחוז
סגנים לפרקליט מחוז
עוזרים לפרקליט מחוז
מתמחים

מתחת לכל פרקליט ממונה פועלות קבוצות עבודה של פרקליטים – סגנים עוזרים ומתמחים – שנוהגים להתייעץ בינהם על תיקים שנמסרים לטיפולם, עם הפרקליט הממונה כמובן, ולעיתים גם עם המשנה או פרקליט המחוז.

"אני לא עשיתי יחסי ציבור לעצמי באמצעות שיחות היעוץ הללו", מתריסה בסן, שבתקופת אהרון שדר קודמה עד דרגת סגנית בכירה לפרקליט המחוז, אך נחסמה על ידי יורשותיו בתפקיד. "היו לי כמה חברות טובות, השתלמנו יחד, רקדנו, אכלנו, ריכלנו, אבל לא הייתי מאלה שהסתובבו בחדריהן של פרקליטות המחוז, לא הייתי בקליקה ולא נדחפתי אליה בימי הולדת ואירועים חברתיים".

פרקליטת המחוז לשעבר. עו"ד מרים רוזנטל

עכשיו מספרת בסן על כמה מערכות יחסים בין בכירות הפרקליטות, שהתנצחו בינהן במהלך המירוץ לתפקיד פרקליטת המחוז. השתיים הראשונות הן מרים רוזנטל ודבורה חן, שהתמודדו על ירושת אהרון שדר.

"מרים היתה בנאדם אפור יחסית, שטיפחה מאוד את אנשיה. דבורה היתה מאד חכמה ואסרטיבית, מ"פ בצבא, טיפוס כריזמטי. שתיהן חיו תמיד בעולם מרוחק ומתנשא משלהן, כפרקליטות ממונות הן אחזו בתיקים המתוקשרים ולא הרפו מהם. הן נראו לי כמו חצי אלוהים, והשאיפה שלי, התשוקה ממש, היתה להגיע לרמות האלה".

את הקרב הכריעה פרקליטת המדינה דאז, דורית בייניש, שבחרה ברוזנטל ומיד לאחר מכן נפערה תהום עמוקה בין השתיים, לפי בסן: "בדרך כלל אחרי הפסד מכרז יש את שלב העלבון, ואני יודעת על זה משהו, אבל ככל שמדובר בתפקיד גבוה יותר מסתבר שהאכזבה גדולה יותר, ובמקרה של דבורה חן זה הרגיש שהיא מתכוונת לשים את המפתחות. נוצר בינהן מתח נוראי עד כדי כך שמרים פשוט פינתה את החדר של דבורה, ראיתי זאת במו עיניי. מרים קראה לסבלי הקרגלים ופשוט פינתה יחד איתם את החדר ונעלה אותו.

"כדי לפצות את דבורה חן בנו לה תפקיד שלא היה קיים, 'הממונה על נושאי ביטחון בפרקליטות מחוז תל אביב'. היא קיבלה סיווג בטחוני מיוחד ועמדה בראש מחוז מיני, עם זכויות וסמכויות של פרקליטת מחוז, ומהמקום הזה ניהלה את תיק מנבר למשל.

תגובת עו"ד דבורה חן: "התיאור אינו מדויק… אני קיבלתי את התפקיד החדש הרבה לאחר ההפסד במכרז, ורק אז עזבתי את החדר ועברתי למשרדים של המחלקה החדשה. היה לי סיווג בטחוני עוד לפני קבלת התפקיד, ולמען התפקיד הרחיבו את היריעה ופתחו את המחלקה החדשה. לא יודעת מדוע נינה בסן, שאני מאוד מעריכה אותה, מעלה את זה עכשיו, אני בטוחה שאין לה מילה רעה לומר עלי".

יובל זמיר. צילום: יח"צ

יובל זמיר ואח'

בקדנציה של רוזנטל הגיעה בסן לשיאים מקצועיים, ונקודת המפנה היתה ב-1998 עם תיק יובל זמיר המנוח, שחקן ומורה לדרמה מתיכון עירוני ה' לאמנויות בתל אביב, שנאשם בביצוע מעשים מגונים בתלמידיו. "את כתב האישום הכינה ליאורה גלאט-ברקוביץ אבל רוזנטל ביקשה שאני אופיע בתיק", משחזרת בסן. "חשבתי שזה בזכות מקצועיותי אבל בדיעבד התברר שפרקליטים מסויימים לא רצו שהשם שלהם ייקשר לתיק של האליטה התרבותית.

"לא חוכמה להכין כתב אישום חמור, החוכמה היא לנהל את המשפט – ארבעה מתלוננים צעירים בני 20 פלוס, שהיו קטינים בעת ביצוע העבירות. זה היה הם נגד הנאשם בגיבוי אחד הסנגורים החזקים בשוק, עו"ד מנחם רובינשטיין, אבל גם נגד מערכות החינוך והתרבות שהתייצבו מאחוריו בתקשורת. מבחינת הראיות, הבעייתיות באותם ימים היתה שהנערים התלוננו על עבירות שבוצעו בהם ארבע שנים קודם לתלונה.

"זמיר היה מטאור בתיאטרון הישראלי, הבימה, הקאמרי, זוכה פרס רובינא לשנת 1989, ובכל מקום נשמעו טענות שמדובר בקונספירציה של הנערים. מאחר ובני היה אז בן 16 ולמד אמנות, ראיתי בתיק שליחות מדרגה ראשונה, וניהלתי אותו ביד רמה אצל השופט זכריה כספי מבית משפט השלום, עד להרשעה".

עו"ד מנחם רובינשטיין

זמיר הורשע ונשפט לארבע שנות מאסר, ואחריו הובילה בסן להרשעה של יוסי ירושלמי, עבריין מין משוחרר שנאשם שוב באונס, של שחקנית צעירה שהכיר ברחוב בוגרשוב. זה היה תיק ראשון של בסן במחוזי, והרכב השופטים שלי טימן, ג'ור'ג קרא ואמנון סטרשנוב גזר עליו 14 שנות מאסר בפועל.

"אחרי גזר הדין, רות דוד שהיתה עדיין פרקליטה ממונה ממש לגלגה עלי כפרקליטה מקבוצת העבודה שלה, 'איך נינה הביאה 14 שנה בתיק עם אירוע אחד בלבד'", מצטטת בסן בציניות משלה. "אני המשכתי בשלי, הופעתי בתיקי פשע חמור במחוזי, והתפתחתי להיות המומחית של הפרקליטות לעבירות מין חמורות. על תיקים שניהלתי קיבלתי מכתבי הוקרה מהמרכז לנפגעות עבירה, מקורבנות ומתלוננים, מאנשי משטרה, מרוזנטל, מנאוה שילר, מיו"ר ועד הפרקליטים במחוז, אפילו מפרקליטת המדינה עדנה ארבל, שכתבה לי פעם, "מהווה דוגמה יפה לאופן טיפול בתיקים רגישים ומורכבים".

עו"ד פנינה גיא

תיק הצתות מכוני הליווי

מסיבת הפרידה מפרקליטת המחוז רוזנטל בשנת 2002 הובילה למחלוקת עם יו"ר ועד הפרקליטות, הדס פורר, על רקע מכתב מחאה שהפיצה בסן נגד העלות הגבוהה שנדרשו לשלם עבור המסיבה במועדון החמאם ביפו, כ-300 שקלים. אבל העימות הזה היה כאיין וכאפס לעומת מה שעוד נכון לה מול פרקליטת המחוז החדשה.

"פנינה גיא ורות דוד היו המתמודדות המובילות", משחזרת בסן. "פנינה כבר כיהנה כממלאת המקום של מרים והיינו בטוחות שתזכה בהליכה, כי היא היתה מספר 2 ראויה, אהודה, ניהלה תיקים חמורים כמו יגאל עמיר על רצח רבין, והפרקליטות היתה כל חייה, אלא שפרקליטת המדינה עדנה ארבל בחרה ברות דוד דווקא. במהלך הנסיונות לעכל את ההחלטה המפתיעה שחזרנו שוב ושוב איך רות הרבתה להשמיע 'עדנה אמרה' ו'עדנה חושבת', וגם, 'אני נוסעת לעדנה בפרקליטות ירושלים'. כאשר היא נבחרה אמרנו שהחנופה השתלמה לה, בדיוק כמו לחבורת הפרקליטות שהקיפו אותה וחגגו את מסיבת הניצחון בביתה".

עדנה ארבל

בתחילת הקדנציה החדשה נקלעה בסן לעימות כפול עם רות דוד, האחד על רקע כשלונה הראשון במכרז לתפקיד סגן בכיר א'. לטענתה, דוד שישבה בוועדת המכרז הזינה נתונים מוטים לחוות הדעת בעניינה, מה שהתגלה לה רק בדיעבד, בעקבות השגה שהגישה לפרקליטות המדינה על תוצאות המכרז. לדבריה, "מאז שהתגלה דבר ההשגה רותי החלה לחפש אותי בקטנות כמו שעות נוספות ואיחורים, למרות שידעה היטב כי אני אם חד הורית אשר מטופלת בשני נערים שהתגייסו בזה אחר זה ליחידות קרביות, ולכן עובדת המון מהבית".

העימות השני התפתח במהלך המשפט הגדול שניהלה בסן נגד יריב ברוכים ואמנון שושתרי בתיק הצתות בתי הבושת בתל אביב, שבאחת מהן נרצחו ארבע זונות. נגד שושתרי נטען, כי שידל את ברוכים לפגוע בזונות ממניעים דתיים, ופרקליטו בני נהרי השיג לו הסדר של ארבע שנים, אבל המאבק המשפטי התנהל מול המבצע בפועל, ברוכים. הסנגור, נמרוד ליבסקר מפורשי הפרקליטות, הציג חוות דעת פסיכיאטרית בה נקבע כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין.

"מהיכרותי את הראיות והפסיקה התנגדתי והצגתי חוות דעת נגדית", מסבירה בסן, "טענו שיש הבדל בין אירוע חד פעמי של אדם בלתי כשיר, לבין אדם שביצע כמה הצתות, עד למקרה הקטלני האחרון. אלא שבמקביל התפתח לי עימות גם במגרש הביתי, פרקליטת המחוז החדשה שנחשבת למומחית בפסיכיאטריה משפטית טענה כי יש לקבל את חוות הדעת של ההגנה, ואני שוב נעמדתי על רגליים אחוריות, כי האיש מסוכן לציבור.

"רות דוד איימה להעביר את היצוג בתיק לעו"ד גל לברטוב, שגם הוא מומחה לפסיכיאטריה משפטית (לימים מנהל המחלקה הבינלאומית בפרקליטות). נלחצתי וטלפנתי למשנה לפרקליטת המדינה, נאוה בן אור, בדרישה להמשיך להופיע בתיק, ואכן מבוקשי ניתן לי. זה היה תיק תקשורתי, מקצועי ומעניין מאין כמוהו. הרכב השופטים דחה את חוות הדעת של ההגנה וגזר על ברוכים ארבעה מאסרי עולם. גם הפעם רותי לא אמרה מילה טובה, התעלמות מוחלטת, גם לא כאשר הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר עוזי שי, כתב לי מכתב ברכה והמליץ לצרף אותי לוועדות הפסיכיאטריות המחוזיות".

סוף דבר: השופט תיאודור אור מבית משפט העליון קיבל בערעור את חוות הדעת של ההגנה, וברוכים נשלח לאשפוז פסיכיאטרי ממנו שוחרר כעבור מספר שנים. את המדינה ייצג בערעור עו"ד אורי כרמל (היום ראש מח"ש).

עו"ד רות דוד במעצר

טראומת רות דוד

"בעיניי, מתיק יובל זמיר הייתי חייבת להתקדם, הרגשתי בשלה ושייכת, אבל רות דוד מנעה זאת ממני שוב ושוב", אומרת בסן ומפליגה בפרטים בירוקרטים מייגעים על מכרז נוסף, בשנת 2004, שבו דוד הכשילה אותה, לטענתה, מה שהוביל לאותה תקרית אלימה בלשכת פרקליטת המחוז.

"בתחילת דרכי רות דוד נראתה לי אחת מאותן כוכבות קשוחות, שהיתה עסוקה עד מעל לראש בתיק המתוקשר של ארגון פשע יעקב אלפרון בשנות ה-90, ובמקביל מאוד אנושית, כי היא טיפלה במסירות בשותפתה לחדר, פרקליטה נכה על כסא גלגלים. בחלוף הזמן התגלה פרצופה האמיתי כאשה המסוכנת מכולן. אף פעם לא יכולת לדעת מה באמת היא חושבת, היא יכלה לחייך, לומר שהכל בסדר, אבל מאחורי הגב לחרוש מזימות".

דוגמאות?

"לאחר שהתלוננתי על ההליכים הפגומים במכרז הראשון חשתי את הקרקע נשמטת וביקשתי מגברת אנטלר לדבר איתה. בפגישה יישרנו קו, אמרתי שלא מענין אותי המכרז יותר, שאני רק רוצה לעבוד, כי שני בני עומדים להתגייס וזקוקים לחוסן כלכלי. היא במתק שפתיים השיבה שאינני צריכה לדאוג יותר, שאחזור לעבוד כרגיל, אבל בהמשך 'ייבשה' אותי בחלוקת התיקים ונותרה עוינת, לאורך משפט ברוכים, למשל.

"הבוטות במכתב הפיטורין שנשלח למנכ"ל משרד המשפטים מלמדת עד כמה היא מסוכנת. עצם כתיבת המכתב באותו יום נסער, למרות שהבטיחה כי תקיים איתי פגישת תפקוד מסודרת, מעידה שהיא ביקשה להיפטר ממני. הפרטים במכתב היו שקריים בעליל, היא עיוותה עובדות והמציאה אחרות, ציירה אותי כ'עושת צרות סדרתית' והכפישה את שמי הטוב בפני הנהלת משרד המשפטים. והם, שאינם מכירים אותי כלל, מה יכולים לומר כשהדברים מצויירים כך על ידי פרקליטת מחוז?

"זה היה רוע לב צרוף, אני, נינה בסן שהטבתי להופיע כמשרתת האינטרס הציבורי, שסנגורים הוקירו את היושרה שלי, שהשופטים הרעיפו עלי מחמאות, שמתלוננות ומתלוננים בעבירות מין כיבדו אותי, הפכתי למצורעת. הושיבו אותי בבניין נפרד, לקחו ממני את כל תיקי ההופעה, פרקליטה בכירה בתפקיד מתמחה שעושה תיקי הכנה".

פרקליט המדינה לשעבר. עו"ד ערן שנדר

למה היא התייחסה אלייך כך?

"איש לא יאמין שמדובר בקנאת נשים, שהרי אני לא מלכת היופי, אבל אני כן מטופחת וצבעונית, עם שמחת חיים ואנרגיה בלתי נדלית. לא יודעת אם מראה חיצוני קובע, אבל רותי תמיד היתה לא אסתטית, אחת שלא ידעה להתלבש. אנשים מסביב אהבו אותי, כי הייתי נחמדה עם כולם, לכל שומר ואיש תחזוקה הסברתי פנים. מעולם לא התנשאתי על איש. משהו באנרגיות המתפרצות שלי עורר בה אנטגוניזם, משהו במבט שלי עליה, העובדה שהטחתי בה במשרדה שאין לה כישורי ניהול מינימליים, כל אלה העבירו אותה על דעתה וגרמו לה לפגוע בי ואף להרים עלי יד.

"לא ניתן להסביר את הרשעות שלה כלפיי ללא שימוש במונחים פסיכולוגיים. לא סרחתי, לא גנבתי, לא לקחתי שוחד, פשוט זלזלתי בערכיה, אבל אף אחד לא הקשיב לי. פרקליט המדינה דאז, ערן שנדר, אמר לי, 'פרקליטת מחוז לא מפטרים, ואם היא אומרת משהו עלייך כנראה שזה נכון'. היתה בי תשוקה אדירה להוכיח את תחושותי, ואפילו חשבתי לשכור חוקר פרטי שיעקוב אחרי פעולותיה, שיראה איך היא נוהגת איפה ואיפה בפרקליטים, בסנגורים ובנאשמים, שיראה היכן היא מבלה עם חבורת הפרקליטים שהקיפו אותה, בעיקר חשבתי אז על נושאים מוסריים".

ואכן, במקום לאסוף ראיות מפלילות או לשבת בשקט ולחכות עד יעבור זעם, בסן שיחקה לידיה של רות דוד בכך שהתחילה להלחיץ את בכירי המערכת בסדרת מכתבים דחופים, למנכ"ל אהרון אברמוביץ, ולפרקליט המדינה ערן שנדר, ועוד. "תפגשו איתי, אני מבקשת, מתחננת, והם משתהים ומשתהים, ובפגישות תומכים בגרסתה ומציעים לי לעבור למחוזות אחרים, שגם בהם המתינו לי חוות הדעת הבעייתיות שלה", היא משחזרת בלהט את ימי המשבר שהיא לא הצליחה להתאושש ממנו עד היום הזה.

"בניגוד לאחרים כמו דבורה חן ומיכה פטמן, שעם המעבר לשוק הפרטי הטיחו בפרקליטות כל מה שידעו ופגעו במוסד שבו הם גדלו ועבדו שנים ארוכות, אני מעולם לא דיברתי נגד הפרקליטות. עד למעצר של רות דוד. לא יכולתי לעמוד בפרץ הפניות מכל ערוצי החדשות, שהיו להוטים לדעת מה אני יודעת על היחסים של פרקליטת המחוז עם רונאל פישר. לא היה לי מה לומר בעניין הזה, כי הם ידעו להסתיר הכל במשך שנים, לי יש רק את הסיפור הכואב של נינה בסן, ואפילו עכשיו אני לא בטוחה שמישהו באמת מתעניין בו".

ריצת המרתון

לרוץ ולצייר

בשנת 2006, בשיאו של המשבר הגלוי, שהלך והחריף וכלל דיכאונות עזים ככל שהתחזקו התובנות על כך שהיא עומדת בפני סיום הקריירה כתובעת בשורות הפרקליטות, עו"ד נינה בסן חיפשה מוצא של כבוד והגישה מועמדות לשיפוט. בין התומכים במועמדותה היו השופטים נתן עמית, זכריה כספי, חנן אפרתי, שהיא הרבתה להופיע בפניהם, עו"ד יהודה טוניק, עו"ד גיורא אדרת, ועוד.

את השלב הראשון, שכלל הופעה בבית משפט העליון בפני תת הוועדה בראשות השופט יעקב טירקל, ח"כ שאול יהלום ועו"ד בנימין לוינבוק המנוח, היא עברה בהצלחה וזומנה לקורס שיפוט בנוה אילן עם עוד 20 מועמדים. "לא נפלתי מאף פרקליטה ופרקליט שהיו שם, אבל הרגשתי מקוצצת כנפיים", מתוודה בסן בכאב, וחושפת את תחושות הפספוס והכישלון.

"העול היה כבד מדי, לא באתי לידי ביטוי, הרגשתי לא מספיק טובה, רק בדיעבד הבנתי שזה היה טמטום, תעתועים של דימוי עצמי, הרגשה שלי, לא עובדה. לפני שהסרתי את מועמדותי התייעצתי עם השופט חנן אפרתי, והוא ניסה לדחוף ועודד אותי, 'את טובה, תתעשתי'. לא הצלחתי. הרגשתי כמו אותן נאנסות שהכרתי כל כך טוב, שתקועות עם מעצורים פנימיים ולא יכולות להמשיך בשגרת חייהן, נחסמות".

הכישלון בקורס השיפוט דירדר אותה יותר, והפעם הגיעה למחוזות פסיכיאטרים כדי לקבל עזרה רפואית, תרתי משמע, מה שבסופו של דבר הוביל גם לפרישתה משירות המדינה מטעמי בריאות, ועם קצבת פנסיה שמאפשרת לה להמשיך בחייה עם ביטחון כלכלי יחסי. "היעלמותי מבתי המשפט במשך כשנתיים מלאות הובילה קולגות להתקשר אלי, כולל שופטים", היא אומרת, ונשנקת. "היתה רכילות אבל איש לא ידע פרטים ואני הייתי אומרת, 'החלטתי לפרוש כשכוחי עדיין במותני מתוך כוונה לעשות שינוי בחיי".

תראפיה באמנות

תחילה ניסתה להשתלב בשוק הפרטי, פתחה משרד עצמאי, ובהמשך הצטרפה למשרדים פעילים, אבל התקשתה לגייס לקוחות ולייצר עבודה, בין היתר בגלל המהות הקטגוריאלית שנותרה טבועה בה. במסגרת החיפוש העצמי נסעה בגיל 50 "לחפש את עצמה" בהודו, חוויה מתקנת במסגרת של מסע נשי, שנועד לפריקת כעסים של שנים רעות בסביבה הנשית עוינת כל כך – פרקליטות מחוז תל אביב.

כאשר חזרה מהודו נכנסה לעולמה לראשונה בחייה כלבה בשם ונוס, שלדבריה גרמה לשינוי דרמטי: "פיתחתי כלפיה רגשות עזים שחיברו אותי לרגשות הפנימיים האמיתיים והמודחקים שלי. ואז התחלתי לעסוק באמנות, לצייר, לכתוב, לרוץ מרתון, גיליתי עולם תוכן שלם ומאגר רגשי שלא בא לידי ביטוי כשהייתי עורכת דין. למדתי לקבל את עצמי, אני לא מחוברת יותר לזהות שבעיסוק אלא אל המהות הפנימית, זה לא נורא יותר שאני לא הכי טובה ומצטיינת, הגיע זמן להגשים חלומות. כאות הוקרה לכלבה כתבתי ספר ילדים שהוקדש לונוס – 'לאמץ משפחה'".

במקביל לחיבור הרוחני, התובעת הקשוחה החלה לעבוד בטלמרקטינג, שיווק טיולים לחו"ל, ובקיץ היא משמשת מדריכת טיולים למדינות מערב אירופה, "תהליך הגימוד העצמי אולי נמשך, אך עניינים כלכליים עמדו מנגד והעדפתי לא לחזור לתחום עריכת הדין, כי הטראומה רודפת אותי. חשבתי שטראומת רות דוד כוחה לשנות את חיי לטובה, נשאבתי לסיפורים של אנשים אשר שינו את חייהם בעקבות טראומה, אבל הפצע לא הגליד, נפגעתי מאוד עמוק, לו היו נוהגים בי אחרת הייתי יכולה להתקדם ולהיות מה שכל חברותי עושות היום – פרקליטות ממונות. עד היום, כשאני שומעת על מינויי פרקליטים לתפקידים בכירים, ולשיפוט, אני נוגעת בתחושת פספוס ממשית.

"אולי גם אני נגועה באגו. יכולתי להיות בוגר אחראי, לקבל את ההמלצה לשרת אצל רחל שיבר בפרקליטות מחוז מרכז, ובעבודה קשה להחזיר לעצמי את הכבוד. אבל לא, אני ראיתי איך רותי מגייסת את המערכת לצידה, ומשחשתי בודדה מול כולם, במקום לצרוח 'המלך הוא עירום', שכרתי עורך דין ליחסי עבודה, התחפרתי במשברים אישיים, התרסקתי, איבדתי את ערך עצמי בעיני, ובחרתי שלא במודע לפרוש משירות המדינה. בכל תחום שאני נוגעת ואף מצליחה, אני לא חשה את תחושת ההצלחה, כי תחושת הכשלון מהפרקליטות רודפת אותי".

לסיום, יש לה גם מסר לעובדי המגזר הציבורי: "ההיררכיה ברורה, ועליכם לדאוג לעצמכם. אל תלחמו בממונים כי אתם תפגעו בעצמכם, המערכת חזקה מכם ותגבה כל מי שמעליכם. ברגע שאתם סובלים, החליטו מה נכון לכם. אם להישאר במערכת, אז הורידו ראש ובצעו את עבודתכם בהשלמה, אם החלטתם לפרוש התכוננו לעבור תהליך פסיכולוגי מעמיק, שיגבה רגשית ונפשית את החלטתכם, כדי שבבוא היום לא תערגו לחזור למקום ממנו רציתם לברוח. אולי זהו מסר תבוסתני, אבל יש בו כדי לשמור על שפיותו של אדם, למענו ולמען משפחתו. אל תנסו לשנות את העולם".

עם הכלב ונוס, מתוך הספר "לאמץ משפחה" שכתבה נינה בסן