יצאתי לברר היכן טעיתי, דיברתי עם כבודו במרומים, על מנת לקבל הזדמנות נוספת מתוך נועם הסליחה, המשמשת תרופה לשחרור מטענים שליליים מנפשי המיוסרת, שמא פגעתי ללא כוונת מכוון, באדם, חבר או שכן.
מילים טובות הן קצרות וקלות לאמירה אך ההד שלהן נמשך לנצח, כמו שהאיבה, הטינה והשנאה משמשים בית דל בו דרים החולשה האנושית ודלות הרוח.
קראתי לבורא, בתפילה חרישית והוא בדרכו ענה לי באותות ובמופתים מתוך מרפסת הכבוד בביתו אשר במרומים, כי ביום הכיפורים מביט הוא בנפתולי נפשו של האדם בו כאבי החיים חובטים ולא חושבים, זו גם העת לסליחה ורחמים.
האדם צריך לדעת לסלוח לעצמו כדיי לסלוח לאחר.
גם טפיחה, חיבוק וחיוך הינם סליחה, תיקון בהווה על מחדלי העבר, מילת קסם המביאה שמחה לבאר הצער.
כאשר בוראי מנהל עימי דו שיח בתפילה חרישית אני מבין, כי ככל שגדלה האהבה, הנתינה ומידת ההבנה בין האדם לחברו, כן תגדל מידת סליחתו ורכותו תישא גלים.
באותות ומופתים מורה לי אבינו, ממקום מושבו, לאסוף את חיוכם של הבריות, כי בזכות החיוך ואהבת חינם, נפתחים השערים לשמיעת קונצרט מלאכי השמים.
הסליחה ככלי ריפוי, בו האדם על עוולו קבע תורו לקבלת קהל אצל בוראו.
הסליחה בין אדם לאדם, אינה רק כלי להשכנת שלום, היא בניית מסלול הולכה דו סיטרי מלב אל לב.
האותות התעצמו והלכו עת הבנתי, כי הסליחה היא אור היום, כי ליל האתמול סיים את פרקו והלך לעולמו.
 |
| עו"ד יגאל כהן, יום הכיפורים, תשע"ו |
