המתחזה שסיבך את בעלת הבית בחוב ארנונה

השופט חגי ברנר

בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, קיבל (28.10) את ערעורה של רבקה פיינר, תושבת העיר, והורה לעירייה לבטל תשלום ארנונה רטרואקטיבי שהוטל עליה בסך של כ-243 אלף שקל. זאת לאחר שוועדת הערר בעירייה דחתה את בקשתה.

לפיינר נכס ברחוב המסגר, אותו השכירה ב-1 בנובמבר 2001 לאדם שהתחזה לאלכסי סובוטין, ובהתאם לכך נרשם בעיריית תל אביב כמחזיק בנכס. ב-16 באוגוסט 2005 פנה סובוטין האמיתי לעירייה, והבהיר כי תעודת הזהות שלו נגנבה וכי מעולם לא החזיק בנכס. בהתאם לכך שינתה העירייה את הרישום.

פיינר חזרה להיות מחזיקת הנכס, אולם החוב של השנים 2001-2005, כאמור כ-243 אלף שקלים, נותר על שמו של סובוטין.

למרות החוב הגדול, רק בשנת 2013 החלה העירייה בהליכי גבייה נגד סובוטין. בקשתו לבטל את החיוב נדחתה, אולם הוא זכה בוועדת הערר, ובעקבות ההחלטה השיתה העירייה את החוב על שם פיינר. גם היא הגישה ערר, שנדחה, ופנתה לבית המשפט.

באמצעות עורכי הדין מיכאל ג'ון שפטלר ומרדכי מיכאלי, פיינר טענה כי על אף שסובוטין הודיע לעירייה שמעולם לא החזיק בנכס כבר ב-2005, היא החלה בהליכים נגדו רק ב-2013. יתרה מכך, צוין כי לפיינר עצמה נודע הדבר רק ב-2016, עת פנתה אליה העירייה לראשונה והתריעה על החוב. בכך, טענו עורכי דינה, העירייה הפרה את חובת ההגינות המוטלת עליה, חרגה ממתחם הסבירות וגרמה לפיינר נזק בלתי סביר, שכן לו היתה יודעת בזמן אמת – אפשר שניתן היה לאתר את המתחזה.

העירייה, באמצעות עו"ד שירה הרניב, טענה כי לא מדובר בתשלום רטרואקטיבי אלא בחיובים מהם מתחמקת פיינר בשל העובדה שנתנה יד לרישומו של מתחזה בנכס. עו"ד הרניב הדגישה את האינטרס הציבורי בגביית מיסים.

השופט חגי ברנר לא חיכה זמן רב מדי בכדי לומר את דברו על התנהלות העירייה. כבר בפתח הכרעת הדין הבהיר כי דין הערעור להתקבל, ודחה את הטענה כי לא מדובר בחיוב רטרואקטיבי. "חיוב ארנונה המושת על נישום לאחר תום שנת הכספים שבגינה הוטל החיוב, הוא בהכרח רטרואקטיבי", קבע השופט, "שכן עם תום שנת כספים אין עוד הצדקה לגביית ארנונה בגין אותה שנה, הואיל ותכלית הארנונה היא לממן את פעילותה השוטפת של העירייה".

השופט ברנר קיבל במלואן את טענותיה של פיינר וקבע כי לאור הראיות שהובאו בפניו, "ההחלטה להטיל על המערערת את חיובי הארנונה באופן רטרואקטיבי היא בלתי סבירה בעליל וחוטאת לחובת ההגינות המוטלת העירייה". לפיכך קבע כי כל חיובי הארנונה בטלים, וכי העירייה תשלם לפיינר 20 אלף שקל הוצאות משפט.

עורכי הדין שפטלר ומיכאלי מסרו בתגובה: "גביית ארנונה רטרואקטיבית הפכה למכת מדינה ממנה סובלים אזרחים רבים, כאשר ברוב המקרים אזרחים מעדיפים לכופף ראשם בפני הרשות ביודעם כי ניהול הליך משפטי מול הרשות הוא מורכב ודורש השקעת משאבים רבים. במקרה שלנו מרשתנו החליטה לנקוט יוזמה ולא לוותר ולא לתת יד לגבייה רטרוקטיבית של ארנונה כ-15 שנה לאחר מועד הגבייה. מעתה ואילך תדע כל רשות מקומית שהיא לא יכולה לקפוא על שמריה ולצפות לאחר שנים רבות כי האזרח שהיה בטוח שהארנונה שולמה מזמן, יישא במחדלי הרשות שלא פעלה לגביית הארנונה בזמן האמת. משרדנו מטפל במקרים נוספים בנושא מול רשויות שונות ואנו מאמינים שלפסק דין זה יהיו השלכות רוחב משמעותיות אשר ישנו את גביית הארנונה הרטרואקטיבית".

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "מדובר במקרה של זיוף בו נרשם כמחזיק הנכס אדם שזהותו נגנבה, באופן זה רומתה גם בעלת הנכס הגב' פיינר וגם עיריית תל אביב יפו".