 |
| הילה גרסטל. מתוך התנועה לאיכות השלטון ביו טיוב |
הפרקליטות מבצעת הליכי שימוע לחשודים באופן לא שוויוני, תוך פגיעה בזכויות חשודים, וב-40 אחוז מהמקרים אף אינה טורחת להודיע לחשודים לאחר השימוע מה ההחלטה שקיבלה בעניינם. אלה הם חלק מהממצאים בדו"ח נוסף שפרסמה היום (25.1) נציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (נבת"ם), השופטת בדימוס הילה גרסטל.
הדו"ח שהוגש ליועץ המשפטי לממשלה קובע עוד כי בחלוף עשור מאז עוגנה בחוק זכות השימוע לחשודים בעבירות מסוג פשע, לפרקליטות אין עדיין מדיניות שלמה, סדורה, מובנית ומאורגנת בקשר להליך השימוע ולאופן ביצועו.
בשורת השוויון
בשנת 2005 נכנס לתוקף התיקון לחוק שחייב מתן הזדמנות לחשודים לשכנע את מוסדות התביעה להימנע מהגשת כתב אישום נגדם, או להגיש כתב אישום מרוכך. התיקון הביא עמו בשורה בתחום השוויון – לא עוד שימועים המתקיימים לאנשי ציבור או למיוחסים בלבד, לפי שיקול דעת התביעה, אלא לכל חשוד העומד בדרישות החוק. ואולם, מדו"ח גרסטל עולה כי בשורת השוויון עדיין רחוקה מיישום מלא.
הביקורת כללה בחינת שימועים בתיקים פליליים שנפתחו החל משנת 2007 והטיפול בהם הסתיים עד לשנת 2013 בכל מחוזות הפרקליטות, במחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה ובמחלקה לחקירות שוטרים.
מבדיקה של 120 מקרי שימוע בעל-פה נמצא, כי ב-49 מתוכם (כ-41 אחוז) החליטה הפרקליטות בעקבות השימוע על סגירת התיק נגד החשודים. בהינתן שהשימועים האלה נערכים לאנשי ציבור ומיוחסים מהצווארון הלבן בעיקר, מדובר באפלייה שלהם אל מול שאר "לקוחות" הפרקליטות. נתון זה, לדברי גרסטל, מעיד על פוטנציאל האפקטיביות הטמון בהליכי השימוע, ומצביע על החשיבות שבהקפדה על היותם שוויוניים – מה שלא מתקיים תמיד.
חוק? המלצה!
לפי ממצאי הדו"ח, מדיניות השימועים במחוזות השונים של הפרקליטות אינה אחידה: בחלק מהמחוזות נוטים להיענות לכל בקשה לקיים שימוע בעל פה, ואילו באחרים נוטים לאפשר לחשודים רק שימוע בכתב.
חשודים אשר שוחררו ממעצר לא בהכרח יקבלו הזדמנות לשימוע, שכן ב-97 אחוז מהמקרים, לא נשלחות אליהם כלל הודעות על העברת התיק בעניינם מהמשטרה לפרקליטות. לחשודים אשר נשלח מכתב יידוע, הוא נשלח לאחר זמן רב – 73 ימים בממוצע לאחר קבלת התיק בפרקליטות.
מעבר לכך נמצא, כי ב-73 אחוז מהמקרים לא נמסרים לחשוד או לבא כוחו, קודם לשימוע, עיקרי החשדות או טיוטת כתב האישום המתגבש, וב-41 אחוז מהמקרים לא נמסרים לחשודים עיקרי חומר החקירה. במקרים רבים שבהם נמסר כתב חשדות, נמצא כי הוא היה לאקוני ביותר וכלל רק את שמות העבירות, ללא פירוט – ולו מזערי – של העובדות הנטענות וחומר הראיות.
ככל שחשודים אינם מיוצגים גדלים מאוד הסיכויים שזכויותיהם בעניין השימוע יקופחו: גרסטל מצאה כי עיקרי חומר החקירה נמסרו ל-74 אחוז מהחשודים שיוצגו על ידי עורכי דין, לעומת כ-14 אחוז בלבד מהחשודים שאינם מיוצגים.
שימוע ללא קשב
ביותר מרבע מהתיקים הפרקליטים לא כתבו חוות דעת המתייחסת לטענות שהועלו בשימוע, וזאת בניגוד להנחיה מפורשת של פרקליט המדינה. אי ההתייחסות לטענות השימוע נפוצה יותר כאשר השימוע מתקיים בכתב (בכ-38 אחוז מהמקרים שנבדקו), ופחות לאחר שימועים בעל פה (בכ-16 אחוז מהמקרים). במקרים אלה, קובעת גרסטל, "קיים חשש ממשי לכך שטיעוני השימוע לא נקראו כלל, וכתבי אישום הוגשו תוך שקופחה זכותם של החשודים לקיום ההליך".
זאת ועוד: בכ-61 אחוז מהמקרים שנבדקו, לחשודים לא נמסרה הודעה כתובה לאחר השימוע על ההחלטה בו. ב-42 אחוז מהמקרים, לא נמסרה הודעה כלשהי לאחר השימוע, בעל פה או בכתב.
הליקויים, לפי גרסטל, כפי שקבעה גם בדו"חות קודמים בנושאים שונים, הם תולדה של אי הסדרת נהלי עבודה פנימיים, חסך במנגנוני בקרה ופיקוח רופף מצד הדרג הניהולי בפרקליטות.
 |
| תגובה על מהימנות לפי השערה. עו"ד אלי אברבנל |
פרקליטות בהכחשה
בתגובה לטיוטת מסקנות הדו"ח החריפה ההתנצחות בין גרסטל לבין הפרקליטות, כאשר הפעם ניצבים בחזית מולה לא רק ועד הפרקליטים, אלא גם הדרג הניהולי. גרסטל מסרה כי "היא מצרה על בחירת הנהלת הפרקליטות להגיב לטיוטת הדו"ח בתגובה קצרה, ללא התייחסות עניינית". הנציבה מתחה ביקורת על התגובה שמסר עו"ד אלי אברבנאל, המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, אשר לדבריה "הטיל ספק בנכונות ממצאי הדו"ח, על סמך תחושות והשערות בלבד".
עו"ד אברבנאל כתב לגרסטל כי לנוכח עיצומי הפרקליטים ומחאתם נגד הביקורת, לא יכלה הנהלת הפרקליטות לבדוק את הנתונים, אולם "במבט על, הממצאים הסטטיסטיים שבטיוטת הדו"ח אינם מתקבלים על דעתנו", וה"נתונים אינם סבירים".
כך למשל, בתגובה לנתון שמצא כי 41 אחוז מהתיקים שבהם מתקיים שימוע נסגרים, כתב עו"ד אברבנל כי "הנתון אינו אפשרי ואין לנו צל של ספק, כי במציאות מדובר בנתון נמוך בהרבה". בקשר לממצא מרכזי אחר כתב: "אנו מתקשים להאמין כי קיימים חשודים שהתקיים שימוע בעניינם, ולא קיבלו הודעה על תוצאתו. הדברים מנוגדים למוכר לנו מהמציאות ולהגיון, ולהבנתנו הם מבוססים אך ורק על אי מציאת רישום על כך".
גרסטל כתבה על כך בתגובה: "תיעוד אינו עניין טכני, אלא כלי ארגוני וניהולי מהמעלה הראשונה. התיעוד חיוני לשם מעקב, פיקוח ובקרה על ביצוע הפעולות… כדי שניתן יהיה לייחס לארגון חזקת פעילות תקינה, יש להיווכח כי התנהלותו השוטפת מתאפיינת בעמידה בכללי מנהל תקין, אשר תיעוד מהימן ומלא נמנה עמם".
באשר להמשך מדיניות חוסר שיתוף הפעולה עם הביקורת מצד ועד הפרקליטים, כתבה גרסטל כי מדובר בהפרה של הוראה מפורשת של שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, וכי "העובדה שמי שאמון על שמירה על שלטון החוק ואכיפתו, אינו משתף פעולה עם גוף הביקורת מעוררת תהיות ותמיהות".
תגובת הפרקליטים
בתגובה הרשמית של הפרקליטות נמסר בציניות כי הם מברכים על עריכת הביקורת. "חובות השימוע והיידוע הן חובות חשובות והפרקליטות עושה כל מאמץ לקיימן כסידרן. דו"ח הנציבות, כמו קודמו, מתמקד בעניינים פרוצדורליים של רישום ותיעוד. תמיד יש מקום לשיפור, גם בהקפדה על הפרוצדורה. הפרקליטות תלמד את הדוח לעומקו ונטייתה כבר עתה היא ליישם חלק מהמלצותיו.
"הנציבות כותבת, כי הרושם שנוצר אצלה על סמך ארבעה דו"חות הוא כי ליחידת הניהול בפרקליטות יש קושי לעמוד במשימות הניהוליות המוטלות עליה, ומעלה ההשערה כי הדבר נובע מחוסר קיצוני בכוח אדם. נוכח האמור ובהתחשב בעומס המוטל על יחידת הניהול, בין היתר בעקבות הקמת נציבות הביקורת, אנו מקווים כי יוקצו תקנים לתגבור יחידת הניהול.
"לצערנו, בשל עיצומי ארגון הפרקליטים לא ניתן היה לגבש תגובה מפורטת לדוח ועל כן ההנהלה מסרה רק תגובה קצרה ועקרונית. מובן כי הדבר לא ימנע לימוד יסודי של הדו"ח כאמור, לצורך שיפור פעולת הפרקליטות בתחום זה. ארגון הפרקליטים – שהינו ארגון עובדים מוכר – החליט על עיצומים אלה כצעד ארגוני, במטרה להגן על זכויות הפרקליטים, ועיצומים אלה הם עניין למשא ומתן עם הנהלת משרד המשפטים".
 |
| עו"ד לימור פלד |
מארגון הפרקליטים בראשות עו"ד לימור פלד נמסר בתגובה: "הדו"ח שפרסמה הנציבות מעלה סוגיות חשובות ואנו כמשרתי הציבור נמשיך לחתור לשיפור לגביהן. אלא שרצון זה איננו יכול לעלות בקנה אחד עם הדרך הקלוקלת שבה נערך ונכתב הדוח, הרווי גם הפעם בהתכתשויות פומביות ולעומתיות עם הגוף המבוקר, בעקיצות ובהכפשות העולות אף כדי הסתה ממש. עבודת ביקורת מקצועית מבוססת כל כולה על יחסי אמון ועל שיתוף פעולה עם המבוקרים, בהקשבה ובכבוד. הדוח שנכתב לא דומה לאף דוח אחר שנכתב על ידי גורם ביקורת מקצועי אחר במדינת ישראל ונראה כי עיקר פעולתה של הנציבות בימים אלה היא להצדיק את קיומה בדרך של הצגת הפרקליטות באור שלילי ככל שניתן. בכך כשלה הנציבות כישלון חרוץ וספק רב אם מתקיימת בה האובייקטיביות הנדרשת להמשך פעולתה.
"הנציבה מקדישה חלק בדוח לביקורת לארגון הפרקליטים ושוכחת כי הארגון איננו נמנה על ציבור מבוקריה. הנציבות לא היתה רשאית לעשות שימוש בדוח כדי להמשיך את מסע הדה לגיטימציה כנגד ארגון עובדים אשר כל בקשתו היא שהביקורת כלפיו תעשה בכפוף לחוק ובצורה מקצועית בדומה לזו שנעשית על ידי גופי ביקורת אחרים.
"הנציבה מלינה על כך שאי שיתוף הפעולה היא הפרה של הוראת שרת המשפטים והיועמ"ש כאשר היא עצמה פועלת ללא הרף בניסיון לאיין מסקנותיה של ועדה ציבורית (דוח גולדברג) שאומצה על ידי שרת המשפטים והיועמ"ש, לאחר שנטלה בה חלק פעיל. בדוח גולדברג אף אחד מהצדדים לא קיבל את מלוא בקשותיו, ודווקא משום כך הוא מהווה נקודת התכנסות ראויה ומאוזנת שקבעה מתווה מקצועי ומרקם עדין, שיאפשר ביקורת מזה והמשך תפקוד הפרקליטות מזה. הפרקליטים היו נכונים לקבל מסקנות אלה ודווקא הנציבה היא זו שפועלת בכל דרך אפשרית כדי לסכל את אימוצו ובכך היא מובילה את הפרקליטים לנקודת המוצא ומסכלת פתרון שיביא להפסקת המאבק".
