מערכת המשפט מכירה לא מעט מקרים של סכסוכי ירושה. רבים מהם מתגלעים בין ילדי המוריש/ה מנישואים ראשונים לבין בת או בן הזוג מנישואים מאוחרים יותר.
חוק הירושה נותן פתרון יעיל וישים למקרים האלה אשר יש בכוחו למנוע או לפחות למזער את הסכסוך, אבל לשם כך יש להכיר את סעיף 42 לחוק הירושה אשר מתייחס לסיטואציה של "יורש אחר יורש". מדובר במצב בו אדם המוריש נכס לבת זוגו מבקש לוודא כי לאחר מותו (של המוריש) יהיה חלק בירושה גם לילדיו. אמנם הם יאלצו להמתין לתורם, אך יחד עם זאת, ירושתם מובטחת.
אולם, יש לשים לב לפרט מהותי בחוק הירושה. היורש הראשון יכול לעשות בירושה כבשלו: למכור, להשכיר, לשעבד, ואפילו לבזבז אותה. הכל מותר לו לפי החוק, מלבד לצוות את הירושה לצד שלישי. אולם, ברגע שהיורש הראשון זוכה בירושה, הוא הופך לבעל קניין. היות שקניין הוא ערך חוקתי חשוב, יש לבעל הקניין אוטונומיה לעשות כרצונו בקניינו. בין מאפייניו החשובים של הקניין נמצא את שרירות הבעלים, כלומר את היכולת של אדם לעשות כרצונו ברכושו, כולל היכולת להעביר את הקניין לאדם אחר. המחוקק אמנם מכבד זכויות אלו – אך יש בכך כדי לפגוע ביורשים האחרים.
עם זאת, יש מה לעשות, להיות עירניים ומדועים. המוריש הראשון יכול לסייג בצוואתו את האוטונומיה של היורש על ידי ציון מפורש כי אסור למכור, לשעבד, או להעביר בלא תמורה את הירושה. החוק מתיר זאת והדבר מהווה הגנה ראויה על היורש השני בבוא העת.
יש לציין כי בעבר, כאשר הנושא לא צויין במפורש בצוואה, בתי המשפט ניסו להתחקות אחרי הכוונה האמיתית של המוריש, בהבינם כי הסייגים לא צויינו במפורש בשל רשלנות של מנסחי הצוואות, וכי המוריש לא התכוון לסכן את ירושתם של יורשיו השניים – ילדיו.
ועדיין, אין להסתמך על כך שבית המשפט יפרש את הצוואה בהכרח לטובת היורש השני (הילדים). לפיכך יש להקפיד הקפדה יתרה על כך שעורך דין המנסח צוואה יוסיף את הסייגים הנדרשים בה כדי לייתר את הצורך במאבקים משפטיים בדיעבד ולמנוע סכנה של אבדן הירושה.
בשים לב לפרטים המהותיים שיש לכתוב לצוואה, הקפדה על סעיף של "יורש אחר יורש" יכול להוות כלי אפקטיבי ופשוט להשמה, ובמיוחד כאשר יורשים ראשונים עשויים להיכנס לפרק ב' ורוצים לדאוג גם ליורשיהם מבני זוגם "החדשים" – מטבע הדברים זה יבוא על חשבון היורשים המקוריים.
 |
| עו"ד שחר שוורץ |
