 |
| מלח הארץ. יהודה דורון |
שופטת בית משפט השלום בתל אביב, מיכל ברק-נבו, הרשיעה את הגזבר לשעבר של קיבוץ שפיים ומנהל הנהלת החשבונות של הקיבוץ, יהודה דורון, בגניבת 16.5 מיליון שקלים מכספי הקיבוץ, בין השנים 1996-2002. דורון הורשע בשורה ארוכה של עבירות פליליות וכלכליות: גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, אי הגשת דוחות שנתיים לרשויות המס במזיד, בכוונה להתחמק מתשלום מס ותוך שימוש במרמה ערמה ותחבולה, הכל בידיעה שמדובר ברכוש אסור לפי חוק איסור הלבנת הון.
בת זוגו של דורון, קתרינה, הורשעה רק באחד האישומים נגדה – סיוע לגניבה בידי מורשה וגניבה, וזוכתה מיתר האישומים. זאת מאחר ואפשרה את ביצוע הפעולות בחשבונות על שמה בישראל ובפינלנד.
בתקופה הראשונה, בין 1996 ל-1998, גנב דורון צ'קים של הקיבוץ בסך של כ-2.8 מיליון שקל, תוך ניצול היותו מורשה חתימה ותוך ביצוע רישומים כוזבים בהנהלת החשבונות של הקיבוץ, על מנת לטשטש את פעולות המעילה. את הכספים הפקיד בחשבון על שמו, ועם חלק מהכסף רכש וילה בקיסריה אותה הציג לחברי הקיבוץ כוילה שנרכשה על ידי קרוב מארצות הברית.
בתקופה השנייה, משנת 1998 עד שנת 2002, גנב דורון מחשבון שהיה רשום על שמו ובו החזיק כספים בנאמנות עבור הקיבוץ, בין היתר באמצעות העברות בנקאיות מחשבון הנאמנות לחשבון על שם אשתו, וכן באמצעות הפקדת צ'קים ישירות מחשבון הקיבוץ לחשבון זה. משם העביר דורון את הכספים לפינלנד וללוקסמבורג. סכום המעילה בתקופה זו עמד על כ-13.7 מיליון שקל.
 |
| שופטת מיכל ברק-נבו |
השופטת ברק-נבו קבעה בהחלטתה, כי טענתו של דורון, לפיה כל פעולותיו בכל השנים נעשו כנאמן עבור הקיבוץ – היא טענה שקרית. זאת, בין היתר, לאחר שהפרקליטות הראתה במהלך המשפט שרשרת של רישומים כוזבים שביצע כדי להסוות את פעולותיו, ולאחר שהוכח כי בניגוד לטענתו – אף גורם בקיבוץ לא ידע על הפעולות. כמו כן ההחלטה התקבלה לאחר שגרסתו בנוגע למניעים שהביאו אותו להשקיע בחו"ל, כביכול עבור הקיבוץ, התמוטטה, ולאור שורה ארוכה של ראיות נוספות שהוצגו במשפט.
"התביעה לא הותירה אבן על אבן בתיק, הכירה כל פיסת נייר בין אלפי המסמכים והשכילה לשזור הכל לתמונה גדולה, צפופה וברורה, תוך עימות הנאשמים עם כל עובדה, גרסה וראיה שהוצגה…", ציינה השופטת והדגישה את חומרת המעשים שנעשו תוך ניצול האמון הרב שרכש הקיבוץ לדורון. עוד התייחס בית המשפט לחומרה היתרה שבביצוע המעשים בסכומים כה גדולים במשך תקופה כה ארוכה, בתחכום רב, תוך ניצול שליטתו באופן הרישום בהנהלת החשבונות בקיבוץ.
את הכרעת הדין סיימה השופטת ברק-נבו בדברים הבאים: "הופנו כלפי הנאשמים חשדות כבדים למעשי גניבה ומרמה, שהתבררו במשפט הארוך שהתנהל לפני. לאורך כל הדרך, החל מעימות שנעשה עם הנאשם בקיבוץ, המשך בחקירותיו במשטרה וברשות המיסים, וכלה במשפט שהתנהל לפני, זעק הנאשם את חפותו. לאורך כל הדרך הטיח הנאשם בתביעה דברים קשים על אודות מופרכות הטענות המופנות כלפיו, על העוול שנעשה לו ועל 'התיק שתפרו' לו. הוא דיבר בלי סוף, זרק נתונים לחלל האוויר והמציא מסמכים שונים, שבכולם היה, לטענתו, כדי להוכיח כי כל שעשה – עשה בשם הקיבוץ, באישורו ולטובתו.
"היום, בדיעבד, אוכל לומר כי הנאשם ניסה להטביע את כל הנוגעים בדבר ב'מידע', חלקו שקרי, רובו לא רלוונטי במסווה של רלוונטי, בתקווה שמרוב עצים לא יראו את היער. לאורך המשפט היה קשה, מרוב גרסאות שמסר הנאשם, להבין עד כמה הוא מלהג מבלי למסור עובדות שנתמכות בראיות. בקריאה רציפה של עדות הנאשם, שהחלה בתחילת מאי 2011 והסתיימה בסוף ינואר 2012, עדות שנפרשה על פני 1,140 עמודי פרוטוקול, מתברר כי לא ניתן ליצור מסד עובדתי אחד, רציף וקוהרנטי, מכל מה שסיפר; לא כל שכן למצוא ראיות המתיישבות עם מסד עובדתי כלשהו, מלבד זה שהציגה התביעה.
"במקרה דנן, מסקנותיי הסופיות מתבססות על מאות ראיות, על אלפי עמודי מסמכים. התביעה הוכיחה מעל לכל ספק כי הנאשם ביצע את העבירות החמורות המיוחסות לו. התנהלות הנאשם במשפט נועדה, כך אפשר לומר עתה בצורה ברורה, כדי למשוך זמן ולזרות חול בעיני כל העושים במלאכה, ובראשם – בית המשפט.
"הנאשם פעל, כאמור, כפי שפעל, בתקווה שמרוב עצים לא יראו את היער, ובעיקר את פעולות המרמה השיטתיות שעשה באותו יער. אולם בסופו של יום, יער כה רחב ידיים, ופעולות מרמה כה רבות, גם אדם מתוחכם כנאשם – לא הצליח להסתיר".
התיק נחקר על ידי פקיד שומה חקירות תל אביב והמרכז והליכי ההוכחות נוהלו על ידי עוה"ד ירון גולומב ואלעד פנחס מפרקליטות מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה. את בני הזוג דורון ייצג עו"ד דורון רוזנברג מהסנגוריה הציבורית.
ת"פ 5306-08
