הבג"צ הגורלי של הילה גרסטל

החצר האחורית של הפרקליטות

שלב חדש במאבק הפרקליטים נגד נציבת הביקורת הילה גרסטל: 11 פרקליטים עתרו לבג"צ נגד גרסטל, שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, בדרישה למנוע את פרסום הדו"ח על יחסי הפרקליטות והמכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר, או לחלופין להשמיט מהדו"ח מקרים פרטניים שמצויינים בו.

הדו"ח שאמור היה להתפרסם בשבוע הבא, מבוסס על בדיקת כ-20 תיקים בהם התקיים ממשק עבודה בין הפרקליטות למכון. למעשה, גרסטל פתחה בחקירה בעקבות פרסום תחקיר "עובדה" על זיוף דוחות של המכון בתיקי רצח. שמות התיקים המבוקרים לא פורסמו אולם הביקורת עסקה בין היתר בכמה פרשות אשר פורסמו לאחרונה ועוררו הדים ובראשן פרשת הפתולוגית הבכירה ד"ר מאיה פורמן ב"עובדה" ותיק רומן זדורוב, אבל גם תיק נסים חדד וד"ר קונסטנטין זייצב אשר שימש כחותמת גומי של הפרקליטות במשך שנים רבות לצידו של ד"ר היס. חלק מהפרשות לא הגיעו לדו"ח הסופי מאחר וההליכים בהם עדיין מתנהלים.

עתירת הפרקליטים הוגשה באמצעות משרד עו"ד צבי אגמון, ועל שמות הפרקליטים העותרים ניתן איסור פרסום. שופט בית המשפט העליון צבי זילברטל הורה לגרסטל למסור את תגובתה עד 6 באפריל.

אחרי המחטף של שר הבט"פ גלעד ארדן בגיבוי שרת המשפטים איילת שקד, עם ההחרגה של התביעה המשטרתית ממערך הביקורת של הנציבות החדשה, דומה כי התערבות של בג"צ גם בסדרי העבודה של הנציבות תביא לסיום דרכה של גרסטל בתפקיד שהיא יצקה בו תוכן נטול פניות – מה שלא מתאים לפרקליטים אשר אמונים על אכיפת החוק במדינת ישראל. 

ניסים חדד הורשע באונס תינוק לפי חוות דעת ד"ר זייצב

הפחד מביקורת פרטנית

בטיוטת הדו"ח, שנמסרה לפרקליטות לצורך מסירת תגובה לפני כחודש, נכתב באחת הפרשות כי "הפרקליט המטפל ביקש לערוך שינויים ולהוסיף לחוות הדעת (של המכון) – כדי לטשטש את המסקנה… ניסיון ההתערבות בממצאי חוות הדעת ומסקנותיה, כשלעצמו, הוא פסול".

בתיק נוסף קבע צוות הביקורת כי "הפרקליט המטפל לא התייחס, לא בחן ולא בדק את השינויים ומקורם… מצופה מהפרקליט המטפל, כאשר הוא נתקל בשינויים כי יתן דעתו מיוזמתו לשינויים, למספרם ולמהותם ויבקש הסברים והבהרות לפשרם… היה מצופה שהפרקליט ישקף את עצם קיומם של שינויים אלה, מיוזמתו, לבית המשפט ולסנגוריה".

על שתי פרשות אלה נכתב בטיוטת הדו"ח כי בהתנהלות הפרקליטים יש משום הפרה, לכאורה, של סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין: "הכשלים שנמצאו אינם עולים לכאורה בקנה עם החובה החלה על הפרקליט 'לעזור לבית המשפט לעשות משפט', כדי לרדת לחקר האמת".

ד"ר מאיה פורמן פותחת פתח ב"עובדה"

הפרקליטים העותרים לבג"צ כותבים על כך בתגובה: "בכסות של דו"ח ביקורת מערכתית נבחנה התנהלותם של פרקליטים ספציפיים, בתיקים שנבחרו מראש ובמכוון, ונמתחה ביקורת אישית, עד כדי קביעה ביחס לחלק מהפרקליטים המבוקרים, כי עברו על החוק".

הפרקליטים העותרים, שהדו"ח מתייחס אליהם, טוענים כי הביקורת נעשתה בחוסר סמכות, מאחר שמאז מונה השופט אליעזר גולדברג לבדוק את מתכונת הנציבות, הורו שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה על הקפאת כל ביקורת פרטנית בתמורה להפסקת הצעדים הארגוניים (עד לגיבוש החוק השבוע), והמשך ביקורות מערכתיות בלבד שאין מטרתן התייחסות לפרקליטים ספציפיים.

בעקבות מסירת טיוטת הדו"ח לפני יותר מחודש פנה פרקליט המדינה שי ניצן אל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, בבקשה למנוע מהנציבה את פרסום הדו"ח – "הן מאחר שבחלקו הוא דו"ח פרטני מובהק, והן מאחר שבחלקו כולל הוא ביקורת על שיקול הדעת של הפרקליטים". ניצן הלין גם כי גרסטל לא איפשרה לפרקליטים להתגונן, מאחר שלא פנתה לבקש את תגובתם האישית.

בעקבות דבריו אלה פנתה גרסטל לפני שלושה שבועות אל הפרקליטים שעלולים להיפגע מפרסום הדו"ח, וכתבה להם: "אבקש להדגיש כי מדובר בביקורת מערכתית שאין מטרתה הסקת מסקנות אישיות", וביקשה כי ימסרו את הערותיהם תוך שבוע.

לטענת הפרקליטים, כל אחד מהם קיבל מספר פסקאות בלבד מתוך דו"ח הביקורת, הכוללות את תיאור התנהלותו בתיק ואת המסקנות שהתגבשו ביחס אליה.

צומת דרכים. הילה גרסטל

בעתירה לבג"צ טוענים הפרקליטים, "עד כמה שהדבר עשוי להישמע תמוה, תיאור המקרים וגיבוש המסקנות נעשו על סמך עיון בתרשומות הפנימיות של הפרקליטים ובמסמכים שערכו, מבלי שנערכה כל שיחה עם הפרקליט ומבלי שנתבקש לתאר את הדברים מנקודת מבטו".

עוד הם טוענים כי הדו"ח לא כולל אמנם את שמותיהם, אך "נוכח ריבוי הפרטים המזהים אודות ההליכים, באותה מידה יכלה גרסטל לפרסם גם את תמונותיהם". לטענתם, "סמכות הביקורת הינה סמכות בעלת עוצמה רבה, שתועלתה בצידה, אך גם מצוי בה פוטנציאל היזק לפרט במידה לא מבוטלת… עניינה של עתירה זו הוא במניעת פגיעה בזכויות ובהגנה על שמם הטוב של העותרים, שהינם כולם פרקליטים בשירות המדינה, העושים לילות כימים בייצוג המדינה בערכאות השונות".

לדבריהם, הם "אינם מתנגדים, עקרונית, לעריכת ביקורת כלפי עבודתם, ואין להם דבר להסתיר. ואולם, הם אינם יכולים להשלים עם ההליך הפוגעני, והם סבורים כי מדינה שלה סדרי שלטון תקין לא יכולה לאפשר פעולות כה משמעותיות ללא סמכות".