 |
| מה שקורה בחדרי החקירות (אילוסטרציה) |
יואב (שם בדוי), קטין חשוד בביצוע עבירות מין נגד קטינים. חוקרי הנוער המאומנים ומיומנים בביצוע חקירות בכלל וחקירות קטינים בפרט יודעים, כי הוא לא ביצע את העבירה שהם מייחסים לו ומנסים לגבות ממנו הודאה בביצועה, אבל בהעדר ראיות הם בוחרים בדרך הקלה: הם מנסים לשבור אותו ולגרום לו להודות בעבירה שלא ביצע.
על מנת לעודד אותו ולגרום לו להודות הם אומרם לו כי אם יודה ויבקש סליחה – התיק ייסגר. הם מבטיחים דבר שאין בסמכותם לקיימו. הם מבטיחים דבר שאסור להם להבטיחו. בחקירתם הם מאיימים עליו שאם לא יודה לא יוכל לראות את אמו במשך חודשים רבים. הם מאיימים עליו כי אם לא יודה, לא ישוחרר. אם יודה – ישוחרר.
בין אמצעי החקירה הלא לגיטימיים, בלשון המעטה, והלא חוקיים בלשון מדויקת הם קוצבים לו מנת מזון זעומה (שתי פרוסות לחם) ובמקרים מסוימים, להגברת הלחץ, במאמץ לגבות הודאה, הם אף מונעים ממנו מזון במשך שעות. כמובן, הם מונעים ממנו מפגש עם עורך דין.
השימוש הכוחני, הבוטה, של חלק מחוקרי הנוער בשיטות חקירה המהלכות אימים כל נפשו הרכה של הקטין – במקרה זה יואב – הוא ביטוי לשורה של רעות חולות: הפעלת לחץ פסיכולוגי כדי לגבות הודאה במקרה שאין אף לא עדות או ראיה לביצוע העבירה שבה נחשד הקטין, שימוש לרעה בסמכות, ניסיון סחיטת הודאה כחלופה לביסוס אשמה ללא עדות או ראיה, העדר יושר ויושרה, נקיטת תחבולות, שאף הן משמשות גורם לחץ, כדי לגרום לקטין להודות בעבירה שלא ביצע.
 |
| עו"ד נוגה ויזל |
חוקרי קטינים ונוער המאמצים שיטות פסולות ובזויות אלה מרוויחים ביושר את דימוים כמי שמנצלים את סמכותם באופן החורג ממנה ובכך מועלים בתפקידם.
הנזק באופן חקירה זה הוא כפול: הוא פוגע בדימויה – הירוד בלאו הכי – של המשטרה אבל מה שחמור יותר, הוא גורם לקטין לאבד את אמונו באמת, ביושר, בצדק; קטין הנאלץ להודות בכפייה, בדרכי עורמה ומרמה במעשה שלא עשה, יטעה לחשוב כי השקר הוא האמת. כי החזק תמיד מנצח. כי החזק יכול לעשות כרצונו. כי החלש לעולם יירמס תחת מכבש הכוח הלא מרוסן. כי כאשר הוא יושב חפוי ראש, מבוזה ומושפל, מול חוקר משטרה שיכול לכפות עליו להודות בכל דבר כדי שייצא מתא המעצר אין לו אף לא שמץ של סיכוי לשכנע את החוקר באמת הפשוטה, כי ידיו נקיות. כי הוא לא ביצע שום עבירה.
משטרת ישראל נדרשת לעשות בדק בית יסודי ורציני בשורה ארוכה של נושאים, אשר האופן שבו חוקריה מאלצים עצורים בכלל וקטינים בפרט להודות בביצוע מעשים שלא עשו האמור להיות בו בסדר עדיפויות גבוה.
אחרת יימשך במשטרה משטר העריצות של המורא ושל המשוא הפנים, של הטלת האימה של קטינים חסרי אונים, חסרי ישע, אובדי עצות (ודאי עצתו של עורך דין, אשר נמנעת מהם אפילו הזכות להיפגש עמו). משטר הרומס ברגל גסה את האמת.
