 |
| מצלמת מהירות |
לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה תביעה ובקשה להכיר בה כייצוגית, נגד משטרת ישראל ומשרד התחבורה. מגיש התביעה, יוסף גורן מחיפה, טוען כי משטרת ישראל הציבה מצלמת מהירות במיקום המנוגד לנהלים ולהנחיות שלה עצמה, באופן שנועד להכשיל את הנהגים, וגבתה תשלומי קנסות בסך עשרות מיליוני שקלים שלא כדין.
התביעה על סך 100 מיליון שקל הוגשה באמצעות משרד עורכי הדין של אורון שוורץ ויוגב נרקיס, ועו"ד ניר בוכמן. בספטמבר 2015 צולם גורן נוהג בקטע כביש ביציאה הדרומית מחיפה, בדרך מבוא חיפה-מגורשי ספרד במהירות של 84 קמ"ש, כאשר במקום מוצב תמרור המגביל את המהירות ל-50 קמ"ש. בעקבות זאת, הוזמן גורן למשפט. אולם, המצלמה ש"לכדה" את גורן מוצבת במרחק של כ-100 מטרים בלבד מהתמרור אשר מורה על שינוי המהירות, בעוד שלפני שנכנס לקטע כביש זה, נסע גורן במקטע שבו המהירות המותרת הינה 70 קמ"ש.
על פי התביעה שהגיש, נהלי מדור התעבורה של משטרת ישראל קובעים כי יש להעניק לנהג מרחקי הסתגלות בדרך שהמהירות המותרת בה משתנה בין מקטעים שונים. בהוראות המשטרה נקבעו "מרחקי קיבוע והסתגלות" של 300 מטר – כלומר שמדידת מהירות רכב נוסע, לצורך הפללת הנהג בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, תיעשה לפחות 300 מטר אחרי מיקום התמרור המגביל את המהירות.
לטענת התובע, במקום בו הוא נתפס, קבועה מאז נובמבר 2014 מצלמת מהירות שלא עומדת בנהלים. בדיקת מומחה מטעם התובע העלתה, כי המצלמה בדרך מבוא חיפה-מגורשי ספרד מוצבת במרחק של 100 מטרים בלבד מהתמרור הרלוונטי. "באופן זה, כלל 300 המטרים לא מיושם, באופן אשר ייתן לנהג את האפשרות להסתגל להגבלת המהירות", טוען התובע. "כך זומנו נהגים רבים לדין ונגבו מהם תשלומי קנסות, שעה שלא ניתנה להם כלל האפשרות החוקית, המכאנית והתודעתית המתבקשת להסתגל למהירות. מדובר באכיפה בלתי תקינה, תוך הכשלה מכוונת של כלל הנהגים במקטע זה, תוך שמיקום אמצעי האכיפה מנוגד לדין".
העקרון בדבר מתן "מרחק הסתגלות" לנהג נקבע בהנחיות מדור תעבורה במשטרה, המצוטטות בתביעה: "כדי להשיג אכיפה אפקטיבית ועניינית, יש לשמור על עקרון כי האכיפה תתבצע רק לאחר שניתנה אפשרות סבירה לנהג (300 מ') לקבע את מהירותו לאחר תמרור המגביל או מבטל את המהירות או צומת המבטל את ההגבלה".
על פי התובע, בהערכה שמרנית עוברים בקטע כביש זה אלפי כלי רכב ביום. "די כי אחוז בודד נתפס במצלמה וכבר מדובר בעשרות נהגים ביום, כשנזקו של כל תובע בממוצע עומד על אלף שקל לפחות". הנזקים הכספיים, לדברי התובע, לנהגים ש"נלכדו" במצלמה שלא כדין הם מעבר לקנסות, המתחילים מ-250 שקל ועשויים להגיע לאלפי שקלים. הנזקים כוללים חיוב בנקודות חובה העשויות לגרור חיוב בקורסי נהיגה מונעת, הפסד ימי עבודה, שכר טרחת עורכי דין לנהגים אשר בוחרים לגשת למשפט ולהיות מיוצגים, ובמקרים קשים – פסילות רשיון למשך 3-9 חודשים וחיוב במבחן נהיגה מעשי חדש. בהתאם לכך, הנזק שנגרם לכל הנהגים שנלכדו במצלמה הרלוונטית מוערך על ידו במאות מיליוני שקלים מאז הוצבה המצלמה.
 |
 |
 |
| עו"ד יוגב נרקיס | עו"ד אורון שוורץ | עו"ד ניר בוכמן |
"בתובענה זו יש כדי לממש זכות גישה לבית המשפט למיליוני חברי הקבוצה (אותם נהגים), תוך ניהול יעיל הוגן וממצה של התביעות, ותוך הרתעה של גופים כדוגמת המשיבה (המשטרה) העושים דין לעצמם ודורסים ברגל גסה כללים יסודיים, חוקים, ערכים ומוסכמות תוך שליחת יד לכיסיהם של אזרחים במדינת ישראל שלא כדין", כותב התובע.
תביעות ייצוגית הן תביעות בהן יחיד מבקש לתבוע ולקבל פיצוי עבור קבוצת נפגעים גדולה, בה לכל אחד מהיחידים נגרם נזק קל, וכדאיות הגשת תביעה יחידנית לכאורה מוטלת בספק – בעוד שתביעה בשם כל הנפגעים משרתת אינטרס של ציבור גדול ועשויה להגיע לסכומי פיצוי גבוהים. על פי סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות, מטרת החוק היא שיפור ההגנה על זכויות (אזרחיות או צרכניות – ז"ק), הרתעה של רשויות או תאגידים מפני הפרתן, ומימוש זכות הגישה לבית המשפט לציבור רחב.
עם זאת, בניהול תביעות ייצוגיות קיימת "בעיית נציג": לתובע בשם הקבוצה ולעורך דינו אינטרס שונה מזה של התובעים הרבים אותם הם מייצגים. עקב נשיאתם בעלויות התביעה ובסיכונים הנובעים ממנה, נוטים תובעים ייצוגיים להסכים לפשרות ופיצויים, אשר מבחינת האינטרס של קבוצת הנפגעים כולה הם נמוכים. לכן, החוק מחייב בכל הליך של תביעה ייצוגית, גם כנגד חברה פרטית, את עדכונו וחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לגבי האינטרס הציבורי הקיים בהסדר המוצע.
