 |
| זירת תאונת דרכים (צילום ארכיון להמחשה: מד"א) |
סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה, שופט בכיר אביהו גופמן, זיכה את גדלא עקאשה מהיישוב קציר-חריש מהריגה ברשלנות של ילד בן תשע, על כביש 4 העובר במרכז העיר. השופט הרשיע את עקאשה בן ה-36 בנהיגה במהירות מופרזת.
עקאשה, המזוהה עם ארגון הפשיעה כראג'ה ובשל כך הוא מכונה קוטו כראג'ה, נהג ברכב היונדאי שלו ב-1 בדצמבר 2011, מצפון לדרום, בכביש שהינו עירוני דו מסלולי. לפי כתב האישום נגדו, כאשר הגיע סמוך לצומת עם שדרות החירות בחדרה, את הכביש חצו באותה עת עידן ווסה, ילד בן תשע, יחד עם אמו, שלא במעבר חצייה. האם ובנה שבו באותה שעה מבית הספר לכיוון ביתם בעיר; האם נשאה בידיה מצרכים שקנתה וגם מגש פיצה שהיה מיועד למסיבה שהיתה אמורה להתקיים מאוחר יותר.
אמו של ווסה אחזה בידו בעת שחצתה עימו את הכביש, ונעצרה יחד איתו על אי תנועה המפריד בין שני המסלולים. לאחר מכן החלה לחצות יחד איתו גם את המסלול השני, אולם בשלב כלשהו עזב בנה את ידה ורץ לכיוון שולי הכביש. לפי כתב האישום נגד עקאשה, הוא סטה עם רכבו לשוליים ופגע הן בילד, שנהרג, והן באמו, שנפצעה.
 |
| עידן וואסה ז"ל |
כתב האישום ייחס לעקאשה מספר עבירות, שהחמורה מביניהן היתה כאמור גרימת מוות ברשלנות. נטען, כי הוא נהג במהירות מופרזת של 83 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 50 קמ"ש בלבד, וכי כאשר הבחין בהולכי הרגל הוא לא האט את מהירות נסיעתו ואף הגביר אותה, באופן בלתי סביר ביחס לתנאי הדרך.
עקאשה טען להגנתו, הן בחקירתו והן באמצעות סנגורו עו"ד צבי אבנון בבית המשפט, כי כאשר ראה את הילד רץ לכביש, הוא הסיט את רכבו כדי להימנע מפגיעה, אלא שהילד רץ לכיוון אליו הוסט הרכב, ולכן נפגע ונהרג. כמו כן טען עקאשה, כי הוא נסע במהירות של 50 קמ"ש בלבד.
השופט גופמן אימץ את קביעת בוחן התנועה מטעם ההגנה, לפיה סימני הבלימה שתועדו בזירת התאונה שייכים לרכבו של הנאשם, ולפיכך גם קבע כי עקאשה אכן נהג במהירות מופרזת. עם זאת ציין השופט כי יתכן שרכבים שהיו לפני רכבו של עקאשה במסלול הנסיעה והתכוונו לפנות שמאלה, הסתירו לו את שדה הראייה, ולכן הבחין בהולכי הרגל רק בשלב מאוחר יותר. את ייצוג הנאשם בתיק החלה עו"ד נירה שגב אשר פרשה מהייצוג לאחר שהנאשם מסר את עדותו.
 |
 |
| עו"ד צבי אבנון | עו"ד נירה שגב |
בסיכומו של דבר קיבל השופט את טיעוני ההגנה, לפיהם עקאשה לא יכול היה למנוע את התאונה, מאחר שכאשר הבחין בהולכי הרגל, הם כבר היו בנתיב נסיעתו. "העובדה שאירעה תאונת דרכים, היא כשלעצמה אינה מצדיקה מסקנה שהנאשם אשם בגרימת מוות ברשלנות ואפילו נהג במהירות מעל המותר, שכן אין קשר סיבתי בין מהירותו לתאונה", ציין השופט בהכרעת הדין והתייחס גם לכך שהאם ובנה המנוח חצו את הכביש במקום ללא מעבר חצייה, "נהג סביר לא צריך לצפות נסיבות כה בלתי צפויות כאשר אין לקיומן של נסיבות אלה סימנים קודמים אשר יצביעו על אפשרות זו".
