בית דין של מטה ובית דין של מעלה

מצבות (להמחשה בלבד: חלק מצילום של שאולה הייטנר. מתוך אתר פיקיוויקי)

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש בעל חנות מצבות, באמצעות עו"ד רון לוינטל, וחייב את הנתבעים, עובדי המועצה הדתית בנימין ביטון ויעקב אפריאט, לשלם לו פיצוי בסך 100 אלף שקלים.

התובע, שעוסק כאמור בבניית מצבות ובית העסק שלו ממוקם בסמוך לבית העלמין הישן בעכו, קיבל פנייה מביטון ומאפריאט, שהציעו להפנות אליו לקוחות אם ישלם להם סך של 500 שקל על כל פנייה. בתביעה שהגיש בדצמבר 2010, לאחר שסירב להצעתם, נטען כי הנתבעים החלו במסע השמצות נגדו ונגד העסק שלו: הם הכפישו את שמו בפני משפחות אבלות, הטילו רפש במקצועיותו וביושרתו והפנו את האבלים לעסקים המתחרים. לכן דרש פיצוי של 100 אלף שקל מכל אחד מהם.

הנתבעים טענו מנגד, כי מדובר בתביעה מופרכת, ואחד מהם אף הגיש תביעה נגדית, שנדחתה על ידי בית המשפט. השופטת אף הסבירה כי אנשים בעלי תפקיד ציבורי אמורים להיות נטולי כל אינטרס זר, לשרת את ציבור הלקוחות הפונה אליהם בשלב כה רגיש בחייהם, ולהתנהל מולם ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים. היא אימצה את גרסת התובע וקבעה שפעולות החקירה שביצע הוכיחו ששני עובדי המועצה הדתית פעלו כדי להניא לקוחות פוטנציאליים מלפנות לבית העסק שלו וכן נהגו להכפיש את יושרו ומקצועיותו.

"הצירוף של הפניית לקוחות למתחריו של התובע, בשילוב אמירות בגנות התובע בעל פה בפני לקוחות פוטנציאליים, מהווה פרסום המקיים את ההגדרה של העוולה האזרחית על פי החוק. לעניין זה, הביא התובע ראיות בשני מישורים. בחלק אחד של פרשת הראיות מובאים תצהירים של אנשים מזדמנים שבעת ביצוע סידורי קבורה בבית העלמין בעכו נתקלו בהכפשות מצד בנימין כלפי התובע. עדויות אלו חושפות מספר מקרים שונים של הוצאת דיבתו של התובע", ציינה השופטת הוך-טל בפסק הדין.

כך לדוגמה הובאה עדות מטעם לקוח של התובע, לפיה בבואו להכין מצבה, אמרו לו הנתבעים, מנהלי בית העלמין, שהתובע מחלל את כבוד המת כי הוא עובד בשבת, שהמצבות שלו לא איכותיות ומתפרקות, והמליצו על עסקים אחרים.

שלל העדויות שהוצגו הפני כבוד השופטת הוך-טל הביאו אותה לקבוע ש"המיוחס לנתבעים הינם דברים חמורים כאשר הם באים מכל אדם. גם אם היו הנתבעים לקוחות ממורמרים על שירות שהעניק להם התובע, היה בדברים שנאמרו על ידם בכדי להוות לשון הרע. אולם הדברים חמורים שבעתיים נוכח העובדה שהנתבעים הינם עובדי ציבור אשר נתפסים על ידי באי בתי העלמין בעכו כנטולי פניות וכמומחים בתחום. לכן, דבריהם בגנות התובע מקבלים משמעות עמוקה יותר ובעלי השפעה מרחיקת לכת".

השופטת פסקה כאמור, כי הנתבעים יפצו את התובע על הפגיעה בשמו הטוב, בסך כולל של 100 אלף שקל – 80 אלף שקל ממנהל בית העלמין ועוד 20 אלף שקל מעוזרו, כמו גם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקלים.

לדברי עו"ד לוינטל שיצג את התובע, "סכום הפיצוי הגבוה באופן יחסי אינו רק פיצוי על הנזקים שגרמו הנתבעים למרשי אלא הוכחה נוספת לכך שעובד ציבור מחויב פי כמה וכמה בשמירה על הגינות ועל לשונו, מדובר בשילוב של מספר גורמים שהובילו לסכום בהם פיצוי על הנזק הרב שנגרם למרשי, ענישה ובעיקר הרתעה למען יבינו עובדי ציבור אחרים שאינם יכולים לעשות בסמכותם ככל העולה על רוחם. תפקיד ציבורי ובטח תפקיד עם רגישות גבוה כל כך כמו ניהול בית עלמין הוא תפקיד המחייב רגישות מירבית".