מכירת כרטיסי חיוב לאתרי הימורים בחו"ל – עבירת מקור להלבנת הון

צילום מסך מתוך אתר ויקטור צ'נדלר. בחו"ל חוקי, כאן לא

בית המשפט המחוזי מרכז אישרר כי הנפקת אמצעי תשלום כגון כרטיסי חיוב בתשלום מראש, ומכירתם ללקוחות ישראלים לצורך הימורים באתרים בחו"ל, מהווה עבירה של סיוע לארגון הימורים אסורים לפי החוק הישראלי, ובנוסף היא מהווה עבירת מקור להלבנת הון ופעולה ברכוש אסור.

הרכב הערעורים של בית המשפט המחוזי בלוד, בראשות הנשיא אברהם טל, קבע כך תוך דחיית ערעורו של מאיר מזרחי והחברה בבעלותו, MYM, על הרשעתם בעבירות הימורים, עבירות מס והלבנת הון בהיקף של 45 מיליון שקל, והכל בשל סיוע לארגון הימורים באתרים ויקטור צ'נדלר וסטן ג'יימס. על מזרחי נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל וכן חילוט וקנס של שני מיליון שקל.

מזרחי ושותפיו אשר הודו בעבירות בהסדרי טיעון, מכרו בפיצוציות ברחבי הארץ מאות אלפי כרטיסים המאפשרים פעילות באתרי ההימורים הבינלאומיים בתשלום מראש (פרי-פייד), כתחליף לשימוש בכרטיסי אשראי. הפיתרון נמצא לאחר שחברות האשראי הוזהרו על ידי משרד המשפטים והפסיקו מ-2006 סליקת כרטיסי אשראי של מהמרים מישראל באתרים.

מזרחי הקים את חברת אמ.ווי.אמ קום ב-2007, ושימש למעשה כסוכן של האתרים ויקטור צ'נדלר וסטן ג'יימס בישראל, באמצעות מערך הנפקת כרטיסי החיוב שהקים. מזרחי שיווק יחד עם אחרים שהורשעו כרטיסים מסוג "ואליו כארד" שיועד לביצוע תשלומים באתר ויקטור צ'נדלר ו"קאש כארד" שיועד לאתר סטן ג'יימס, וכרטיסים אלה איפשרו לגולשים לשחק במשחקים אסורים על פי החוק הישראלי, כגון משחקי רולטה, בלאק-ג'ק ופוקר.

מבחינתן של החברות מפעילות האתרים, הכרטיסים ששיווק מזרחי היוו בפועל גם את מערך הגבייה שלהן בישראל. כל כרטיס נשא ערך כספי ספציפי והוטבע עליו קוד בן 16 ספרות, והוא הקוד אותו הקליד המשתמש באתרים לצורך הפעילות בחשבונו. מזרחי ושותפיו גבו עמלה של 7-10 אחוז ממכירת הכרטיסים ואת היתרה העבירו לחשבונות מפעילות האתרים בחו"ל או במזומן. על פי האישום בו הורשע מזרחי, סך המכירות של הכרטיסים שמכר בישראל עמד על לפחות 11 מיליון דולר. מזרחי הורשע גם בהגשת דו"חות כוזבים והעלמת ההכנסות האמיתיות מרשויות המס, במהלך תקופת הפעילות שלו עד יוני 2010.

מזרחי הודה כי מכר כרטיסים המיועדים לביצוע תשלום באתרי ההימורים. אולם, הוא טען בערעור על הרשעתו, באמצעות עו"ד כפיר ממון, כי לא ניתן לראות בהפצת כרטיסים, אשר שימשו אמצעי סליקה בלבד, כעבירה של סיוע לארגון ועריכת משחקים אסורים. זאת בפרט מאחר שמדובר באתרים בינלאומיים הפועלים בחו"ל כחוק וברישיון. עו"ד ממון טען כי מאחר שארגון ועריכת המשחקים נעשה באופן חוקי במקום מושבן של החברות הזרות בגיברלטר, הרי שאין תחולה לחוק העונשין הישראלי ולא ניתן לומר כי התקיימה העבירה של ארגון משחקים אסורים. עו"ד ממון טען כי האתרים הציעו תוכן מגוון, לא רק משחקים הנחשבים כהימורים, וממילא למזרחי לא היתה כל מעורבות בתפעול האתרים וניהולם. לפי טענת ההגנה, לא התקיים בנאשם היסוד הנפשי הנדרש להרשעה שכן הוא לא ידע שמדובר בעבירות ופעילותו בוצעה באופן גלוי ושקוף לכאורה.

עוד נטען, כי עבירת הסיוע לארגון הימורים אינה כלולה מפורשות בתוספת המגדירה את "עבירות המקור" בחוק איסור הלבנת הון, וכי אין להחשיבה כעבירת מקור בניגוד לדעת המחוקק שקבע רשימה סגורה של עבירות כאלה ובהתחשב בכך שחוק איסור הלבנת הון קובע סנקציות דרקוניות בתחום החילוט. לטענת עו"ד ממון, יש היגיון באי-הכללת הסיוע לביצוע העבירה כעבירת מקור בפני עצמה, שכן עונשו של מסייע הוא מחצית מהעונש הקבוע למבצע העיקרי. לדבריו, פרשנות בית המשפט הרחיבה את תחולת חוק איסור הלבנת הון על מעגלים רחבים מאוד של הצדדים לעבירה. טענה נוספת שהועלתה היא כי מזרחי הסתמך על חוות דעת משפטית שקבעה כי מכירת הכרטיסים כשרה.

השופט טל	השופט בורנשטיין	השופטת בוסתן

השופטים טל, שמואל בורנשטין וזהבה בוסתן דחו את הערעור וקבעו כי ארגון הימורים באמצעות אתרים זרים היושבים בחו"ל ופונים למהמרים בישראל, הוא "עבירת פנים" שהחוק הישראלי חל עליה. "אשר לטענת המערערים הנוגעת למקום ביצוע העבירה העיקרית, בית המשפט קמא (השלום) קבע בצדק כי גם אם בחו"ל פעילות החברות הזרות לא היתה אסורה, אין בכך כדי להשפיע על מידת אי החוקיות של הסיוע לביצוע העבירות, אשר נעשה בישראל", כתבו השופטים.

מזרחי טען בעדותו בבית המשפט כי "באנגליה הימורים הם תרבות ודרך ארץ. אני הייתי (רק) אמצעי תשלום". השופטים כתבו על כך כי "אין לתת יד לניסיונם של מבצעי עבירות הימורים להימלט מאימת הדין הישראלי החל על מעשיהם המופנים כלפי הציבור הישראלי. העובדה כי מיקומם הפיזי של אתרי ההימורים הינו מחוץ לישראל, אינה יכולה להוות הגנה למערערים, שעה שפעולותיהם הופנו כלפי ציבור הגולשים הישראלי… ההימור בארץ לאתרים בחו"ל הוא לא חוקי, גם כאשר ארגון ועריכת המשחקים נעשה באופן חוקי במקום מושבן של החברות הזרות".

השופטים ציינו כי "תפקיד המערך שהקימו המערערים (מזרחי והחברה בניהולו) היה לגבות כספים עבור חברות ההימורים מחו"ל… אשר לטענה לפיה לא היתה להם כל מעורבות או שליטה בניהול האתרים, הבהיר בית המשפט קמא, ובצדק כי די בפעילות המאורגנת במכירת כרטיסים שהיוו אמצעי תשלום להימורים, כדי להוות פעולה המסייעת לעבירה העיקרית. אשר ליסוד הנפשי של עבירת הסיוע … המערער לכל הפחות עצם עיניו באשר לאפשרות שפעולותיו יסייעו לארגון הימורים בפועל".

באשר לטענה כנגד החשבת עבירת סיוע כעבירת הלבנת הון, קיבל בית המשפט את טענת המדינה כי לפי חוק העונשין, "כל דין החל על הביצוע העיקרי של העבירה המושלמת חל גם על נסיון, שידול או סיוע". "כמו בית המשפט קמא, אנו סבורים כי פרשנותם המצמצמת של המערערים להוראות חוק איסור הלבנת הון פוגעת בתכליות שביקש המחוקק לקדם… שהרי החרגת המסייע תאפשר למסייע ליהנות מפירות העבירה, תוך ביצוע פעולות ברכוש האסור".

השופטים דחו גם את טענת ההסתמכות על ייעוץ משפטי, מאחר שחוות הדעת שעליה ביקש להסתמך מזרחי ציינה בזמן שניתנה כי המצב המשפטי טרם התבהר, וכי פסק דין שקבע כי ארגון הימורים באמצעות אתרים בחו"ל אינו חוקי ניתן כבר אז בפרשה קודמת, אף שלא היה חלוט.

"תקדים באכיפה נגד ההימורים המקוונים" (אילוסטרציה: FREEPIK)

נאשמים אחרים בפרשה, אשר הודו בעבירות שיוחסו להם, נשפטו בהסדרי טיעון לעונשים שנעו מעבודות שירות ועד 15 חודשי מאסר, לצד עונשים כספיים. מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה נמסר כי "פסקי הדין בפרשה מהווים תקדים באכיפה נגד ההימורים המקוונים, שכן מדובר בנאשמים אשר לא היו בעלים של אתר הימורים בלתי חוקי, לא ניהלו את האתר ולא עסקו בתכני אתר ההימורים, אלא סייעו לאתרי הימורים זרים לפעול בארץ. דחיית הערעור מהווה צעד משמעותי נוסף במאבק בתופעת ההימורים הלא חוקיים בכלל וההימורים באינטרנט בפרט". התיק נוהל על ידי עורכי הדין שרון בכר-נהון, בן-עמי כהן וערן בנאי.

מאז פרשת ויקטור צ'נדלר וסטן ג'יימס, התנהלו חקירות דומות ביחס לעריכת הימורים באתרים נוספים. רק בשנה האחרונה חשף ימ"ר ירושלים רשת של סוכנים של האתר bet365 אשר נתנו למהמרים ישראלים גישה ואמצעי תשלום באתר. טענה מרכזית של החשודים היתה כי האתר נחשב חוקי בחו"ל ולכן הם סברו כי גם גיוס המהמרים אליו חוקי.

עו״ד ממון, סנגורו של מזרחי, מסר בתגובה: "מאיר מזרחי וחברת mym עסקו במכירה והפצה של כרטיסי חיוב באינטרנט ששימשו, בין היתר, לכניסה לאתרי האינטרנט ויקטור צ׳נדלר וסטן ג'יימס. יודגש כי מדובר באתרים בינלאומיים גדולים ומוכרים אשר ממוקמים בחו״ל ופועלים שם בהיתר וברישיון. חברת mym פעלה בישראל באופן שקוף וגלוי ודיווחה על פעולותיה לרשויות כדין. בנסיבות העניין אנו סבורים כי לא בוצעו בתיק עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון ואנו שוקלים את המשך צעדינו".