סמי אלקיים בוידוי מיוחד על יחסיו הכפולים עם מנהל כלא רמלה המנוח רוני ניצן: העבודה במרפאת הכלא, זעקות האסירים שהוכו והחוקנים האכזריים שהוא נשבע כי לא ראה * היציאה להלוויה אחרי הרצח שזיעזע את המדינה והכרטיס לחופש בו הוא זכה במחיר נידוי מקהילת "הבחורים הטובים" אשר ששלחו אותו לרצוח אסיר והפקירו אותו כשנידון למאסר עולם
 |
| "אם תמעל באמון שלי לא תצא בריא ממני". רוני ניצן |
בסוף שנות השבעים הושלכתי לצינוק של כלא רמלה הישן לאחר שברחתי מתא בידוד של משטרת בית שאן ונתפסתי על סולם של אונייה בנמל חיפה. מכרו אותי כדי להבריח איזה קונטיינר אבל אין לי מושג מי מכר אותי, לכן אני נמנע כאן מניחוש פומבי שמא אגרום עוול גם אם יש בידי הוכחה לכאורה. למה? כי המודיעין בישראל חשוב לו מודיע ברמה טובה ולכן תמיד ינסה להלביש את ההלשנה על אדם אחר, ולעתים זה יכול לעלות בחיים של אדם חף מפשע.
הצינוק היה בתקן עינוי גופני בחורף, אין מזרון, אין שמיכות, חדר ריק משעה שש בבוקר עד שמונה בערב. איך אפשר? על כך יש תיאור ארוך ומפורט ביומני שכתבתי ולאחר 15 שנה לערך יצא לאור כספר, "נידון למאסר עולם", והוקדש לאנשים הטובים שסייעו בשיקומי (הוצאת ספריית הפועלים, עורך נתן יונתן, 1988). אחריי כתבו ספרים גם אסירים אחרים, אבל הכל כדי להאדיר את שמם מבלי לתרום דבר לחינוך נוער שוליים, אבל על זה בפעם אחרת.
בין תקופת צינוק אחת לאחרת, כאסיר נמלט שהורשע ברצח אדם מאחורי הסורגים (יפת נגר, 1976) הייתי בבידוד מוחלט באגף האיקסים. יום אחד פורסם מאמר לא ארוך בעיתון שאיננו זכור לי, ושם היה הפרסום שלמנהל כלא רמלה החדש, רוני ניצן, הוטמן רימון בניסיון לרצוח אותו בגלל דרך היד הקשה שהוא הנהיג במטרה לדכא את מגיפת הסמים הקשים שהציפו אז את בתי הסוהר.
דעתי האישית בבידוד היתה שזה בגדר שקר הסיפור הזה שהעולם התחתון טמן לו רימון רסס, אז כתבתי מכתב הזדהות עקרוני כנגד הטמנת רימון למנהל כלא, והמכתב הגיע אליו. מעבר לידיעה ההיא בעיתון לא שמענו על הרחבת החקירה, וככל שאני יודע גם רוני ניצן עצמו לא ניסה לחקור אסירים יודעי דבר בנושא הזה. אבל לא עבר זמן מה והוא אי שם בנציבות קבע שאני אהיה האסיר שלו בכלא רמלה החדש.
לאחר 10 שנים שאני בבידוד מוחלט באיקסים של כלא רמלה הישן, שם התעורר בי הרצון ללמוד לקרוא ולכתוב, ולאחר שעברתי בפעם השנייה מבחן בגרות בהצלחה, הביאו אותי לכלא "שלו", אגף א'. ריכזו שם את כל האסירים הקשים אשר נידונו למאסרי עולם ומאסרים ממושכים, או אסירים בעלי כושר מנהיגות, שזה לכשעצמו מכת לחץ.
הדבר הראשון שקלטתי באגף א' היה אווירה קשה של דיכוי, אפילו אוויר צח שללו מאסירים. פתאום, אין יותר אסירי עבודה, שהיו לנו בתקן בלדרים, רק סוהרים ביצעו את כל העבודות, וחיפושים והצקות ללא הפסקה. כאשר היה חיפוש באגף זה או אחר היו מעמידים את האסירים במשך שעות עם פנים לקיר וידיים שלובות מאחורי העורף, לעתים בלילות של חורף קר העמידו אותנו ערומים עד גמר החיפוש. נדרשנו לניקיון תאים ברמות שלא הכרנו לפני כן, ואוי למי שהחזיק דוקרן, ואם כבר נתפס משהו כל האגף היה בענישה קולקטיבית. יש רבים שעברו את מה שאני כותב כאן, הם מבינים אותי.
 |
| אגף הרקפת במרתף של בית המעצר איילון (ניצן לשעבר) |
כרטיס לחופש
כזו היתה ההתחלה שלי עם רוני ניצן, שהשם שלו עורר חרדה וזעם בקרב האסירים בפנים והרבה אנשים בחוץ. לילה אחד הוציאו אותי בשעה מאוד מאוחרת והובילו אותי למשרד המנהל. היו נוכחים שם רמי דותן, ראש מחלק מהצפונית בתל אביב יחד עם שני חוקרי רצח, וכמו כן היה נוכח שמעון סביר, ראש מחלק לפשעים חמורים מפתח תקווה.
פנה אלי רוני ניצן, "סמי, הם בדילמה עקב רצח חם שבוצע, הרוצחים התחמקו להם". הצוות של דותן היתה להם תיאוריה, לשמעון סביר היתה תיאוריה, ולאחר שפירטו בקצרה את העמדות שלהם והקשבתי בצניעות, ולא אפרט יתר על המידה, ראיתי היכן הם פקששו את לב זירת הרצח. אני מאמין שלשמעון סביר יש די אומץ לומר את האמת שלי, כעבור זמן מה פתרו את הרצח בצוות של שמעון סביר אשר קיבל את דעתי, שנגדה לחלוטין את דעותיהם הקודמות. אני אסיר תודה לשמעון סביר אשר ידע להעריך זאת בעתיד לבוא.
כעבור שנתיים שאני תחת זכוכית מגדלת ומעקב על ידי הצוות של רוני ניצן, שהיתה לו אובססיה לדעת מה הולך בכלא שלו, ולא היו חסרים לו מלשינים, ובשפע, אני זכיתי לסוג של אמון ממנו, אם כי זכור לי היטב עד עכשיו מה הוא אמר לי כאילו שוחחנו לפני מספר רגעים.
"סמי, אני אתן לך לעבוד במרפאה, אם כי חשוב לי שתבין, אם תמעל באמון שלי לא תצא בריא ממני".
השבתי לו, "אין מצב מצידי שאמעל באמון זה", והתכוונתי לזה כי ראיתי בתפקיד הזה כרטיס לחופש שלי כאסיר עולם.
בין יתר עבודות הניקיון במרפאה, תפקידי היה להכין קפה תה ושתייה קרה לכל החובשים והרופאים. לעיתים הטבח הראשי היה שולח להם עוגיות. במרפאה הוענק לי תא לבד והייתי יוצא עם החובש לחלוקת תרופות לאסירים בתאים, כל בוקר וערב. עבדתי גם בסיוע לרופאי השיניים ולפסיכיאטרית וינשטיין.
בננות וחוקנים
המרפאה היתה מרכז העצבים של הכלא, עם תקן בלתי פוסק של חולים ופצועים. היה מקרה מוות של שני מחבלים אשר שבתו רעב ונרצחו למעשה בדם קר עקב סירובם לשתות "זונדה". את הגופות שלהם אני ראיתי. באותו הערב נציב שירות בתי הסוהר, כולל שר המשטרה דאז, אברם בורג, מסרו בערוץ 1 תירוצים על השתבשות ההזנה וחדירת נוזלים לריאות עקב סירובם לשתות זונדה, והעסק נמחק מהתודעה.
היו אסירים שהיו אוזקים אותם בצורת בננה במשך שעות, ברצפה של המרפאה או באחד התאים הסמוכים, עונש קשה ביותר מימי הביניים. את נסים לביא עילפו מספר פעמים במכות עד שהזעקה שלו פילחה את השמיים ממש, ועל מה? רק למען יראו וייראו.
טענו נגדי אז, ועד היום יש הטוענים, שאני ראיתי את צוות בית הסוהר ורוני ניצן בראשם, מבצעים במרפאה חוקנים לאסירים במטרה לתפוס סמים שהוברחו בפי הטבעת על ידי אסירים שחזרו מביקור או חופשה. אני על נכון ואמת, מעולם לא יצא לי לראות שעשו חוקן לאסיר זה או אחר, אם הייתי רואה דבר כזה במו עיניי לא היתה לי בעיה להגיד כן. על כך יעידו גברים של הדור ההוא אמת, ואם יש אסיר שראה אותי מולו בשעה שעשו לו חוקן, שיקום ויגיד. כן, שמעתי הרבה זעקות כאשר נעלו אנשים בתא של המרפאה, אבל לא ראיתי – יש מבין אני מה פירוש זעקה של חוסר אונים.
אני רוצה לציין בהקשר הזה דווקא את העובדות סוציאליות שזה היה תפקידן, למנוע אירועים אכזריים כאלה. אבל מרביתן היה בהן לב אטום לאכזריות הזו, הן אטמו אוזניים וכיסו עיניים. בכלל, אין מצב שהן יטפלו בתלונות מצד אסירים על ההנהלה, נהפוך הוא, העובדות הסוציאליות היו כבר אז צנרת להעברת מידע על אסירים להנהלת הכלא.
 |
| "רוני ניצן נצליח לבער את תופעת האסיר חזק שולט על אסיר חלש" |
מנהל הכלא ואנשי הצוות הבכיר היו מגיעים ישירות למרפאה, ועל כוסות הקפה שהגשתי להם הם היו מנהלים בינהם שיחות על אתמול בלילה ועל היום שבפתח, ואני שומע שיחות אלה, שבבי מילים על סדר היום החדש, על הגישה הקשה של רוני ניצן שהצליח לבער את התופעה של אסיר חזק שולט באסיר חלש. לאחר מכן היו עולים למשרדים עם ההוראות החדשות להגברת מצבי הלחץ נגד האסירים.
אחרי קרוב לשנתיים בתפקידי התבוננתי ברוני ניצן וראיתי אותו משתנה, הוא היה חסר נחת ובוקר אחד אף נשאלתי על ידו:
"תגיד סמי, מה דעתך על התנהלות הכלא", זה היה סדק ראשון במעטה הקשיחות שלו.
עניתי לו: "דרוש לשחרר אגזוז ברקס, אדוני המנהל, שחרר את לחץ הדוושה, גם הסוהרים שלך יש בהם סממנים של שחיקה".
הוא ענה לי במילה אחת, "הקשבתי".
כעבור מספר ימים רוני היה במרפאה וראה זוג כנרים בכלוב שאני הייתי מטפל בהם. לא יודע למה עלה לי בראש שהצבע בז' מעלים את הכנרים הבהירים, אז צבעתי את הכלוב בשחור. למחרת רוני קרא לי ואמר לי, "חד וחלק, תצבע בחזרה את הכלוב משחור לבז'". כעבור שעתיים הוא גם חזר בעצמו וראה שאכן כך עשיתי, ודעתו נחה.
אחרי מספר ימים התחמק לי כנר אחד ורוני צעק ממש כאילו ברח לו אסיר ממתקן הכליאה, 'איך זה קרה?", ושלח את סמל ריימונד לקנות כנר חדש, וכך שוב נחה דעתו.
ככה התקרבנו. כעבור זמן מה, זה היה יום חמישי, הוא בא למרפאה ושאל אותי בצד, "האם קרה לך פעם שהרגשת אדם מביט בך, וכאשר הסתובבת הוא לא היה שם?". לעתים יש את זה, עניתי לו.
"לאחרונה קורים לי מצבים כאלה", אמר לי רוני ניצן ובכך סיימנו שיחה זו.
 |
| חומר מרדים בשם אנסטיוף קוק. צילום מרפאה בכלא מאתר שב"ס |
הספד יקר
ביום ראשון בבוקר נודע לנו שרוני ניצן נרצח. לאחר שהדבר נודע גם לאסירים היתה שמחה וצהלה באגפים.
הנציב מרדכי ורטהיימר שאל אותי אם יש מקום שאספיד אותו בהלוויה, אמרתי כן וזה עלה לי מאז במחיר יקר מאוד מול האסירים בכל מתקני שב"ס. כאילו, אחרי שראיתי לכאורה את החוקנים האכזריים, אז אני גם תומך במדיניות האגרסיבית של רוני ניצן המנוח ומספיד אותו? לטובת הצדק ההיסטורי צריך לומר מי עוד מקרב האסירים "המסוכנים" יצאו להלוויה שלו, אבל לא אעשה זאת – אם יהיו להם ביצים הם יידעו היכן להתוודות על זה בעצמם.
אמנם בית המעצר במתחם איילון נקרא במשך כמה שנים על שמו של רוני ניצן, אבל מי שמאוד כעסה על מותו של ניצן היתה אלמנתו רחל שהתפרצה בהלוויה נגד אברהם בורג, שר הפנים והמשטרה דאז אשר עודד ותמך במדיניות הענישה מרחיקת הלכת שהנהיג ניצן והביאה עליו את מותו האכזרי. אבא של רוני ניצן ערך יומן מיוחד שכלל אירות מפי אנשי סגל ואסירים, וכאשר הגיע אלי אמרתי במילים הבאות "הוא רצה לתקן עולם, ועוולות, אבל היה מפחיד גם".
עקב ההספד בהלוויה, מחשש לחיי הפסיקו את ההרצאות הפופולריות שנתתי לאסירים בחדרי אוכל עלובים אשר שימשו כמועדוני האגפים. האם יש מישהו מהאסירים שזכורות לו ההרצאות של סמי מהתקופה הזו? מבקש ביושר והגינות לאשר שהייתי מרצה באגפים. להספד שנשאתי היו עוד המון השלכות, עמדתי בהרבה מצבים קשים אבל היושב במרומים דאג לי בכל מקום אליו הגעתי והעביר אותי בשלום עד סוף הדרך. זה היה כרטיס נוסף לחופש שלי, אם אין אני מי לי, ואם לעצמי מה אני, ואם לא עכשיו אימתי?
מאחר והייתי עובד מרפאה תחת חסותו של אחראי המרפאה רפי סויסה, התפתחו ביננו שיחות של אדם אל אדם. החל במקומן המעוות של העובדות הסוציאליות בכלא ועד למעמד שלי בין האסירים. היה ביננו כלל אחד בל יעבור, מה שאני רואה אני לא רואה. עיניים לנו ולא יראו, כמו שאמר היושב במרומיו ויש לכך הרבה פירושים שבתורת הנסתר בעל פה.
סוויסה עשה אותי עוזר רופא שיניים על תקן של אסיסטנט. לאור התפיסה המהירה שלי הוא בחר בי ואך ורק בי לתפקיד הרגיש הזה. למדתי להכין סמאנטי ועל כל שן ידעתי אזה סוג פלייר יש להגיש לו, החל מאינסיסיב וחלה במולאר או פארמולר, כולל אמת מידה נכונה של החומר המרדים בשם אנסטיוף קוק לצורך עקירת השן. מעולם לא היתה לי טעות בכך.
סוויסה אמר לי פעם בצניעות, "אני אוהב את האומץ שקיים בך, אבל יש לי חשש שירצחו אותך".
אמרתי לו בתשובה, "או שזה יהיה המוות שלי כאן או שזה יהיה כרטיס החופש שלי. עקב שהתאכזבתי מכך שאין לעולם התחתון מילת כבוד, ולכן אני קם ועושה את אשר אני חושב לנכון עליהם. אינני רוצה להרחיב בנושא זה כעת, אבל 'ההם' הפקירו אותי במערכה לבדי, וזו בגידה בי".
סוף והתחלה
ההתחלה היא הסוף, ולכל סוף קיימת התחלה. עוד לפני מותו של רוני ניצן, עקב השינוי שעשיתי בחיי האישיים, נשלחה בקשת חנינה ללא ידיעתי על ידי בני אדם מיוחדים במינם, אשר האמינו שאני כן יכול לשנות דרך חיים. כן ירבו כמותם, שתרמו מהזמן היקר שלהם והשקיעו בהבנת האדם ובמשמעות של מהות האלוהים – הן בפן הדתי והן בפן החילוני. אסיר תודה אני ליושב במרומיו שהעניק לי את הזכות להכיר בני אדם אלה, שחלקם הגדול הם שמות מובילים בעולמנו, מעולם לא חלמתי שתיפול בחלקי זכות זו.
שתהיה שנה טובה לכל אחד בשמו אמן ואמן, וישועת השם כהרף עין. מתפלל אני ללכת לעולמי כבן אדם. אמן ואמן.
בכבוד רב,
סמי אלקיים,
ארץ ישראל, ערב ראש השנה, תשע"ה
2014
