בתי המשפט נתקלים לא אחת, בטח ובטח בתקופה האחרונה, בתיקים בהם נאשמים צעירים מהחברה הערבית בעבירות נשק. לא פעם, הנאשמים הם לא דווקא עבריינים "קלאסיים" אלא צעירים המגיעים ממשפחות נורמטיביות, מה שמעלה שוב ושוב את השאלה, למה להם להחזיק בנשק בלתי חוקי, שעשוי להוביל אותם אל מאחורי סורג ובריח.
דוגמא לסיפור כזה ניתן למצוא בגזר דין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד (14 נובמבר).
במאי 2020 הוגש לבית המשפט כתב אישום נגד עבד עאזם (22) ומוחמד מצארוה (23) מטייבה, שייחס להם נשיאת נשק.
בכתב האישום נטען כי ב-27 באפריל באותה שנה הלכו הנאשמים בשטחים פתוחים בחלקה המזרחי של העיר לעבר רכב טיוטה השייך לעזאם אשר חנה בסמוך. לטענת הפרקליטות, עזאם – שהינו סטודנט להנדסה – החזיק בתיק שחור רובה סער מסוג קלצ'ניקוב, אקדח חצי אוטומטי שהיה עטוף בניילון נצמד, מחסנית שהכילה שלושה כדורי אקדח, ושתי מחסניות ריקות של רובה. מוחמד החזיק בידו שקית ובה שמן לנשק.
בסיומו של הליך גישור, בחודש יולי האחרון הגיעו סנגוריהם של הנאשמים – עורכי הדין איהב ג'לג'ולי ופאדי חמדאן – להסדר דיוני מול הפרקליטות. במסגרת ההסדר הורשעו הנאשמים בכתב אישום מתוקן ללא הסכמה עונשית. עזאם הופנה במסגרת ההסכמות, ובשל גילו, לקבלת תסקיר מטעם שירות מבחן, בעוד ששלב הטיעונים לעונש בעניינו של מצארוה נדחה לסוף חודש נובמבר.
בתסקיר שהוגש בעניינו של עזאם לבית המשפט, שירות המבחן התרשם שמדובר במעשה שחריג לאורח חייו, שנעשה על רקע קשר עם גורמים שוליים וצורך להוכיח גבריות בחברה בה היה מעורב.
בהמשך לתסקיר, השופטת מרב גרינברג קבעה כי מתחם הענישה הראוי הוא 28-60 חודשי מאסר, אולם דחתה את המלצת שירות המבחן להסתפק בעונש שיקומי, וגזרה על עזאם 20 חודשי מאסר.
בגזר הדין התייחסה השופטת לתופעת ריבוי כלי הנשק במגזר הערבי, ולצדה המעורבות של צעירים נורמטיביים בעבירות מהסוג הזה.
"צורך השעה הוא להחמיר בענישה בגין עבירות נשק, תוך מתן משקל בכורה לשיקולי הרתעה, אף אם הנאשמים נעדרי עבר פלילי, והאירוע הוא בגדר חריג בנוף חייהם הנורמטיבי", ציינה השופטת בגזר הדין, "המגמה בפסיקה היא ליתן את המשקל המכריע לשיקול ההרתעתי תוך העלאת רף הענישה. גם במקרים שיעדו הסופי של הנשק אינו ידוע יש להחמיר בענישה בגין עבירות בנשק ש'יעדו הסופי' אינו נהיר".
"לצערנו", הוסיפה השופטת, "בשנים האחרונות מורגשת עלייה בעבירות נשק, והחברה משלמת על כך מחיר כבד. במחיר זה נושאים, יותר ויותר, גם אזרחים נורמטיביים, שאינם מעורבים בעולם העברייני בכלל, ובעולם הנשק בפרט. ההיקף הגדול של עבירות הנשק הופך את המרחב הציבורי למקום מסוכן יותר ובטוח פחות".
"מה הסיבה שבגינה נמצא הנאשם, צעיר בן טובים, סטודנט להנדסה, מסתובב בעיר מגוריו ביחד נאשם 2 (מצארוה), חמוש בכלי נשק קטלניים?", שאלה השופטת, "לכך לא ניתן מענה מניח את הדעת. ביצוע העבירה והרקע לביצועה נותרו עמומים וככל הנראה קשורים למעורבות הנאשם, באותה תקופה, בחברה שולית. פוטנציאל הנזק בנשיאת שני כלי נשק מוכנים לשימוש רב. מזה תקופה ארוכה אנו עדים לשימוש תדיר בנשק ככלי לפתרון סכסוכים, לעיתים תוך ירי באזורי מגורים ופגיעות בגוף ובנפש…".
בהתייחס לנאשם עצמו אמרה השופטת: "מדובר בנאשם נטול עבר פלילי, בן למשפחה טובה, שברגיל ניהל אורח חיים תקין, סטודנט שנה שלישית להנדסה באוניברסיטת אריאל. נתוניו של הנאשם – והדברים נאמרים בצער רב – אינם שונים מנתוניהם של עברייני הנשק של השנים האחרונות. רובם צעירים, בנים למשפחות נורמטיביות, שמבצעים את העבירות שלא על רקע מצוקה כלכלית או חשש לחייהם. בתסקירו העריך שירות המבחן שהנאשם, כמו רבים אחרים שכמותו ביצע את העבירה על רקע צורך בגבריות וקיום קשרים חברתיים בעיתיים. הנשק הפך סמל סטטוס, החזקתו לנורמה שהשתרשה במגזר וסוחפת אחריה גם את הטובים שבבנים. ביצוע המעשים על רקע נורמה פסולה ומסוכנת שרווחה בסביבת הנאשם אינה הופכת את התנהלותו לנורמטיבית".
מלבד מאסר בפועל, השופטת גזרה על עזאם גם שנה מאסר על תנאי וקנס בסך 8,000 שקל. הוא יתייצב לריצוי מאסרו בחודש אפריל.
