בית המשפט המחוזי בבאר שבע גזר שלוש וחצי שנות מאסר בלבד על ד"ר מישאל זוהר (37), לשעבר חוקר בבית הספר לרפואה באוניברסיטת רייכמן, שהורשע באונס בנסיבות מחמירות של ידידה לפני כעשר שנים.
זוהר כפר במיוחס לו באמצעות הסנגורית שלו, עו"ד עינב יתח, וטען כי היחסים שקיים עם המתלוננת באותו ערב היו בהסכמתה.
לאחר שמיעת ראיות, במרכזן עדות המתלוננת – בית המשפט הרשיע את הנאשם באונס, אולם מהכרעת הדין עלה כי ראשית הפלירטוט האינטימי ביניהם באותו ערב היה הדדי. לאחר נשיקה ומגע ראשוני בהסכמה, לרבות מין אוראלי, המתלוננת שינתה את יחסה וסירבה ליחסים מלאים. זוהר טען כי הסירוב הובע רק בדיעבד ולא בזמן אמת, אך בית המשפט דחה את גרסתו.
מהכרעת הדין עולה כי המתלוננת וזוהר קבעו בילוי משותף עם מכרים, אך במקום זאת עלו שניהם לדירתה ושתו אלכוהול בסלון. לאחר מכן זוהר נישק אותה בצווארה – בהסכמתה, ואז הרים את המתלוננת ולקח אותה לחדר השינה.
בשלב זה הוא הפשיט את בגדיה למרות שאמרה לו מספר פעמים "לא". לאחר מכן, לדבריה, היא חששה שזוהר ימשיך להשתמש בכוח ויפגע בה אז היא "הסכימה" לבצע בו מין אוראלי כדי שיגיע לסיפוק ויעזוב אותה. לזוהר לא יוחסה עבירה בגין אקט זה – לאחר שהמתלוננת אמרה כי היא סבורה שהוא חשב כי היא הסכימה למעשה.
לאחר מכן, המתלוננת הדגישה שהיא איננה מעוניינת להמשיך במגע המיני והדפה אותו ממנה. לדבריה, בשלב זה הנאשם ריתק בכוח את שתי ידיה וביצע חדירה בכוח. כתוצאה ממעשיו נגרמה חבלה בידה, ונתלשו שערות מראשה.
השופטים דניאל בן טולילה, טל לחיאני שהם ויואב עטר כתבו כי גרסאות הצדדים היו קוטביות, בהתחשב בכפירה המוחלטת של הנאשם בכפיית היחסים בכוח. בסופו של דבר הם נתנו אמון מלא בגרסת המתלוננת ובחיזוקי עדים שתיארו את מצבה הנפשי בסמוך לאירוע.
בית המשפט ציין כי "גם אם הנאשם סבר כי חלקו הראשון של האירוע היה מוסכם על המתלוננת, מ(רגע) שהמשיכה להביע חוסר הסכמה מילולי במעשים, הנאשם לא יכול היה להסתמך על חלקו הראשון של האירוע או על שיתוף הפעולה של המתלוננת בסלון, והיתה מוטלת עליו חובה מוגברת לברר ולוודא את הסכמתה של המתלוננת לקיום היחסים… לכל האמור מתווספות החבלות עליהן העידה המתלוננת, שחלקן הוכחו בראיות חיצוניות. החבלות מעידות על הצורך להפעיל על המתלוננת כח במהלך קיום היחסים – ביטוי של חוסר הסכמה".
בשלב הטיעונים לעונש החליף הנאשם ייצוג ושכר את עו"ד יניב ואקי.
בגזר הדין, בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין חמש לשבע שנות מאסר, לאחר ששקל את נסיבות העבירה, כולל העובדה שהאירוע החל בהסכמה – לפני שהסתיים בתקיפה מינית.
בסופו של דבר, השופטים החליטו לחרוג ממתחם העונש לקולא, בשל "נסיבות חריגות ויוצאות דופן" המצדיקות לטעמם עונש קל יותר. זאת בהקשר לכך "שהעבירה בוצעה לפני עשור; עד להתרחשותה וגם לאחריה הנאשם ניהל אורח חיים נורמטיבי ולא נחשד בביצוע עבירות נוספות; ישנן אינדיקציות ברורות על הפחתת מסוכנות; הנאשם תרם לחברה בהתנדבויות שונות; לנאשם תרומה לביטחון המדינה לרבות במלחמת חרבות ברזל, ולאחר הרשעתו הנאשם נרתם להליך טיפולי פרטי".
במהלך הדיון נדונה גם טענת ההגנה לפיה המתלוננת המשיכה בחייה, ואף השתתפה בתוכנית ריאליטי בטלוויזיה. עם זאת, בסופם של הדברים בית המשפט גזר על הנאשם שלוש וחצי שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי, לצד פיצוי בסך 50 אלף שקל למתלוננת.
