בית משפט המחוזי בתל אביב גזר 11 חודשי מאסר בפועל על נסים פינס ושמעון בלולו, מנהלי חברת "גן רווה", על העבירות בהן הורשעו בתיק המכונה ב.יאיר.
בלולו ופינס זוכו מהעבירות שבליבת התיק – פעולה ברכוש אסור (הלבנת הון) עבור ארגון הפשע של יצחק אברג'ל בשווי עשרות מיליוני שקלים לכאורה, באמצעות חוזי הבנייה שקיבלו מחברת ב.יאיר הציבורית.
ועדיין, בלולו ופינס הורשעו בכך שאכן הסתירו את היותו של אברג'ל שותף סמוי ב"גן רווה".
השופטת טלי חיימוביץ ציינה לצד זאת כי "גן-רווה בנתה בפועל את מיזמי הבניה של ב. יאיר (ושל חברת אאורה) אותם קיבלה כדין, וברוב המכריע של הסכומים נעשה שימוש לצורך הבניה. הסכומים שהועברו לאברג'יל ומקורביו מהווים אחוזים בודדים מהמכלול", נקבע בפסק הדין.
בעל השליטה בחברת ב.יאיר ויו"ר הדירקטוריון לשעבר יאיר ביטון, זוכה זיכוי מלא.
בהכרעת הדין נקבע כי הקשר הפלילי בינו לאחרים – לא הוכח, משמע אין ראיות כי ביצוע העברות מגן רווה לטובת אברג'ל ומקורביו, מתוך הכספים שהוזרמו על ידי ב.יאיר לבנייה, היו על דעתו. הפרקליטות הגישה לבית משפט העליון ערעור על הזיכוי של ביטון.
בלולו ופינס הורשעו בכך שהסתירו את מעורבותו של אברג'ל כשותף שלהם בגן-רווה מכל הגורמים הרלוונטים ליזמות – בנקים, רשויות המס, חברת ב. יאיר ורוכשי הדירות.
עם זאת קבעה השופטת כי הכספים שהתקבלו בחשבונות של גן-רווה מחברת -ב.יאיר אינם "רכוש אסור", ולפיכך בלולו הורשע בחלופה קלה הרבה יותר לפי חוק איסור הלבנת הון: מניעת דיווח.
פינס זוכה גם מעבירה זו.
בסופו של דבר הורשעו השניים בעבירות מס, בשל כך שרשמו כהוצאות של החברה (גן רווה) 1.4 מיליון שקלים שהועברו לכיסוי הוצאות שונות של אברג'ל, בני משפחתו ומקורביו, לרבות הוצאות רכב, משפחה וקנטינה של אברג'ל בכלא האמריקאי, לפני הסגרתו לארץ.
בלולו הורשע בדיווח כוזב לבנקים ולגורמים נוספים.
פינס הורשע גם בעבירות בהליך פשיטת רגל אישי שנוהל נגדו, במסגרתו הסתיר מהנאמן הכנסות בסך שלושה מיליון שקל. עוד הורשע פינס בעבירות מס שביצע עת קיבל חשבוניות פיקטיביות מאיש קש על מנת לכסות תשלום שכר לפועלי בנייה סינים במזומן.
פינס ובלולו זוכו מעבירות מנהלים בתאגיד, ומכל הקשור לפרשת בניית הקזינו ברומניה בכספי גן רווה. החברה דיווחה על הלוואה, ולא על השקעה במניות, ובעניין זה השופטת כתבה כי "המאשימה לא הוכיחה כי הרישום במסמכי גן-רווה היה כוזב".
לפינס ובלולו אין הרשעות קודמות.
הסנגורים של בלולו, עו"ד ערן ערבה יחד עם עו"ד תמיר סננס ממשרד נוי סננס שפרלינג חצרוני, והסנגור של פינס עו"ד עדי ברקאי, הצביעו בטיעונים לפני מתן גזר הדין על האכיפה הבררנית לאור זאת שההליך נגד אברג'ל הותלה. כך שבחשבון סופי, המחולל העיקרי של העבירות, לכאורה, לא נתן את הדין.
כמו כן הצביעו הסנגורים על הפער הדרמטי בין ההרשעה לבין נפח כתב האישום, שמרובו הם זוכו – והעבירות בהן הורשעו לאחר שש שנים של משפט, הן בסופו של דבר בסמכות בית משפט שלום.
עורכי הדין סננס וערבה הדגישו את הנזק הכלכלי אשר נגרם לבלולו, אשר רכוש שלו בשווי 12 מיליון שקל (כולל נכסי נדל"ן) היה מוקפא במשך שנים. בלולו, כמו פינס, פרע בינתיים גם את החובות האזרחיים שהיו לו לרשויות המס.
בסיכום גזר הדין כתבה השופטת חיימוביץ כי סכומי העבירות הכלכליות "אינם מן הגבוהים ביותר, אך הנסיבה המחמירה נעוצה במטרתה של ההסוואה – מימון עבריינים וזהותו של המוסווה (אברג'ל)". השופטת סבורה כי העובדה שהמשפט נגד אברג'ל לא נוהל אינה מעלה או מורידה, משום שממילא הוא צפוי למאסרי עולם בתיק בפרשה 512.
"נוכח הזיכוי מחלק עיקרי של העבירות והצורך לנהל משפט ארוך כדי להביא לכך, העדפתי את צד הקולא", כתבה השופטת ביחס לנאשמים בלולו ופינס, "החלטתי להשית עליהם עונש ברף התחתון של המתחם. בקביעת הרף שקלתי לקולא את עברם הנקי… נסיבות אישיות, את הסרת המחדל על ידי שניהם ואת הצורך לנהל הליך ארוך ויקר שבסופו זוכו הנאשמים מהעבירות המרכזיות והחמורות יותר שיוחסו להם".
פרקליטות מחוז תל אביב עתרה לחלט את כל רכושו התפוס של בלולו, כאמור בסך 12 מיליון שקלים, בטענה כי השימוש בכספים למימון צרכיו של ראש ארגון פשיעה, מעצים את חומרת עבירת הלבנת ההון. "איני מקבלת טיעון זה", כתבה השופטת, "ככל שהוא מבקש להשוות בין חילוט מכוח עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון (החמור ממנו הם זוכו, ז.ק), לחילוט מכוח עבירה לפי סעיף 3(ב) לחוק. ההבדל בין שני הסעיפים מצדיק התייחסות שונה ביחס להיקף החילוט. הנזקים שנגרמו לבלולו מתפיסת רכושו בשל ניהול ההליך, אשר ממנו זוכה בחלקים משמעותיים, יובאו במסגרת שיקוליי".
בסופו של דבר הוטל על בלולו חילוט בסך חצי מיליון שקל בלבד. זאת בנוסף ל-11 חודשי מאסר, מהם ינוכו ימי המעצר בתיק.
מאסר דומה, ללא חילוט, הוטל על פינס.
עו"ד ברקאי מסר בתגובה: "בהמשך להכרעת הדין שזיכתה את מרשנו מעיקר האישומים נגדו, אנו מברכים על כך שבית המשפט דחה את בקשות התביעה, וקיבל את טענותינו שיש להסתפק בעונש קל ברף התחתון. אנו סבורים עם זאת, שהיה מקום להקל עוד. נלמד את גזר הדין ונשקול את צעדינו".
