הגננת אינה מרחמת על
ילדי הגן,
שתחת פיקוחה לא בטוח,
כלל,
כי יגיעו –
שלמים –
בנפשם,
בגופם –
אל בית הספר,
והצדק 'הרחובי'
תמיד יהיה
חזק,
נוקב,
אכזרי,
אמיתי
יותר
מזה של
הגדולים –
השופטים.
הגננת אינה מרחמת על
ילדי הגן
וגם ההורים לא מרחמים,
לא ירחמו –
עוד –
עליה,
לא תהיה לה תחנת
איסוף
להגיע אליה,
לא תוכל –
עוד –
לזחול,
בשארית כוחותיה,
לאחר הושלכה
ממקום מעצר בית שלה,
אל רחובה של
עיר,
ככלי אין חפץ –
בו.
אלוהים מרחם,
מרחם, גם על ילדי
הגן,
פחות על ילדי בית הספר
ועל הגננת לא ירחם
הוא,
כלל –
כלל וכלל,
כי שונה –
שונה
ל-ח-ל-ו-ט-י-ן,
לחלוטין,
משפט האל,
ממשפט האדם,
גם אם בגדים
ותואר יש לו
של –
שופט.
כ אלול תשעט
(20.9.2019)
