אישה חד הורית שמגדלת שתי בנות (13 ו-11) הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב עתירה נגד החלטת משרד השיכון להפסיק סיוע בשכר דירה שקיבלה במסגרת דיור ציבורי בשנים קודמות, זאת לדבריה על אף שמצבה הכלכלי לא רק שלא השתפר – אלא הורע.
החלטת משרד השיכון להפסיק את הסיוע התבססה על דו"ח חוקר שנשלח מטעם הביטוח הלאומי, בו נטען שהעותרת אמרה לחוקר שהיא מקבלת סיוע קבוע מהוריה, בסך 3,000 שקל לחודש. לפי הדו"ח, העותרת התגוררה בעבר ברחוב לוי אשכול (אזור יוקרתי), ובהמשך עברה העותרת למלון שם התגוררה בדירה.
בעתירתה שהוגשה באמצעות עו"ד אלי סמוכה הכחישה העותרת את שנטען וטענה כי סיפרה לחוקר שאימה סייעה לה באופן חד פעמי. לטענתה, הכנסותיה עומדת על 8,000 שקל לחודש – מזונות שהיא מקבלת מבעלה לשעבר ועבודה במשרה חלקית. היא ציינה כי בחרה לגור במקום מבוסס כדי להעניק חינוך טוב יותר לבנותיה, וחסכה הוצאות בתחומים אחרים כדי לאפשר זאת.
השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן, הטילה ספק רב במהימנות דו"ח החוקר, שהוגש בשתי גרסאות שונות וסותרות, כולל תוספות מאוחרות בכתב יד. השופטת אף הורתה למבקר משרד השיכון לחקור את הנושא.
בהחלטתה עמדה השופטת באריכות על החסמים במימוש זכויות רווחה. החוקר, ציינה השופטת, לא האמין לעותרת כי היא מתקיימת מההכנסות עליהן הצהירה, שכן הדירה בה גרה "אינה משדרת מצוקה". לדברי השופטת, מדו"חות שונים של ועדות ממשלתיות ושל הביטוח הלאומי עולה, כי ככלל – הקצבאות הניתנות היום אינן מאפשרות קיום אנושי בכבוד, גם לא בתנאים הבסיסיים והמינימליים ביותר. מאחר שכך, ציינה השופטת, "בהחלט יתכן כי העותרת בחרה לגור בשכונה מבוססת, כדי לדאוג לחינוך טוב יותר וסביבה חברתית טובה יותר לבנותיה, ולהצטמצם בתחומים אחרים".
"אין להעניש את העותרת על כך שהיא מנסה לשדר נורמליות ושומרת על בית נקי ומסודר", הוסיפה השופטת, "אני סבורה כי אין לשלול מהעותרת את זכויותיה רק כיוון שהעדיפה לגור בשכונה שתהווה סביבה חינוכית וטיפולית מתאימה וטובה יותר לבנותיה. אני סבורה כי דחיית בקשתה נבעה בעיקר מהעובדה שהתגוררה בשכונה יקרה יחסית, והוציאה סכום לא מבוטל כשכר דירה. חלק מכבוד האדם הוא לאפשר לה בחירה שכזו, גם במסגרת הקצבאות שהיא מקבלת מהמדינה".
השופטת הוסיפה כי יש לכבד את חופש הבחירה של אדם ולאפשר גם למי שמקבלים סיוע מהמדינה לבחור ולקבוע סדר עדיפויות. לדברי השופטת, גם אילו היתה מקבלת את גרסת משרד השיכון והיתה קובעת כי היא מקבלת סיוע קבוע מאימה, הדבר אינו שולל קצבה: "בהיעדר מדד קונקרטי שיבחן מהי העלות ומה נדרש לצורך קיום אנושי בכבוד, לא תהיה הגנה אמיתית על הזכות לקיום בכבוד בישראל. הגיעה השעה שהמדינה תגדיר מדד לקיום אנושי בכבוד. הרשות אינה יכולה להחזיק במקל משני קצותיו – מחד לא לקבוע בעצמה מהו המינימום הנדרש לקיום מינימלי בכבוד, ולהראות כי כלל הסיוע והקצבאות מספיקות למקבלי הקצבאות לקיום מינימלי בכבוד, ומהצד השני, לקבוע, ולא בחקיקה ראשית, כי קצבה המתקבלת מקרובי משפחה נכללת בגדר הכנסה לצורך קבלת דיור ציבורי".
בנוסף קראה השופטת אגמון לחוקק חוק סדור בנושא במסגרת חקיקה ראשית. היא גם פסקה הוצאות לטובת העותרת, בסך של 20 אלף שקל.
עו"ד סמוכה מסר בתגובה: "הפרקליטות הציגה פסק דין של מזונות שמכפיל את סכום המזונות שהיא מקבלת למרות שפסק דין כזה לא קיים באף בית משפט".
