בין שני מטענים

"ישנה חולשה ראייתית מסוימת באשר לקשר של בן שלום למטען החבלה הקטלני, ומכאן שישנה חולשה ראייתית מסוימת גם באשר לעבירת ההריגה".
כך ציין שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נסר אבו טהה, בעניינו של אליושה בן שלום (24) מקרית ים, הנאשם במעורבות בתיק רצח עד המדינה טל קורקוס.

כתב האישום שהוגש נגד בן שלום ואחרים לפני כשלוש שנים, מייחס לו בשניים מהאישומים עבירות נשק והריגה. באישום אחד נטען כי סיפק אקדח לעד המדינה ובמקרה השני נטען כי היה מעורב בתהליך אספקת מטען שאמור היה לשמש לפיצוץ ברכבו של קורקוס.

ב-18 באפריל 2018 בחר בן שלום לייצג את עצמו, והסכים לראיות לכאורה ולמעצרו עד תום ההליכים. לאחרונה הגיש באמצעות סנגוריו – עורכי הדין דורון נוי, יהלי שפרלינג ועדן נחום ממשרד נוי סננס שפרלינג וחצרוני – בקשה לעיון חוזר. הסנגורים ביקשו לבחון מחדש את ההחלטה להאריך את מעצרו של בן שלום, בטענה להיעדר ראיות באישום המייחס לו הריגה. בהתאם לכך ביקשו מהסנגורים גם לשחררו ממעצר.

בטיעוניהם ציינו הסנגורים כי על פי כתב האישום המדינה טוענת שהמטען שסופק בסופו של דבר לעד המדינה ולאריק איטל אינו אותו מטען שבן שלום היה אמור לספק. לטענתם, חלקו של בן שלום מתמצה בכך שניסה לספק מטען (שכאמור לא סופק), ומשכך ניתן לכל היותר לייחס לו עבירה של ניסיון לעשיית עסקה בנשק. עוד נטען, כי בן שלום כלל לא היה שותף להתרחשויות שאירעו לאחר כישלון אספקת המטען, ולפיכך אין קשר סיבתי עובדתי בין מעשיו לבין התוצאה הקטלנית – מותו של קורקוס.

הסנגורים הוסיפו טענו כי שותפותו של בן שלום בניסיון לספק את מטען א' איננה מקימה שותפות באספקה של מטען ב' אשר בו נעשה שימוש ברצח טל קורקוס, שכן מדובר בשני אירועים נפרדים. עוד נטען, כי לא בכדי בחרה הפרקליטות שלא לייחס לבן שלום עבירה של קשירת קשר.

באשר לעבירת הסחר בנשק נטען, כי בן שלום היה שותף לכל היותר לסיכום בעל פה לקיים עסקה שיש בה מסירת החזקה בנשק, אולם ההחזקה בנשק לא עברה בפועל לידיו וגם לא ממנו לידי אחרים. לשיטת הסנגורים, ניתן לייחס לבן שלום לכל היותר ניסיון לבצע עסקה בנשק.

מנגד, הפרקליטות התעקשה כי קיימות ראיות לכאורה. בין היתר נטען כי קיימת תשתית ראייתית לחובת בן שלום בעבירת הסחר בנשק, מה שמצביע על התארגנות עבריינית שבמסגרתה הוא היה שותף לתוכנית שמטרתה לספק מטען חבלה קטלני מוכן להפעלה, עם חומר נפץ במשקל של 550 גרם, לעבריינים המעורבים בסכסוכים. הפרקליטות מזכירה כי מטען החבלה שסופק למעורבים שימש יממה לרציחתו של טל קורקוס, ולכן יש לקבוע כי קיים סיכוי סביר להרשעה גם בעבירת ההריגה.

בפרקליטות הוסיפו גם כי בחקירתו בחר בן שלום לשמור על זכות השתיקה – דבר שמחזק את הראיות נגדו – וכי "רגליו נטועות עמוק בעולם העברייני בכלל ובמעורבות בסכסוכים פעילים שבין כנופיות עבריינים בפרט". עוד הוסיפו נציגי הפרקליטות כי בן שלום מהווה את יד ימינו של מור וחולייה משמעותיות בשרשרת הפצת הנשק, למרות שאינו "הדמות הדומיננטית". מסוכנותו, כך נטען, מתגברת נוכח עברו הפלילי.

השופט קבע כי גדר המחלוקת בין הצדדים נסוב סביב תפקידו של בן שלום כ"מבצע בצוותא" באספקת מטען החבלה הקטלני (מטען ב') בו נעשה שימוש לרצח קורקוס, ואודות מודעותו לכך שמטען החבלה מיועד לפגיעה בקורקוס. השופט הגיע למסקנה כי "מהתשתית הראייתית יש קושי להצביע באופן מובהק על בן שלום כמבצע בצוותא, וזאת לאור הריחוק הלא מבוטל בין מעשיו וחלקו בתוכנית – תיאום אספקת המטען, קבלת תמורה כספית עבור המטען ונסיעה לחיפה לצורך מפגש שתואם לאיסוף מטען א' (שכאמור לא סופק בסופו של דבר), לבין מעשה הרצח יממה למחרת ואספקת המטען הקטלני (מטען ב') בו נעשה שימוש ברצח".

השופט סבר, כי "קיים קושי לא מבוטל לקבל את התזה של הפרקליטות, שכן, בסופו של יום, בן שלום לא סיפק לעד המדינה ולאיטל את המטען מ'החבר'ה מהצפון' – כפי שהתבקש על ידי מיכאל מור (מטען א')", וכי "אין מחלוקת כי בן שלום לא נכח בהשתלשלות העניינים שלאחר המפגש בצפון הארץ".

בסופו של דבר השופט ציין כי אין מחלוקת שלא בן שלום היה זה שסיפק את המטען ששימש לרצח. אשר למודעותו, לדברי השופט לא עולה מחומר הראיות כי בן שלום ידע למה מיועד המטען, וגם לא כי ידע כיצד, מתי ואיך מתכננים עד המדינה ואיטל לבצע את הרצח.
השופט החליט בסופו של דבר לשלוח את בן שלום, שסיים לפני מספר חודשים לרצות את עונשו בתיק אחר של מטען חבלה, לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן. לאחר קבלת תסקיר זה תיבחן האפשרות לשחררו בתנאים מגבילים – אפשרות שהפרקליטות כמובן תתנגד לה.