אישה נשואה ואם לילדים אמרה לבעלה שהיא טסה עם הילדים להשתתף בחתונת אחותה בחו"ל, אבל חזרה רק אחרי תשע שנים, במהלכן נישאה לבעל נוסף ואף נולדה לה ילדה. כאשר אולצה להסדיר את הגט, האישה עתרה לחייב רטרואקטיבית את האב במזונות, אך בית המשפט לא אפשר לה זאת.
תחילה רקע: לבני הזוג לשעבר שני ילדים משותפים, כיום בני 21 ו-12. ב-2011 עזבה האישה את ישראל עם ילדיה, ועברה לגור באוזבקיסטן. היא לא שבה לארץ עד שנת 2020. האב אמנם הסכים שתטוס לחתונת אחותה, אולם היא סירבה לחזור, ובפועל ניתקה אותו מילדיו לשנים ארוכות.
בעקבות תביעת גירושין שהגיש האב לבית הדין הרבני בשנת 2014, הסדירו הצדדים את עיקר הסוגיות, לרבות המזונות, אולם התגרשו בפועל כאמור רק בשנת 2020 לאחר שהאם הקימה משפחה חדשה באוזבקיסטן ואף נולדה לה ילדה.
באוגוסט 2020 פתחה האישה נגד האב תיק הוצאה לפועל, ובו עתרה לגבות מזונות עבור כל התקופה ומאז הסכם הגירושין. בנוסף עתרה גם להגדיל קרן חוב בסכום 30 אלף שקל בגין מזונות שוטפים בשנים 2016-2018.
רשמת ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה והבהירה כי אין לעתור להגדלה בגין תקופה העולה על שנתיים, אלא בהיתר בית המשפט.
משכך פנתה האם לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, לאישור גביית חוב המזונות. היא טענה באמצעות עו"ד דימטרי בקסנסקי כי יש לתת לה היתר לגביית מזונות העבר מאחר שעקב השהייה בחו"ל נמנע ממנה לגבות. עוד טענה כי מדובר במזונות נמוכים (300 דולר לחודש לשני ילדים), וכי האב הוא שבחר לנתק את הקשר עם הילדים.
מנגד ביקש האב, באמצעות עו"ד פריאל ברוורמן, לדחות את התביעה ולא לאפשר לאישה לגבות את מזונות העבר נוכח התנהלותה חסרת תום הלב; הברחת הילדים לחו"ל וניתוקם ממנו שלא כדין; אי עמידתה בהסכם הגירושין; סירובה לסידור גט מיד לאחר הסכם הגירושין; בחירתה להישאר באוזבקיסטן כשהיא נישאת לגבר אחר ויולדת ממנו בת; בלא שהיא פועלת, כל אותה עת , לגביית המזונות.
כמו כן הזכיר האב כי כאשר אשתו הגיעה לישראל היא עוכבה כאן על ידי הרשויות, מה שאילץ אותה להסכים לסידור הגט, ורק אז היא החליטה לפעול נגד האב בהליכי הוצאה לפועל. התנהלות זו, טען האב, מלמדת על ויתור בפועל מצד האם על גביית המזונות שנקצבו לעת ההיא.
סגנית נשיא בית המשפט, השופטת מירה דהן, קיבלה את טענותיה של עו"ד ברוורמן, כי השיהוי בגביית המזונות מטעם האם כאשר שהתה בחו"ל היא בחירה מושכלת והחלטה שנטלה האם לאותה עת: "אם היתה האם פועלת לגביית המזונות בסמוך לתקופה עבורה הם נפסקו, היה זה דורש קיום מחויבויותיה כלפיו, ובעיקר קיום הסדרי שהיה עם ילדיו וחלוקת החובות המשותפים. התובעת ביקשה להימנע מכך, לחיות את חייה כפי שהיא רוצה, וכאשר חזרה היא לארץ ועוכבה בה – החובות המשותפים שולמו כבר על ידי הנתבע והקשר בינו ובין ילדיו נפגע אנושות. כעת מבקשת היא לגבות מזונות העבר ולטעמי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב".
לאור האמור, תביעת האם נדחתה והיא חויבה בהוצאות בסך 3,000 שקל (19 דצמבר).
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
