בני זוג שנישאו בשנת 2011 ולהם שלוש בנות (8, 9 ו-12) מנהלים בשנה האחרונה מאבק משפטי על המשמורת, לרבות הגשת בקשות לצווי הגנה, כאשר כל אחד מההורים סבור כי רק הוא ראוי להיות המשמורן.
האב טען כי האם אלימה נגד הבנות, מזניחה אותן ולא מטפלת בהן, והן רוצות לעבור אליו.
האם הכחישה את טענות האב, וטענה כי הוא ומשפחתו מסיתים את הילדות נגדה, והן לא רוצות להיות אצלו. עוד טענה, כי היא המטפלת העיקרית בילדות, ורצונו להעביר את המשמורת אליו כדי לחמוק מתשלום מזונות.
תחילה קבע בית המשפט זמני שהות. בינואר האחרון הגיש האב בקשה דחופה לקיום דיון לצורך העברת הבנות אליו מחשש לשלומן. נקבע דיון דחוף ובטרם תחילתו, השופטת ג'מילה ג'בארין מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת שמעה את הקטינות בלשכתה ביחד עם האפוטרופוס לדין והעו"ס לחוק הנוער. דו"ח השמיעה היה חסוי מפני הצדדים והופקד בכספת בית המשפט.
הדיון התקיים בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, האפוטרופוס לדין, העובדת הסוציאלית (עו"ס) לחוק נוער והעו"ס לסדרי דין, כשכל אחד השמיע את עמדתו. העובדים הסוציאליים קבעו שיש הסתה מצד האב והוסיפו כי טענותיו בעניין אלימות והזנחה נבדקו לעומק ונשללו. העובדת הסוציאלית לחוק נוער אף סיפרה על ביקור בבית האם במפתיע ותיארה התרשמות טובה ממצב הקטינות. הומלץ כי הבנות יהיו במשמורת האימא ותהיה חלוקת זמני שהות עם האבא.
האפוטרופוס לדין מסרה כי הילדות נמצאות במוצקה רגשית, מדקלמות את אותן משפטים של האבא והביעו בפניה רצון לא רוצות להיות בקשר עם אימן. האפוטרופוס לדין הוסיפה והזהירה, כי אם המצב ימשיך להיות כך, הדרך היחידה תהיה הוצאת הבנות לסידור חוץ ביתי.
האב סירב לקיים את זמני השהות, החזיק בילדות ולא שלח אותן לא לבית האם ולא למסגרות, כשהוא מפר החלטות שיפוטית ומתעלם מפניות הרווחה.
על רקע זה הגישו העובדים הסוציאליים בקשה למתן החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), להוצאת הקטינות ממשמורת הוריהן והעברתן למשמורת רשות הסעד, וסידורן במרכז חירום, וכן להיעזר במשטרה במימוש הצו במידת הצורך.
כמו הגורמים המקצועיים, גם השופטת ג'בארין התרשמה משמיעת הקטינות כי הן מוסתות על ידי האב נגד האם ומשפחתה וכי החלטותיו מונעות מנקמנות ולא מדאגה לצרכי הקטינות – דבר המעמיד את מצבן הנפשי בסיכון כשאחת הבנות אף איימה להתאבד ומשכך נמצאת גם בסיכון פיזי.
"המקרה הוא דוגמה מובהקת ורעה להשפעה ההרסנית של קונפליקט הגירושין בעצימות גבוהה על קטינים ולסכנה המוחשית בה נמצאות הקטינות בעקבות ההסתה והניכור ההורי הקשה בהן הן נתונות", ציינה השופטת בהחלטתה, ודחתה את טענת האב כי הסרבנות לקשר הינה מצד הקטינות עצמן: "העובדה שהוא מטיל את האשמה להעדר קשר על רצון הקטינות, פוגעת במעמדו ובסמכותו ההורית, שכן מחובתו ההורית של האב לדאוג שהקטינות יקיימו קשר עם אימן, שאם לא כן ייתפס הוא כהורה מנכר".
"הקטינות נזקקות נואשות לקשר עם שני ההורים. כל התנאים הפיזיים, הרכושיים והרגשיים אשר מספק האב להן, לא יכולים למלא את הצורך הרגשי של הקטינות לאימן, וזה יגרום לחסכים רגשיים שיציקו להן בהמשך חייהן", הוסיפה השופטת וקבעה כי מקרה זה בו האב ממשיך להחזיק בעמדתו, ממחיש את הצורך החיוני והדחיפות להתערב באוטונומיה המשפחתית ולכפות טיפול על כל הגורמים, לרבות על הילדות, וכן הצורך הממשי בהצבת גבולות בהתנהלות האב.
לאור האמור הכריז בית המשפט על הקטינות כנזקקות שמתקיימים לגביהן תנאי סעיף 2(6) לחוק הנוער והורה על הוצאתן ממשמורת הוריהם והעברתן למשמורת רשות הסעד וסידורן במרכז חירום לתקופה של 30 יום. עוד הורה בית המשפט למשטרת ישראל לסייע בידי שירות הרווחה לצורך מימוש הצו.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
