שופט בית המשפט העליון יתבקשו בקרוב להכריע בשאלה אנושית, לא פחות ממשפטית. זאת במסגרת בקשת רשות ערעור של א' (45), בעל חברת אבטחה לשעבר, שהורשע בעבירות מס לא מן הקשות.
א', שהודה באי הגשת 17 דוחות מע"מ במועד, ונותרה לו קרן מס לתשלום של כ-110 אלף שקלים, כבר נשלח על ידי בית משפט השלום ברמלה אל הממונה על עבודות שירות, בטרם ניתן גזר דינו לפני שלוש שנים. רגע לפני שהיה אמור להתייצב לאישור כשירותו עבר א' תאונה קשה, כשמשאית בה נהג התהפכה. הוא חולץ במסוק, סבל משברים רבים, עבר תהליך שיקום ארוך ועד היום הוא נעזר בקביים. בגין התאונה נקבעה לו נכות צמיתה של 48 אחוז.
חרף מגבלותיו הרפואיות, ביקש א' להשתלב בעבודות שירות שיותאמו למצבו. שופט בית משפט השלום ברמלה, הישאם אבו שחאדה, המתין יותר מחצי שנה לשיפור במצבו, וכשנקבע סופית כי אינו כשיר, גזר עליו השופט מאה ימי מאסר בפועל, במקום חמישה חודשי עבודות שירות שלדבריו התכוון לגזור עליו.
השופט דחה את בקשת סנגורו של א', עו"ד תמיר סולומון, להמיר את עבודות השירות בשעות לתועלת הציבור, שהינן יותר גמישות. השופט כתב כי לפי "תקדים לופוליאנסקי" (ראש עיריית ירושלים לשעבר), ניתן במקרים מיוחדים וחריגים לסטות לקולא ממתחם העונש ההולם בשל מצב רפואי, אם שהייה בבית הסוהר עשויה לקצר חיים. במקרה זה, קבע, "בעיותיו הרפואיות של הנאשם לא יכולות לשמש בסיס לסטייה ממדיניות הענישה המקובלת. לאור העדר התאמתו של הנאשם כאמור לעבודות שירות בשל מגבלה פיזית, יושת עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה קצרה יותר".
עו"ד סולומון הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. השופטים דנה מרשק מרום, זהבה בוסתן וחגי טרסי העמידו במרכז הדיון את מחדלו של א' לשלם את יתרת חוב המס, כמאה אלף שקלים, למרות שניתנו לו לכאורה הזדמנויות רבות, כשההליך בשלום נמשך ארבע שנים, וזה שבמחוזי נמתח עוד שנתיים.
עו"ד סולומון הסביר שהנאשם שילם שני שליש מהמחדלים, לאחר שחובו לרשויות המס עמד על 300 אלף שקלים, אך לא הצליח לשלם את יתרת החוב בשל הליכי פשיטת רגל אליהם נכנס (עוד לפני קרות התאונה), חובות ונושים רבים שעומדים בתור.
ואם כל זה לא מספיק, במהלך הליכי הערעור עבר א' תאונה נוספת שהחמירה את מצבו, כאשר בהיותו מחזיק אקדח ברישיון (כמאבטח לשעבר), נפצע מפליטת כדור ברגלו. "אין לו כל יכולת כלכלית לשלם את יתרת החוב כעת, אך הוא צפוי לקבל פיצויים בתביעת ביטוח, ואז נחוש להסדיר את חובותיו", אמר עו"ד סולומון.
הוא ציין את הרקע המיוחד של המערער, שאמו יהודיה ואביו מוסלמי שהתגייר. "הנאשם מכיר באחריות לחובותיו", שב ואמר עו"ד סולומון לשופטים. "הוא כמעט איבד את הרגל, ולמרות הבעיות הרפואיות מבקש בכל זאת להתקבל לעבודות שירות. האם דווקא בשל מגבלותיו צריך לשלוח אותו לבית הסוהר? כיצד זה מתיישב עם חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות? יהא זה לא צודק ולא מוסרי לשלוח אדם אל מאחורי סורג ובריח אך בשל נכות…למערער אין עבר פלילי". מנגד, טענו נציגי מע"מ כי בית המשפט אינו צריך להמתין עוד: "עברו שלוש שנים מהכרעת הדין".
לפני כחודשיים דחו שופטי המחוזי את הערעור של א', למרות שגייס עוד 25 אלף שקל. לדבריהם, ערכאות השלום והמחוזי "נהגו בו באורך רוח ובסבלנות, וחרף האמור המערער לא עשה דבר, באופן מעשי, להסרת המחדל שנותר, ואין מנוס אלא לאשר היום את גזר דינו של בית המשפט קמא…הענישה שהוטלה על המערער לחלוטין אינה קשורה במוגבלותו…היינו מוכנים ללכת לקראתו, לרבות תוך ביטול רכיב עונש המאסר, לו המערער היה מסיר את המחדל".
כעת הגיעה המערכה האחרונה, בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט העליון, לאחר שהליך מקביל של ניסיון עתירה לבג"צ כבר נדחה. לבקשה הצטרפה אל א' עמותת "נכה, לא חצי בן אדם". בבקשה ציטט עו"ד סולומון פסק דין של השופט בדימוס אליקים רובינשטיין ממקרה דומה. "במובן הערכי אין מצבו של אדם עם מוגבלויות צריך להיות שונה לרעה מזה של כל אדם…לא יתכן כי אדם עם מוגבלות ייאסר, במקום שאחר לא ייאסר", כתב. ואולם במקרה מוכר אחר דחה בית המשפט העליון לפני שנתיים בקשת ערעור של איש רשות המסים לשעבר, שוקי משעול, שנשלח לחודשיים מאסר לאחר שנמצא לא כשיר לביצוע עבודות שירות.
"קשה ובלתי מובנת החלטתו של בית המשפט הנכבד להכביד עמו, בשל העובדה כי אין לו את היכולת המוכחת לבצע עבודות שירות", כתב עו"ד סולומון. "פסק הדין מוליכנו ביגון אל תחושה קשה של אפליה קשה ומצערת, המנציחה את נקודת המוצא הנחותה של האדם הנכה…על הממונה להציג בפני בית המשפט חלופות נאותות התואמות ענישה בעבודות שירות לאנשים בעלי צרכים ומוגבלויות".
אלכס פרידמן, מייסד ויו"ר ארגון "נכה לא חצי בן אדם" הוסיף: "העתירה עוסקת באפלייתו הקשה של העותר אשר ללא מוגבלותו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, היה מקום שירצה את העונש שלא במאסר של ממש. הוצגו פסקי דין של ערכאות שונות, ביניהן בית משפט העליון בעצמו, שמצאו לחוס במקרים כאלו על נאשמים. לא ייתכן שבמקום להתחשב במוגבלותו של אדם, בית המשפט המחוזי בוחר להחמיר את העונש".
