סקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה בחן את עמדות הציבור ביחס למדיניות חלוקת הנשק הרחבה אחרי 7 באוקטובר.
בעקבות אירועי הטבח בדרום הגמיש השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר את הקריטריונים למתן רישיונות להחזקת נשק פרטי. עשרות אלפי אזרחים אשר בעבר לא היו רשאים לקבל נשק, כגון בוגרי הכשרה רובאי 3 בצה"ל, עומדים בתבחינים החדשים.
מנגד, מדיניות בן גביר עוררה ביקורת מתוך חשש לאי בדיקה נאותה של מבקשי הרישיונות. בחודשים האחרונות חולקו עשרות אלפי רישיונות נשק לאזרחים פרטיים, ולמתנדבי כיתות כוננות שהוקמו ברחבי הארץ.
מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל במכון הישראלי לדמוקרטיה בחן את עמדות הציבור, בנוגע להשפעת המהלך על תחושת הביטחון האישי.
בכלל המדגם אמרו 45 אחוז מהמשיבים שהמדיניות החדשה משפרת את תחושת הביטחון האישי שלהם. לעומתם, רבע (כ-25 אחוז) דיווחו שתפוצת הנשק הרחבה בידי האזרחים פוגעת בתחושת הביטחון האישי.
בפילוח לפי לאום, נמצאו הבדלים משמעותיים בין יהודים לערבים: בעוד מחצית מהיהודים מרגישים שהמדיניות החדשה משפרת את תחושת הביטחון האישי – רק 19 אחוז מהערבים חשים בנוח עם חלוקת הנשקים הרחבה.
ככלל, בקרב הערבים 34 אחוז דיווחו שתחושת הביטחון האישי שלהם נפגעה מהמדיניות החדשה, לעומת 19 אחוזים התומכים בה. 36 אחוז מהמשיבים הערבים השיבו שתחושת הביטחון האישי שלהם לא הושפעה וחשים כלפיה אדישות. כך זה כשעיקר הבעיות במגזר הערבי היא תפוצת הנשק הבלתי חוקי.
פערים משמעותיים ומעניינים נמצאו בפילוח המדגם לפי מחנות פוליטיים: בין האזרחים היהודים ובוחרי הימין, 64 אחוז אומרים כי חלוקת רישיונות הנשק משפרת את תחושת הביטחון.
בקרב בוחרי המרכז התמונה אחרת: 36 אחוז חוששים כי ביטחונם האישי דווקא ייפגע מחלוקה רחבה של כלי נשק לאזרחים, לעומת 31 אחוז הסבורים כי הביטחון ישתפר.
בקרב מצביעי השמאל, התמונה קיצונית עוד יותר: 58 אחוז מתנגדים למהלך, ורק 17 אחוז חושבים שהוא ישפר את הביטחון.
עורכי המדגם ניסו לאתר גם פערי עמדות בין גברים לנשים, לאור הטענה שריבוי כלי נשק יגרום לפגיעות רבות יותר בנשים על רקע אלימות במשפחה – אך לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין תשובות גברים לנשים והתפלגותם בנושא.
יש לציין כי כאשר מדובר במסירת כלי נשק במסגרת כיתות כוננות שהוקמו ביישובים תחת פיקוח המשטרה, הפערים מצטמצמים ומכל המחנות הפוליטיים יש תמיכה בהרחבת כיתות הכוננות החמושות ובלבד שיהיו בפיקוח.
ד"ר יעל ליטמנוביץ ועו"ד מירית שרעבי-לביא, חוקרות במרכז הישראלי לדמוקרטיה, ציינו כי "הממצאים ממחישים עד כמה עמוקה הפגיעה של אירועי ה-7 באוקטובר בתחושת הביטחון האישי של אזרחי ישראל. התמיכה בהרחבה משמעותית של מספר כלי הנשק האישי בידי אזרחים, מבטאת במובן מסוים את חוסר האמון ביכולתה של המדינה להגן עלינו. יש לכך השלכות מרחיקות לכת".
"במקביל", הוסיפו, "לא ניתן להתעלם מכך שעבור חלק משמעותי בציבור היהודי – וגדול עוד יותר בחברה הערבית – מדיניות חלוקת הנשק החדשה דווקא פוגעת בתחושת הביטחון יותר משהיא משפרת אותה. ייתכן שהרקע לתחושות הוא, בין היתר, חשש בציבור ביחס לנשיאת הנשק באופן בטוח ואחראי במרחב הציבורי והפרטי, לרבות החשש מטעויות בזיהוי וחוסר זהירות בשימוש בנשק פרטי בעת אירוע ביטחוני, תוך הבנה שלא נעשו כל המאמצים להבטיח כי מי שמחזיק בנשק הוא מאומן, מיומן וכשיר דיו, לצד החשש מזליגה של כלי נשק לידי גורמים עברייניים".
ליטמנוביץ ושרעבי-לביא אמרו גם כי תוצאות הסקר מצביעות על הצורך בדיון ציבורי נוקב על הסיכונים שמזמנת המדיניות החדשה: "השכיחות של נשקים בחברה מנבאת את ההיקף של מוות ופציעות כתוצאה מפשיעה בבית וברחוב, כולל של שוטרים. בניגוד לסנטימנט הציבורי הרווח אחר ה-7 באוקטובר שקושר בין נשק לביטחון, הגדלה משמעותית של כמות הנשק בישראל יוצרת גם סכנה לכלל האזרחים".
לדבריהן, התוצאות מחדדות את החשיבות במדיניות אחראית בחלוקת הנשק, הן במסגרת הליך מתן הרישיון והן בתהליכי הפיקוח על בעלי הנשקים הפרטיים: "יש לבחון מחדש, על בסיס המלצות של ועדות מקצועיות והניסיון הרב שנצבר בעולם, את המדיניות לגבי הזכאות לכלי ירייה בישראל. צריך להכיר בגלוי בכך שהמדיניות הנוכחית מקדמת תפיסת עולם חדשה עבור ישראל, במסגרתה המדינה נשענת על אזרחים ולא על כוחות הביטחון לשם יצירת ביטחון".
