ב-20 באפריל 2020 נקלט הנאשם נוסע במהירות מופרזת במצלמות א'3. תחילה נשלח הדו"ח לבעל הרכב המקורי, אבל מי שהיה הנהג בפועל פנה למרכז לפניות נהגים במשטרה וביקש להסב את הדו"ח על שמו.
במקרה הזה, המרכז לפניות נהגים היה אמור לשלוח את הדו"ח מחדש על שמו של הנאשם, שהוא מצידו כופר באשמה ורוצה לקבל את הדו"ח כדי להגיש בקשה להישפט.
הנהג, שביקש להסב את הדו"ח על שמו לא קיבל בדואר את הדו"ח החדש, ומספר חודשים לאחר מכן גילה שיש דו"ח רשום על שמו במרכז לגביית קנסות. מאחר ועברו 90 ימים הוא גם לא היה יכול להישפט יותר. גם בקשה שהגיש להארכת מועד הזכות להישפט, סורבה.
באמצעות עו"ד אמיר מסארווה הוא פנה לבית המשפט בחדרה, כדי להאריך את המועד להישפט. הסנגור חזר על הפרטים, ואילו התביעה טענה כי הדו"ח כן נשלח לכתובת שנתן הנאשם, אלא שהתברר למשטרה כי הנאשם נתן כתובת לא רלוונטית. עוד טענה התביעה כי על הנאשם היתה חובה לעקוב אחרי ההליכים.
השופטת עידית פלד דבקה מטיעוני התביעה וקבעה כי הנאשם פעל בחוסר תום לב, עקב האחריות החלה עליו לעקוב אחר הדו"ח, לאחר הסבתו על שמו.
עו"ד מסארווה הגיש ערעור לבית משפט המחוזי בחיפה, בו הוא טען כי מדובר במחדל של המרכז לפניות נהגים, שהיה צריך לשלוח את הדו"ח כדין לאחר הסבת שם הנהג, ובכל מקרה אם הדו"ח לא נשלח כדין לא ניתן לומר שחלף המועד להישפט.
השופט איברהים בולוס החליט לקבל את הערעור וקבע כי על המדינה להוכיח מסירה כדין. השופט קבע כי במקרה של עו"ד מסארווה מדובר באישור מסירה פגום, בין היתר מאחר ולא מצוינים בדו"ח פרטים מהותיים של הנהג האחראי, מספר זהות ושם האב.
משמעות ההחלטה היא שהשופט פטר את הנאשם ממעקב אחר הדו"ח.
בהקשר זה יש לציין, כי חלק ניכר מהדו"חות של המרכז לפניות נהגים נשלחים ללא מספר זהות וללא שם האב. עכשיו תידרש המשטרה לשלוח את הדו"ח לנהג כנדרש בחוק, והוא יוכל לבחור אם לשלם את התשלום המקורי, או לבקש להישפט.
עו"ד אמיר מסארווה שעומד מאחורי המהלך מסר ל"פוסטה" בתגובה: "מדובר בפסק דין עקרוני ומנחה אשר ישמש עוד כלי לנאשמים בבתי משפט לתעבורה ובכלל, לתקוף את חזקת המסירה שבדין. מרבית הדו"חות שנשלחים לנהגים נשלחים עם אישורי מסירה אשר לא כוללים מספר זהות של הנמען, לא שם אבא, ואף לא כל פרט מזהה אחר".
