עו"ד רמי שלבי (41), נשוי לעו"ד רוא זועבי השותפה עימו במשרד, הורים לאמילי (10.5) ואלודי (3.5), מתגוררים לסירוגין בנתניה ובנצרת עילית.
עבודה בצל הקורונה?
"מדובר בתקופה קשה מאוד עבור כל עורכי הדין. מתחילת המשבר בוטלו עשרות דיונים בבתי המשפט, וזה פוגע מאוד בפרנסה של כולנו. הרבה עורכי דין נמצאים היום בקשיים כלכליים.
בתחילת המשבר הלכתי למשרד וניסיתי לעבוד כרגיל, עשיתי ניקוי שולחן אבל בסופו של דבר לא נשאר מה לנקות. אשתי עובדת במשרד ובימים כתיקונם גם האחיין שלי כמתמחה, אבל היום כולנו עובדים מהבית. רמת הפשיעה ירדה מאוד, פה ושם יש דיוני מעצרים אבל העבודה לא כפי שהיתה.
"יש תחושה קשה שהמקצוע פגיע. גם לנו יש התחייבויות, משכנתא, הלוואות, ויש אי ודאות. אפשר לשרוד כפי שאנחנו עכשיו חודשיים שלושה אבל לא הרבה מעבר. חוסר הוודאות מלחיץ אותי מבפנים".
סיפור מיוחד?
"יש לי לקוח מרהט שמרצה שלוש וחצי שנות מאסר. לאשתו היה חשד שהיא חולת קורונה, לילדים שלהם יש מחלות רקע. היא התקשרה למד"א והגיעו לבדוק אותה לאחר ימים רבים. הלקוח התקשר אליי ובכה בטלפון. מיד הגשתי עבורו בקשה לשחרור מוקדם. בסופו של דבר התברר שכל הילדים שלו נדבקו בנגיף. הלקוח לא שוחרר, ואני מנסה להקדים את הדיון שלו".
בתי המשפט?
"בתי משפט הפכו לערי רפאים. מעט מאוד אנשים, כולם מגיעים עם מסיכה, כפפות ואלכוג'ל, מסתכלים אחד על השני. באולמות שמים מחסומים כדי שלא יהיה אפשר להתקרב לשופטים. כשאני חוזר מבית משפט אשתי כל הזמן שואלת אם חיטאתי את הידיים".
אפרופו משפחה?
"מאז שהחל משבר הקורונה כל המשפחה נמצאת בבית. יש לנו שני בתים, אחד בנתניה והשני בנצרת עילית, ומאז המשבר אנחנו גרים בבית בנצרת עילית. כאשר דיברו על אפשרות של סגר, מתוך אינסטינקט קניתי לילדות שלי טרמפולינה, מגלשה ונדנדות ושמתי אותן בחצר – זה מסייע לילדות לפרוק מתח ולא להיות כל היום מול המסכים. אני אדם שתמיד היה מחובר למשפחה, והמשבר רק מחזק את הקשר שלנו. בימים כתיקונם, כשמגיעים הביתה בשעות הלילה אין הרבה זמן עם הבנות. עכשיו בעקבות המשבר אני הרבה יותר פעיל בטיפול ובגידול הבנות".
וההורים?
"שני ההורים שלי נפטרו, וההורים של אשתי מוגדרים כאוכלוסייה בסיכון. אמא של אשתי מתקשרת ובוכה שהיא רוצה לראות אותנו. אנחנו מסייעים להם מרחוק, מביאים להם מזון ומשאירים אותו בפתח הדלת. לסבא והסבתא זה הכי קשה לא לראות את הילדים, גם אם הם מדברים איתם בשיחת וידאו".
מה לובשים?
"בגדי בית, אין סיבה להתלבש אחרת, אלא אם הולכים למכולת או לבית משפט".
מה חסר?
"מתגעגע לדיונים בבתי המשפט ולמלחמות שעשיתי למען לקוחות שלי. אני סנגור לוחמני, תכונה שפיתחתי מההתמחות אצל עו"ד משה שרמן. חסרים לי גם המפגשים עם החברים והמשפחה המורחבת. המנטליות בחברה הערבית היא להיות עם חברים ועם המשפחה המורחבת, פתאום הכול נעצר".
תחביבים חדשים?
"בעבר התאמנתי הרבה אבל בגלל העבודה הזנחתי, המשבר נותן לי הזדמנות לחזור להתאמן".
תוכנית יציאה מהמשבר?
"אני ניזון מהדיווחים בתקשורת. יש כאלו שמדברים על יציאה בעוד חודש חודשיים ויש כאלו שמדברים על יציאה יותר ארוכה. אני מטיל ספק בכך שההנחיות בסגר הן הנכונות ביותר. אני לא יודע אם לא מגזימים בעצם עם המחלה, האם הכל אמיתי? האם מקבלי ההחלטות פועלים משיקולים ענייניים או משיקולים זרים? אין ספק שישראל שלפני הקורונה לא תהיה אותו הדבר, אבל אני מקווה שהמשבר יחזק אותנו אל האמרה הפילוסופית, ש'אדם לאדם, אדם', שננהג בדרך ארץ ונסתכל על מה שקורה בכל העולם".
תיכף רמדאן.
"אנחנו מרגישים שהמגזר הערבי היה בסדר העדיפות האחרון, ורק לאחר ביקורת קשה נגד התנהלות הממשלה – החלו לשלוח לערים הערביות ניידות לבדיקת וירוס הקורונה. ישנה משמעת בחברה הערבית, אבל כמו בכל מקום יש עשבים שוטים. רואים למשל שהמסגדים ריקים והאנשים מצייתים להוראות. רואים גם בתי עסק שלא פתוחים וכולם שומרים על היגיינה אישית. לדעתי החברה הערבית תמשיך להיות ממושמעת גם בימי הרמדאן. בשבוע האחרון נפטרו ארבעה אנשים מבקה אל גרביה ואף אחד לא בא לבקר בסוכת אבלים. בקה אל גרביה ונצרת דורגו כמקומות עם הכי פחות תחלואה. את הרמדאן וגם את איד אל פיטר נחגוג דרך הזום".
פוליטיקה?
"ביבי עשה בית ספר וסיכול ממוקד לבני גנץ. נתניהו ימשיך להיות ראש ממשלה, כי בחירות בשלב הזה הן האינטרס שלו. נראה שאנחנו הולכים לכיוון של בחירות רביעיות".
