פסק דין תקדימי שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון מהווה נקודת מפנה בפרשנות על היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.
פסק הדין קובע כי ניתן להחיל את הלכת הצפיות – הלכה שנועדה לבסס אחריות פלילית גם בהיעדר כוונה ישירה – גם בהקשר של עבירות הלבנת הון, בעיקר כאשר מדובר בפעילות מאורגנת, מתמשכת ומתוחכמת, הכרוכה בהיקפים כספיים משמעותיים.
הלכת הצפיות, כפי שעוצבה לאורך השנים בפסיקת בית המשפט העליון מושתתת על ההנחה לפיה אדם שהיה צפוי לדעת ברמת הסתברות גבוהה את התוצאה האסורה, ובחר להמשיך במעשיו, ניתן לייחס לו את היסוד הנפשי של מודעות ואף של כוונה לביצוע העבירה.
תחולתה של הלכת הצפיות בעבירות הלבנת הון יוצרת הרחבה פרשנית של הדרישה ליסוד הנפשי בעבירה, ומציבה רף חדש של אחריות פלילית, כזה אשר מכיר גם באדישות מודעת או בהעלמת עין כמספקות להוכחת היסוד הנפשי הנדרש. בכך, ההלכה מאמצת גישה מרחיבה המותאמת לאופיים המורכב והחמקמק של מנגנוני הלבנת הון, אשר לעיתים קרובות נשענים על שיתוף פעולה עקיף או פסיבי מצד אנשי מקצוע ומתווכים פיננסיים.
המשמעות המעשית של פסיקה זו היא כי אין עוד הכרח להוכיח כוונה ישירה לביצוע עבירת הלבנת הון. די בכך שהתביעה תראה כי הנאשם היה מודע לכך שקיים סיכון משמעותי שמעשיו יובילו להלבנת הון, וכי פעל תוך שהוא בוחר להתעלם מהסיכון האמור.
בכך מתקרבת עבירת הלבנת ההון למודל העבירות התוצאתיות, שבהן הדגש מושם על עצם גרימת התוצאה האסורה, גם בהיעדר יסוד נפשי של כוונה במובנה הצר.
מן הראוי לציין כי תחולה זו של הלכת הצפיות, אף שאינה מהווה חידוש דוקטרינרי, יוצרת חידוד פרשני משמעותי בתחום האכיפה הכלכלית.
נוכח ריבוי השימוש במטבעות קריפטוגרפיים ובפלטפורמות פיננסיות מבוזרות לצורך הסוואת מקורותיהם של נכסים אסורים, יישום ההלכה צפוי להעצים את היכולת של רשויות האכיפה להתמודד עם תופעות של הלבנת הון מתוחכמת, המבוססת על שכבות של פעולה עקיפה, ואי גילוי מכוון.
לאור האמור ניתן לומר מחד, כי מדובר בפסיקה המהווה נדבך חשוב בהתפתחות ההלכה הפסוקה בתחום איסור הלבנת ההון בישראל, תוך התאמתה למציאות הכלכלית והטכנולוגית המשתנה.
מאידך, היא מהווה סכנה למדרון חלקלק בהרחבת הפרשנות לחוק איסור הלבנת הון ושימוש בחוק שלא לשמו נחקק.
עו"ד ד"ר אבי שקד הוא מומחה לעבירות מס ופשיעה כלכלית, ומנוי באינדקס עורכי הדין של פוסטה
