אישה כבת 40 מרוסיה, שעבדה במולדתה בראיית חשבון, עלתה עם בתה הקטנה לישראל, כחמש שנים אחרי שבעלה היהודי-ישראלי נעלם בנסיבות מסתוריות.
כבר חמש שנים שהיא ובתה מוגדרות בישראל כחסרות מעמד, בעקבות פלונטר משפטי מול משרד הפנים.
אולי דווקא הנסיבות הללו, ומשבר הקורונה שאותו חוו האם ובתה בישראל, הן שהובילו בסופו של דבר את אנג'לינה בריקווין לעשות מעבר חד – מיועצת מס מדופלמת לאמנית שמתפרנסת מהציורים שהיא מוכרת, ואף להעמיד תערוכה בגלריה מרכזית בנתניה עיר מגוריה.
הסיפור האפל והמסתורי שהותירה בריקווין במוסקבה מסרב להיעלם ומשליך עד עתה על שאלת מעמדה בארץ, כפי שהיא עצמה משחזרת: "יום אחד בשנת 2012 אולג נעלם. הוא יצא מהבית לאחר ארוחת ערב, זה היה בראש השנה, ולא חזר. אחר כך גם לא ענה לטלפון. חיפשו אותו וחיפשו אותו, אבל הוא לא נמצא".
הרשויות במוסקבה העריכו כי אולג בריקווין הלך לעולמו, אולם הגופה לא נמצאה מעולם. על פי הערכות שונות, גורמים עברייניים ברוסיה "העלימו" אותו על רקע חוב כספי. לפני מספר שנים, לאחר שאבדו הסיכויים למצוא אותו, בית משפט במוסקבה הכריז עליו כמת.
אם לא מספיקה הטרגדיה האישית, אז בישראל האלמנה והיתומה נאלצות להתמודד עם טרגדיה משפטית מתמשכת, כמיטב המסורת.
"אולג היה יהודי וישראלי", מסבירה בריקווין, "הבת שלי מ' נולדה זמן מה לפני שהוא נעלם".
בריקווין הגישה למשרד הפנים בקשה למעמד קבוע לה ולבתה הקטנה. בתגובה, במשרד הפנים ביקשו לערוך בדיקת די-אן-איי לילדה, כהוכחה לכך שאכן מדובר בבתו של המנוח. "המדינה אומרת שאין בעיה לתת לילדה אזרחות", אומרת בריקווין, "אבל הבת שלי צריכה להוכיח שהיא הבת של אולג. כדי שהבת שלי תקבל אזרחות ישראלית היא צריכה לעשות בדיקת די-אן-איי, כדי להוכיח שהיא הבת שלו. הבעיה היא שאולג לא נמצא, ולכן צריך לעשות בדיקת די-אן-איי לבני משפחה של אולג מדרגה ראשונה. ועכשיו יש בעיה נוספת, במשפחה של אולג לא רוצים לעשות את הבדיקה. מתישהו כשכבר נקבע תור לביצוע הבדיקות – הם לא הגיעו לעשות אותן".
ניסיון לבדוק מה קובע החוק במקרים מהסוג הזה מעלה, כי חוקי השבות וההתאזרחות לא ברורים במקרה כמו זה של אג'לינה בריקווין ובתה.
כך למשל, בעבר פסק בית המשפט העליון כי במידה וגבר עם אזרחות ישראלית מסרב לבצע בדיקת די-אן-איי – בנו ו/או בתו ייחשבו לאזרחים ישראלים. עם זאת, הפסיקה אינה תקפה לגבי מצב שבו משפחת הגבר מסרבת לעבור את הבדיקה, ובטח כאשר גופתו של הגבר לא נמצאה מעולם.
במקרה של בריקווין, היא הגישה בעבר בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, בניסיון לאלץ את משפחתו של בעלה המנוח לבצע את הבדיקה. צפוי או לא, בית המשפט סירב לבקשה וציין כי אין אפשרות להכריח אותם. "אני מאוד אוהבת את ישראל, אוהבת את השבת, אוהבת את האנשים, אוהבת את הישראלים. למעשה, אני לא מכירה אנשים לא טובים בארץ", היא אומרת כאשר שואלים אותה על החיים כאן ורצונה לקבל מעמד קבוע לה ולבתה.
מי שיכול לנסות ולשפוך מעט אור על המצב של בריקווין הוא יעקב קדמי, פעיל עלייה יליד ברית המועצות, שהיה ליהודי הראשון שקיבל אשרת עלייה למדינת ישראל ללא משפחה בארץ. לימים הוא הפך לראש ארגון "נתיב" המטפל בעלייה של יהדות מזרח אירופה – תפקיד שבו כיהן בין השנים 1992-1999. כיום הוא מרצה על אסטרטגיה, יחסים בינלאומיים, יחסיה של רוסיה עם העולם, ועל עלייה.
"לפי מה שידוע לי, על פי חוק השבות הבת זכאית לקבל אזרחות ישראלית מאחר והיא בת לאב יהודי ויש תעודת לידה", אומר קדמי, "בשביל לקבל מעמד עולה (למי שאינו יהודי, ד.א), צריך לחיות יחד לפחות חמש שנים. אם הנישואים טריים אז מקבלים מעמד ארעי. אם תעודת הלידה של הבת תואמת את תאריך הלידה שלה, וכתוב בה שהיא בתו של אולג, אז אין ספק שהיא יהודייה".
לדברי קדמי, מדינת ישראל – או ליתר דיוק: משרד הפנים – לא יכולים לטעון שמדובר בתעודה לא אמיתית, אלא על סמך יסוד סביר לחשד שהיא מזויפת. "כל עוד משרד הפנים לא טוען באופן מפורש כי תעודה הלידה מזויפת, אני סבור שאין צורך לעשות בדיקת די-אן-איי. אם משרד הפנים בכל זאת טוען שהתעודה מזויפת, הוא צריך לנמק מדוע, ובכל מקרה כזה אפשר לפנות למשרד הפנים הרוסי ולבקש לאמת אם התעודה אמיתית. הרי ברור שאם האימא רוצה לעשות בדיקת די-אן-איי לבת – אז אין לה מה להסתיר".
קדמי סבור שלנוכח הביורוקרטיה המסורבלת, כדאי לבריקווין לשכור שירותי עורך דין, כדי לאלץ את משרד הפנים להעניק אזרחות לבת ומעמד עולה לאמא. "הרבה פעמים כשזה מגיע לבית המשפט, כאשר במשרד הפנים רואים שהפסיקה לא לטובתם – הם מושכים את ההתנגדות מחשש לפסק דין תקדימי. בשביל זה צריך עורך דין טוב וכמובן שגם כסף לשלם לו".
בריקווין אומרת שבימים אלה פנתה לסיוע המשפטי כדי לנסות ולתקוף את הנושא מזוויות משפטיות שונות. היא מתוסכלת וחוששת מחוסר הוודאות בו היא נמצאת.
"בוודאי שאני חוששת לחזור לרוסיה", היא אומרת, "אם יש גורמים שהתנכלו ברוסיה לבעלי, הם יכולים להגיע גם אליי".
תגובת משרד הפנים לא התקבלה עד מועד פרסום הכתבה. נפרסמה לכשתתקבל.
הסנדק והפנתר
בתה בת ה-11 היתה זו שהכירה לאנג'לינה את עולם האמנות. "בהתחלה כשעליתי לישראל התחלתי לעבוד בעיצוב בגדים", אומרת בריקווין, "אבל אז, הבת שלי התחילה לצייר. היא מציירת יפה מאוד, על נייר, קנבס וגם בגרפיקה ממוחשבת. אני התחלתי לצייר בעקבותיה. אני מאוד אוהבת את הצבע הכחול. אני אוהבת לצייר פנתרים, פרחים, ים של פרחים, אנשים. יש לי ציור של יאכטה על הים. ציירתי גם קליניקה של ידיד שלי שהוא רופא שיניים. בסופו של יום אני גם מציירת ציורים שלקוחות שלי אוהבים. יש לי לקוחות שאוהבים שאני מציירת את הבית שלהם, ויש לקוחות שמבקשים ממני לצייר את העסק שלהם. אני גם אוהבת את הסגנון המרוקאי, זה סגנון שיש לו מלא צבע. אני גם מאוד אוהבת לצייר את הרחובות של יפו וירושלים".
מי שעבר לאחרונה ברחוב הרצל בנתניה יכול היה להבחין כי בין שלל הציורים של בריקווין מסתתרים גם ציורים שעוסקים בעולם הפשע. למשל, ציור של מרלון ברנדו בדמותו בסרט "הסנדק", כנראה סרט הפשע הטוב מאז ומעולם. "אני אוהבת את הסרט ואת השחקן", מסבירה בריקווין, "יש לא מעט לקוחות שאוהבים ציורים של פשע וסרטי פשע. הצגתי את הציור של הסנדק בתערוכה בגלריה בנתניה, היה שם גם ציור של סצנה ממשחקי קלפים. כמעט כל הציורים נמכרו. אני לא מציירת הרבה זמן, אבל מקבלת ביקורות טובות".
בואי נניח שלקוח מזמין ציור אישי, כמה זה יעלה?
"תלוי במידת התמונה ותלוי במאמץ. נניח אם זה ציור של 120 על 90 סנטימטר, אני עובדת על זה קשה במשך שבוע עד שבועיים, אז ציור כזה יעלה כמה אלפי שקלים. יש אנשים שמאוד אוהבים שאני מציירת לפי צילומים שלהם, דיוקנאות, אבל יש גם אנשים שאוהבים ציורים של ים".
מה את מאחלת לעצמך לעתיד?
"להתפתח מבחינת אמנות ושיכירו אותי יותר. החלום שלי הוא שתהיה לי גלריה בתל אביב. עכשיו אני מבינה שזה החיים שלי. כשאני לא מציירת אני מרגישה לא טוב. כמובן שאני גם מאחלת שהעניינים המשפטיים ייגמרו ונקבל מעמד קבע בארץ שאנחנו כל כך אוהבות".
דף הפייסבוק של אנג'לינה לצורך הזמת ציורים
תגובת רשות האוכלוסין:
"גב' בריוקווין הינה אזרחית רוסיה אשר נכנסה לראשונה באמצעות אשרת תייר לישראל בשנת 2009. חודשים לאחר מכן, הגיש מר אולג בריוקווין בקשה להכרה בחיים משותפים. בקשה זו סורבה בשנת 2011 לאור התרשמות שלילית מכנות הקשר. בחודש יולי 2011 נישא האזרח הישראלי לגב' אנג'לינה בל ושבוע לאחר מכן עזב את ישראל ומאז לא שב.
"בתם המשותפת נולדה בחודש נובמבר 2011, כאשר הוא אינו בישראל ואשתו שוהה כאן במעמד תיירת. נבהיר כי בקשה לקבלת מעמד על בסיס זוגיות עם ישראלי לא יכולה להיות מטופלת במקרה בו הישראלי עצמו אינו בישראל שכן בסיס הבקשה נשמט.
"בשנת 2014, גב' בריוקווין התייצבה בלשכת מינהל אוכלוסין בנתניה וטענה כי בעלה נעלם, זאת על אף שבפנייתה לכלי התקשורת ציינה כי היא התאלמנה מבעלה ברבות השנים. פטירתו של בעלה טרם עודכנה במרשם האוכלוסין ועל כן לא ידוע לרשויות בישראל על מותו של האזרח, כנטען.
"יודגש כי הפונה מעולם לא קיבלה בישראל מעמד ומאז 2017 ברציפות בישראל שלא כחוק וזאת לאחר שבחרה לעשות דין לעצמה ולהישאר על אף שאשרת התייר שלה אינה בתוקף".
