אלפי אסירים פליליים משתחררים מדי שנה מבלי שהם מחויבים בתוכניות טיפול ושיקום. זו השורה התחתונה העגומה בדו"ח מבקר המדינה מתניהו אנגלמן על שיקום אסירים, ומחדלי שב"ס והרשות לשיקום האסיר. התמונה הכללית אינה חדשנית, אך הנתונים המספריים מציגים את המחדל באופן מובהק.
על פי המבקר, רוב הצרכים הטיפוליים שהוגדרו לאסירים על ידי העובדים הסוציאליים של שב"ס אינם מטופלים בבתי הסוהר, והאסירים אינם משולבים בקבוצות או במחלקות בתוך הכלא על פי הצורך הטיפולי שהוגדר להם. בולטים במיוחד המחדלים בטיפול בהתמכרויות ובאסירי מרמה.
מנתוני שב"ס שנאספו בשנים האחרונות עולה, כי הצורך הטיפולי השכיח בקרב האסירים הוא טיפול בהתמכרות (32 אחוז); לאחר מכן טיפול באלימות (23 אחוז) וטיפול בעבריינות מין (15.5 אחוז).
המבקר בחן כמה אסירים השתתפו בפועל בטיפול בתוך בית הסוהר במחצית הראשונה של שנת 2019.
הממצאים: כ-44 אחוז בלבד מכלל האסירים טופלו בקבוצות טיפול כלשהן; כ-23 אחוז טופלו במחלקות טיפוליות; ופחות מארבעה אחוז טופלו באגפי השיקום. רק 1.5 אחוז מהאסירים טופלו באופן פרטני-יחידני.
מבקר המדינה בדק את אכלוס 38 המחלקות הטיפוליות שהפעיל שב"ס בשנת 2019. מדובר במחלקות ייעודיות לטיפול בעברייני אלימות; אלימות במשפחה; התמכרויות; עבריינות מין; ותעבורה. הממצאים: מלבד המחלקות לטיפול בעברייני מין, שאר המחלקות הטיפוליות פועלות כאשר הן ריקות בחלקן, אף שיש ביכולתן לקלוט אסירים נוספים.
גם באגפי השיקום שיעור האכלוס עומד על 66 אחוז – שני שליש מיכולת הקליטה של אותם אגפים, המיועדים לאסירים לקראת שחרור, המתנסים בחיי עבודה מחוץ לכותלי הכלא, כהכנה משמעותית לקראת שחרורם ולהשתלבותם בקהילה.
מחקר שבוצע בשב"ס לפני מספר שנים מצא כי שיעורי המועדות (חזרה לפשיעה) של אסירים שהשתלבו באגפי השיקום היו נמוכים לעומת אסירים שלא היו באגפי השיקום (24 אחוז חזרו לפשיעה לעומת 31 אחוז בקבוצת הביקורת). פירוש הדבר הוא ששב"ס אינו ממלא את ייעודו החברתי למקסם את פעילות שיקום האסירים על מנת למנוע חזרתם לבין כתליו. בפועל, אגפי השיקום בבתי הסוהר הם גם האגפים עם שיעור האכלוס הנמוך ביותר בכל שב"ס.
טיפול בעברייני אלימות במשפחה: נכון ליוני 2020 הוחזקו בשב"ס 1,348 שפוטים ו-450 עצורים בגין עבירות אלימות במשפחה. נמצא כי כ-37 אחוז מהכלואים בגין עבירות אלו לא טופלו. הפער בין שיעור המועדות והחזרה לביצוע עבירות בתחום זה נע בין 30 אחוז (האסירים המשוקמים) ל-40 אחוז (הבלתי משוקמים, שלא השתתפו בתוכניות בשב"ס). אלו, ציין המבקר, עלולים לסכן את בני משפחתם כאשר ישובו הביתה מבלי שקיבלו טיפול.
מחדל נוסף של שב"ס נוגע לשיקום אסירים שפוטים למאסרים קצרים. תוכנית טיפול במחלקה טיפולית בבית הסוהר נמשכת כ-18 חודשים. לכן, שב"ס קבע כי יש לפתח תוכניות שיקום קצרות טווח גם עבור האסירים השפוטים עד שנה. חטיבת התקון (שיקום אסירים) בשב"ס תכננה, בין היתר, קיצור מחזורי הלימוד להשלמת השכלה, פיתוח טיפולים קצרי מועד ופתיחת קורסים להכשרה מקצועית. מה מבין התוכניות יצא לפועל? לפי מבקר המדינה, כ-80 אחוז מבין השפוטים למאסרים קצרים אינם משולבים כלל בפעילות שיקום. "קיים פער ממשי בין תפיסת שב"ס שלפיה יש להתמקד בהכנת אסירים השפוטים למאסר קצר לקראת שחרורם, לבין פעילותו בתחום זה", כתב המבקר אנגלמן.
שירות בתי הסוהר אף לא ניצל את כל התקציב שהקצה לו משרד האוצר עבור חטיבת התקון: בשנים 2016-2018 ניצל שב"ס 66 מיליון מתוך 86 מיליון שקל שעמדו לרשותו בתחום זה, כאשר מדובר מלכתחילה בתקציב קטן, לעומת כל תקציב שב"ס העומד על 3.5 מיליארד שקל בשנה ורובו מוקדש לביטחון.
הרשות לשיקום האסיר
גם רש"א שתפקידה שיקום האסירים בקהילה, אחרי שחרור מוקדם, יוצאת רע מאוד מדוח המבקר. בעשור האחרון גדל תקציב רש"א והגיע ל-55 מיליון שקל, במסגרת החלטת ממשלה לאמץ את דוח ועדת דורנר לפיתוח מענים שיקומיים כתחליף למאסרים ולקיצור מאסרים.
באוגוסט 2019 נחתם בין רש"א ובין משרד האוצר הסכם להגדלה נוספת של התקציב. בתמורה התחייבה רש"א לעמוד עד סוף 2020 ביעדים – למשל הגדלת שיעור הגשת תוכניות השיקום לאסירים המתאימים ל-95 אחוז. בפועל, רש"א לא עמדה בהתחייבות: לשיעור ניכר מהאסירים המתאימים עדיין לא הוכנו תוכניות שיקום. כמו כן, לא הוחל בהפעלת מסגרות טיפול חוץ-ביתיות חדשות, ולא הוגדל מאגר מקומות העבודה המוצע לאסירים משוחררים.
המבקר מציין כי הרשות לשיקום האסיר אינה מטפלת כיאות באוכלוסיית היעד שלה – למרות שמראש לא מדובר בכל אוכלוסיית האסירים, וגם לא ברובה. למעשה, רש"א אינה מטפלת ב-70 אחוז מהאסירים המשתחררים בסיום מאסרם, אלא רק באותו פלח מיעוט של כ-30 אחוז מהאסירים, שזוכים בקיצור שליש בוועדות השחרורים.
נמצא כי עד מועד תום הביקורת באוגוסט 2020, לא הקימה רש"א הוסטלים ומרכזי טיפול יומיים נוספים על מנת לקלוט כ-300 אסירים משוחררים במסגרת חוץ-ביתית, כפי שהתחייבה. כיום, לכ-90 אחוז מהאסירים המשוחררים שיש להם רקע התמכרותי – אין מענה טיפולי ברש"א. חלקים נוספים בתוכנית העבודה של הרשות לא יושמו, כמו פיקוח על אסירים משוחררים המשוקמים במוסדות תורניים, וקידום העסקת אסירים משוחררים על ידי החברה הכלכלית של המרכז לשלטון מקומי.
למען ההגינות יש לציין כי רש"א עדיין מתמודדת עם מגבלות תקציב. רש"א לא קיבלה אמצעים לקליטת כ-20 אלף אסירים תושבי ישראל שהשתחררו בשחרור מינהלי בשנים 2016 עד 2020. מדובר בשני שליש מהאסירים המשוחררים, אשר כאמור לא חויבו על ידי המדינה בקבלת תוכניות טיפול ושיקום. לרש"א גם אין עדיין תקציב להקמת מאגר מקומות מגורים זמניים שיאפשר לה להעמיד דיור זמין לרשות אסירים משוחררים ללא קורת גג.
תגובות
משב"ס נמסר: "אנו שמחים על מתן דגש ותשומת לב מבקר המדינה לנושא שיקום אסירים בישראל. גורמי השיקום בשב"ס פועלים בהתאם לתהליכים מקצועיים באשר לצרכיו הטיפוליים של אסיר כבר מכניסתו למאסר תוך בניית מענה רב שלבי ומותאם למשך תקופת מאסרו, מצבו הנפשי של האסיר, יכולותיו הקוגניטיביות ורמת מודעותו לבעיותיו. לפיכך, הקביעה בדו"ח כי 57 אחוז מהצרכים לא קיבלו מענה, אין בה כדי לשקף את המענה לצרכים.
"שב"ס הציב לעצמו כיעד לשלב ולהעלות כל העת את מספר הכלואים בגין אלימות במשפחה המשתתפים בתכניות טיפול ושיקום. הטיפול במחלקות ייעודיות לאסירים בעלי רקע של אלימות במשפחה ניתן הן בקבוצה והן באופן פרטני ומתאפשר בהתאם לאורך מאסרו של האסיר, שיתוף הפעולה והמוטיבציה שלו לכניסה לתהליך הטיפול. בהתאם לכך, לא כל האסירים יכולים להגיע למחלקה ייעודית ולהם מותאם טיפול במסגרות טיפוליות, בכלל בתי הסוהר ובתי המעצר.
"לאסירים הנשפטים לתקופת מאסר קצרה פותחו בשב"ס סדנאות טיפול והכנה ממוקדים מתוך הבנה והנחה כי האסיר לא יוכל להשתלב ולהפיק תועלת מתהליכים אחרים בשל קוצר הזמן. הרחבת המענים לאסירים השפוטים לטווחי זמן קצרים נמצאת על סדר היום הן בשב"ס והן בשיתופי הפעולה עם מוסדות שיקום בקהילה".
מהרשות לשיקום האסיר נמסר כי רש"א "לומדת את ממצאי הדוח ותפיק את הלקחים הנדרשים לשם טיוב המענים השיקומיים לאסירים המשוחררים. יוער כי התקציב להקמת הוסטלים ומרכזי יום הועבר רק בסוף השנה החולפת ובסמוך למועד הביקורת, ובימים אלה נשלמת הקמתם".
