בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע צעיר בן 25 באונס חברתו של אחיו לשעבר, בחוף צינברי בכנרת.
הנאשם י', אחיו מ' ומשפחתם עשו פיקניק בחוף בחול המועד פסח לפני שנה וחצי. גם חברתו של מ' ושתי חברותיה הגיעו לחוף ומיקמו את אוהלן במרחק הליכה מהאוהל של הנאשם ואחיו. באותה עת הקשר הרומנטי בין מ' והמתלוננת היה בשלבי דעיכה וסיום, אחרי מריבות בשבועות הקודמים, אבל עדיין היו "גישושים" ביניהם.
אחרי הגיעה לחוף, המתלוננת א' נפגשה בשעות הלילה עם האחים. בין המתלוננת ו-מ' פרץ ריב נוסף, אחריו היא התרחקה מהם. מ' והנאשם הלכו לחפש אותה באוהל, אך פגשו בו רק את חברתה א"ב. בהמשך איתרו גם את המתלוננת, ופרשו לישון כל אחד בנפרד.
סמוך לשעה ארבע לפנות בוקר חזר לפתע הנאשם לאוהל של שלוש הבנות בעת שישנו. א' שתתה באותו ערב (לפי עדותה, "חיסלה חצי בקבוק ערק") והיתה שקועה בשינה עמוקה. הנאשם נשכב על ידה באוהל החשוך, כשלידם שתי הבנות האחרות, נצמד אליה והחל לגעת בכל חלקי גופה. לפי עדותה, בשלב מסוים היא חשה בכך, ולכמה רגעים חשבה שזהו החבר שלה מ'. לבסוף, היא התנערה בבהלה כאשר הנאשם החדיר אצבעותיו לאיבר מינה וגרם לה לכאב חזק. היא התעוררה מהטשטוש והבינה שמדובר באחיו של החבר שלה.
ברגעים שאחרי כן, הנאשם נצמד לאחת מחברותיה האחרות שישנו באוהל, א"ב, ועל פי כתב האישום חיבק אותה והתחכך בגופה. על כן יוחסו לנאשם עבירת אינוס של א' ומעשה מגונה בחברתה. מצלמות בחוף תיעדו אותו נכנס לאוהל הבנות לפנות בוקר, אך לא היתה בתיק ראיה פורנזית בנוגע לאינוס: בדיקה שבוצעה מתחת לציפורניו שעות לאחר האירוע לא גילתה שרידי די-אן-איי של המתלוננת.
הנאשם, באמצעות עו"ד שרון זלינגר, העלה במשפט טענת הגנה המכונה בשפה המשפטית "טעות במצב הדברים". לטענתו, הוא בא לשכב לצד א"ב, אחת הבנות באוהל, ולא לצד החברה של אחיו. לטענתו, הוא נצמד לחברה של אחיו בטעות, בחושך, מתוך סברה כי זו א"ב שישנה בצד ימין של האוהל. הנאשם טען כי קיבל מא"ב "איתותים מוקדמים" לכך שהיא מעוניינת בו, באותו ערב ובמפגשים חברתיים משותפים קודמים.
לטענת הנאשם, גם א' החברה של אחיו התמסרה לו כאשר הוא נגע בגופה מתוך טעות שלה: א' העידה כי חשבה בהתחלה, מתוך התרדמה, שזהו מ' שנמצא באוהל. לדבריו, ההתמסרות שלה גרמה לו להמשיך במגע והיא אף נשכבה עליו. עם זאת הוא הכחיש כי החדיר אצבעות לאיבר המין.
עו"ד זלינגר חקר ארוכות את א' בחקירה נגדית, והעלה שאלות אודות שתייתה המרובה באותו יום, גם על פי עדותה ועדות חברותיה, ואת נטייתה לכאורה "לבדות ולהעצים דברים". ההגנה עשתה מאמץ לתאר את המתלוננת כ"שחקנית ותיאטרלית" המחפשת תשומת לב. אחיו של הנאשם, החבר לשעבר של א', תמך כמובן בקו ההגנה לצד עדים נוספים.
ההרכב בראשות נשיאת בית המשפט המחוזי בנצרת אסתר הלמן והשופטים יפעת שיטרית וסאאב דבור, האמינו לאחר שמיעת העדויות למתלוננות, א' וחברתה, והביעו חוסר אמון בעדות הנאשם.
נקודת הפתיחה של ההגנה היתה בעייתית, מאחר שבחקירותיו במשטרה הכחיש בכלל את קיומה של ההתרחשות, אולם במענה לכתב האישום, כאשר עו"ד זלינגר נכנס לתיק, יריעת המחלוקת צומצמה והנאשם הודה כי נגע באופן מיני ב-א' אך חשב שמדובר בחברתה א"ב שכביכול "זרמה" איתו במפגשים קודמים. כשהבין את הטעות, לדבריו עבר לצדה של א"ב אך הכחיש כי כפה עצמו עליה.
הנשיאה הלמן כתבה כי עדות הנאשם היתה כבושה וסתרה את אמירותיו במשטרה, בעוד שעדותה של א' היתה עקבית ואחידה. "גרסתו של הנאשם מעל דוכן העדים שונה מהותית מהגרסה אותה מסר בפני חוקרי המשטרה ולמעשה אף סותרת אותה חזיתית", כתבה השופטת הלמן, "הנאשם עצמו מודה שגרסתו במשטרה הייתה שקרית… כיום, בעקבות גרסתו הכבושה של הנאשם, צומצמה יריעת המחלוקת, והוברר כי פרטים רבים שמסרה א' בהודעותיה ואשר הוכחשו על ידי הנאשם, הם נכונים… גם בהנחה שא' הינה בעלת אופי מוחצן, ונוהגת לצרוך אלכוהול או סמים, אין הדבר מלמד על היותה אדם שקרן הנוטה לטוות עלילות ומזימות".
ההרכב קבע כי ההתרשמות מ-א' מאפשרת להתבסס עליה כעדות יחידה, אף כי נמצאו מספר חיזוקים, ובעיקר שקריו של הנאשם.
ההגנה ערערה על אמינותה של המתלוננת, בין היתר באמצעות האינדיקציה של פער הזמנים: המתלוננת תיארה כי עברו עשר דקות מאז שהתעוררה, ועד שהנאשם חדל ויצא מהאוהל, בעוד שלפי מצלמות האבטחה הוא שהה באוהל הבנות שעה ורבע.
בעניין זה קבעו השופטים כי "העובדה שהנאשם שהה באוהל למעלה משעה אינה מחייבת כי האקט המיני יתרחש במהלך כל השעה" וכי "א' התעוררה רק בשלב שחשה כאב חד באיבר מינה".
בסופו של דבר בית המשפט הרשיע את הנאשם הן באינוס והן במעשה מגונה כלפי המתלוננת השנייה א"ב. כדי להגן על זהות המתלוננות, בית המשפט אסר לפרסום גם את שם הנאשם.
עו"ד זלינגר מסר בתגובה: "אנחנו לומדים את הכרעת הדין לעומק. לאחר עיון ראשוני, אנו סבורים שנפלו בה מספר טעויות. אנו מאוכזבים מהתוצאה, אך משוכנעים שבערעור התמונה תתבהר וחפותו של מרשנו תוכח".
