תושב כפר סבא, בשנות ה-70 לחייו, קיבל הודעה מהמרכז לגביית קנסות, לפיה נרשם לחובתו דו"ח על מהירות מעל המותר, מאחר שתועד על ידי מצלמת מהירות (א-3) נוהג במהירות מופרזת במרס 2018. האיש ביקש להישפט, אך נאמר לו מאחר כי מאחר שחלפו 90 יום מאז שתועד, פסק הדין חלוט ולפיכך הוא אינו יכול להישפט עוד.
הנהג פנה לעו"ד אוריאל גולדברג וטען כי למרות שהוא מתגורר באותה כתובת מאז שנולד ואוסף את הדואר באופן תדיר, מעולם הוא לא קיבל הודעה על הדו"ח שנרשם לחובתו. עו"ד גולדברג פנה לדואר ישראל לצורך בירור הנושא, וגילה כי על המכתב שנשלח לנהג הוטבעה חותמת של הדוור, עליה נכתב "לא נדרש". כלומר, אמנם המרכז לגביית קנסות שלח פעמיים את הדו"ח, אולם בשתי הפעמים הנהג לא קיבל לידיו את המכתב. כמו כן התברר, כי על המכתב לא נכתבו פרטים מהותיים כגון שם הדוור, וגם הברקוד של המשלוח לא היה תקין ולא תאם את דבר הדואר.
עו"ד גולדברג הגיש לבית המשפט בקשה להארכת מועד להישפט. הוא טען בין היתר כי "מדובר בפגיעה קשה בזכותו של נאשם להתגונן", וכי "אכיפת העבירה המיוחסת למבקש בוצעה באמצעות מצלמת א'-3 אשר הוכחת אמינותה כשלה אך לאחרונה".התביעה התנגדה לבקשה, בנימוק שהוגשה בשיהוי ניכר. כמו כן טענה התביעה, כי דבר הדואר חזר בציון "לא נדרש", המהווה מבחינת החוק אישור מסירה כדין.
השופטת רות וקסמן קבעה כי "לאור היעדר פרטיו של הגורם שמסר את דבר הדואר באישור המסירה, ובעיקר לאור אי ההתאמה בין מספרי דברי הדואר הרשום, סבורתני כי אישורי המסירה לא תקינים ומונעים מהמבקש לסתור את חזקת המסירה הקיימת". השופטת קיבלה לפיכך את הבקשה, והנהג יוכל להישפט בגין הדו"ח שנרשם לחובתו. כעת התביעה תצטרך להגיש כתב אישום חדש נגד הנהג, אולם ספק אם תעשה זאת: בית המשפט כבר קבע בעבר כי מצלמות א'-3 שהופעלו במועד שבו נרשם לחובת הנהג דו"ח – לא היו אמינות.
