18 בעלי דירות בבניין מגורים חדש ברחוב הסנה ברמת גן, המשתמשים ב"מכפילי חניה" (מתקן חניה רב קומתי) הגישו תביעה נגד 11 בעלי דירות המתגוררים באותו בניין, שאינם מתמשים ב"מכפילים".
התובעים טענו באמצעות עו"ד שושנה גלס, כי מערכת מכפילי החניה משותפת ומשרתת את רוב בעלי הדירות בבית המשותף, ולכן גם על הנתבעים לשאת בהוצאותיה, אף אם אינם משתמשים בה. זאת, לטענת התובעים, לפי חוזי המכר שנחתמו עם רוכשי הדירות בבניין.
התובעים הוסיפו וטענו, כי החניות המדוברות לא הוצמדו לדירה כלשהי, וכי בניית מכפילי החניה הוזילו את עלויות בניית הפרויקט וחסכו חפירה של קומת חניה נוספת, דבר שהביא להוזלת מחירי הדירות בפרויקט, כולל אלו של הנתבעים.
מנגד טענו הנתבעים, באמצעות עו"ד דוד עוזיאל, כי החניות הן רכוש פרטי ולא משותף, המוצמד לדירות התובעים, ועל כן על בעליהן לשאת בהוצאות. בנוסף טענו הנתבעים, כי במידה ועל פי חוזה המכר היה עליהם לשאת בתשלום – הדבר אמור היה להופיע באופן ישיר בחוזה המכר מול הקבלן. בנוסף נטען, כי לתובעים בלבד יש מפתח לפתיחת מנעולי המכפילים, ובהתאם רק הם יכולים להשתמש בהם.
"מקריאת חוזה המכר והמפרט שצורף אליו, עולה כי החוזה לא נוסח בצורה מיטבית, וקיים צורך ליישב בין סתירות העולות מקריאה פשוטה של סעיפים שונים", ציינה בהחלטתה המפקחת על רישום מקרקעין, אביטל שרייבר, "טענותיהם של התובעים בניסיון ליישב את דרישתם להשתתפות הנתבעים בהוצאות על אף הצמדת החניות לדירותיהם, אינן מובנות. התובעים אינם יכולים להחזיק במקל משני קצותיו, ולטעון מחד כי ניתנה להם זכות על פי החוזה לחנות במכפיל החנייה (ולא בחניות הרגילות), תוך הסכמה כי הנתבעים אינם רשאים לעשות כל שימוש בחניות אלו, ומאידך לטעון כי לא מדובר בהצמדה".
"מכיוון שנמצא כי מכפילי החניה אינם מהווים רכוש משותף", הוסיפה המפקחת, "הרי שלפי הוראות חוק המקרקעין, הוצאותיהם אינן מהוות חלק מההוצאות שנדרש כל בעל דירה להשתתף בהן לצורך ההחזקה והניהול התקין של הרכוש המשותף".
בסיכומו של דבר החליטה המפקחת לדחות את התביעה והוסיפה וקבעה כי על הנתבעים לשאת רק בהוצאות החשמל השוטפות הכרוכות בהפעלת מכפילי החניה, ולא חלה עליהם חובה לשאת ביתר ההוצאות הכרוכות במכפילים. בהתאם, המפקחת הטילה על התובעים הוצאות משפט בסך 7,500 שקל.
עו"ד גלס מסרה אמרה לאתר "פוסטה" כי לא קיבלה את פסק הדין ובחרה שלא להגיב.
