יגאל מכלוף מבאר שבע נסע בגיל 30 ל"גן העדן" של המזרח בתאילנד והתבסס שם כמה שנים.
בחודש דצמבר 2007 הוא נעצר על סחר בעשרות אלפי כדורי אקסטזי עקב פעילות של סוכן של ה-DEA האמריקאי אשר חשף בתאילנד שלוחה ברשת הבינלאומית של ארגון יצחק אברג'ל, אז, יעד בכיר של כמה ממשטרות העולם.
כמות כדורי האקסטזי שנתפסה ויוחסה למכלוף הישראלי לא היתה מאוד גדולה יחסית לתפיסות אחרות. אבל מכלוף סירב לדרישת המשטרה האמריקאית, באמצעות משטרת תאילנד, להפליל את יצחק אברג'ל, ונכלא באגף הנדונים למוות של כלא "קאו בין", אחד מבתי הסוהר המאובטחים והקשים בעולם. כנידון למוות הוא שהה שם שמונה שנים בהמתנה להוצאה לפועל של גזר הדין, כאשר משקולות ברזל קשורות לרגליו היחפות.
עונש המוות שנגזר עליו בוטל רק ב-2015, אחרי פניית נשיא המדינה ראובן ריבלין למלך תאילנד, והומר במאסר של 46 שנים, שבהמשך קוצר גם ל-36 שנות מאסר.
אחיו של מכלוף ובני משפחתו בישראל נאבקו במשך שנים כדי להחזיר אותו ולהביאו לריצוי העונש בישראל, כמו שהיה עם עשרות אסירים אחרים, שחזרו מכלאם בתאילנד ובמדינות אחרות, בהתאם לאמנות בינלאומיות. בהקשר זה יש לומר, כי בישראל העונש המקסימלי על עבירה כזו עומד על 20 שנות מאסר, עונש שבדרך כלל אינו מושת על סוחרי סמים ואף יבואנים, בטח לא בכמויות האלה.
האח בני מכלוף אף קשר את גורלו עם תאילנד, הוא עבר להתגורר במדינה כדי לדאוג מקרוב לאחיו שבכלא, הקים שם עסק לממכר מזון ואף נישא לאשה מקומית אליה הוא נשוי עד היום. בהקשר זה אולי יש לציין, כי חרף כל ההגדרות המפוצצות של הישראלים והאמריקאים, על כך שיגאל מכלוף היה נציג ארגון הפשע של אברג'ל, אף אחד מארגון הפשע המדובר לא דאג לייצוג המשפטי שלו בתאילנד, או לתחזוקה הקבועה שלו בכלא ושל משפחתו בארץ, ב-14 השנים בהן הוא ריצה שם מאסר בתנאים קשים ביותר. מה שיש בו כדי ללמד משהו על ההגדרות של ארגון פשיעה בישראל.
אלמלא הדאגה של האח בני, בגיבוי בני משפחתו בארץ, ספק אם האח יגאל היה שורד את המאסר שם, מה גם שלא היו לו האמצעים למאבק המשפטי שנדרש כדי לאפשר את החזרתו לישראל.
המסע הסתיים באופן סימבולי בערב חג החירות היהודי, ליל הסדר 2021, כמעט 14 שנים מאז שהוא נעצר ונכלא בתאילנד.
במשך כל השנים, המחלקות הבינלאומיות בפרקליטות, במשטרה, במשרד המשפטים ובמשרד לבטחון פנים, סירבו בתוקף להחזרתו לישראל, והסכימו בשתיקה שהוא ינמק בכלא התאילנדי הקשה.
הרשויות בתאילנד דווקא אישרו את בקשת האסיר להעברתו לישראל כבר לפני חמש שנים. אולם עמדת מדינת ישראל שהוביל משרד המשפטים היתה, שמכלוף שהה שנים רבות מדי בתאילנד ועל כן איבד את הזכות שלו לתעודת זהות ישראלית, ומכאן את הזכות לסיוע של מדינת ישראל.
האח בני ניהל כמעט לבד מאבק הרואי להחזרתו לישראל, כדי שירצה את העונש כאן. עשרות פניות שלו למשרדי ממשלה, לבתי המשפט ולכלי התקשורת, סורבו פעם אחר פעם על בסיס ההגדרה המודיעינית של המשטרה, שהוא מזוהה עם ארגון פשע.
בשנת 2017 בני המשפחה של מכלוף עתרו לבג"ץ נגד ממשלת ישראל, באמצעות עורכי הדין נחמה ומרדכי ציבין ועו"ד יורם שפטל, שאף ביקר אותו בתאילנד. ההליך התמשך שנים לנוכח סירובם העיקש של שרי המשפטים ובטחון הפנים במהלך התקופה הרלוונטית, איילת שקד וגלעד ארדן, ובהמשך מחליפם בשני המשרדים, אמיר אוחנה שאף הוא התנגד להחזרתו ארצה של האסיר אשר גדל בשכונת מצוקה ישראלית טיפוסית וניסה את מזלו מעבר לים.
שלושת השרים חתומים על ההתנכרות השיטתית ל"נסיבות ההומניטריות הגובלות בדיני נפשות" כפי שהגדיר בג"ץ, של האסיר מכלוף הסובל מלחץ דם גבוה, מחלות כרוניות ופגיעה במצב בריאותו, נוכח תנאי טיפול רפואי ירודים.
לפני למעלה משנה נדלק האור בקצה המנהרה, כאשר בג"ץ קיבל את העתירה ואילץ את ממשלת ישראל, בצו חריג, לבקש משלטונות תאילנד את העברתו לישראל מטעמים הומניטריים עקב הידרדרות משמעותית במצב בריאותו.
בפסק הדין שניתן ב-20 פברואר 2020 בג"ץ ביקר קשות את הפרקליטות על המידע המודיעיני הישן, בן יותר מעשור שנים, אשר שימש אותה לנמק את הסירוב להעברתו של מכלוף לישראל כעת בטענת "מסוכנות". זאת כאשר מדובר במעבר לכלא הישראלי, אשר קלט במהלך השנים אסירים ישראלים מסוכנים ובכירים הרבה יותר שהוחזרו מחו"ל, בינהם זאב רוזנשטיין ויצחק אברג'ל לדוגמה.
"לא ניתן לקבל עמדה שלפיה משמעותו של מידע מודיעיני נותרת לנצח, עד שלא יוכח אחרת", כתב השופט חנן מלצר בפסק הדין שהורה על הבאתו של מכלוף למאסר בישראל. "מניעת כל עדכון של הערכה מודיעינית מובילה לכך שהעותר יהיה 'כלוא' לעולם בגדרי הערכת המסוכנות הראשונית.
"מצבו הרפואי של העותר, התנאים הקשים של כליאתו והמרחק הגדול ממשפחתו לא הובאו בחשבון", קבע בית המשפט והזכיר את שתי בנותיו הקטינות – בנות 17 ו-13 היום, ואת הקטנה שלא ראה מעולם (גרושתו היתה בחודשי הריונה בחופשתו האחרונה בישראל טרם מעצרו)".
הגדילה ותיארה השופטת דפנה ברק ארז, "בהחלטות השרים – אין כל זכר לשיקולים הומניטריים… העותר שוהה באגף הרפואי של הכלא התאילנדי בשל יתר לחץ דם, כאבים במקומות שונים בגוף וגושים (שככל הנראה אובחנו כשפירים)… מעבר לכך שהכלואים באגף הרפואי מצויים בסיכון משמעותי להידבקות במחלות מסוכנות – מסתבר כי רופא מוסמך פוקד את המקום רק פעם בחודש" .
השופטת הזכירה לממשלת ישראל את מחויבותה לאזרחיה ולזכויות האדם שלהם באשר הם.
פסק הדין ניתן בימי חיתוליה של מגפת הקורונה, והדברים שהיו יפים גם לפני הופעת הווירוס, הפכו מאז להתרעה זועקת. לרוע המזל, מגפת הקורונה שטפה את העולם ימים אחרי מתן פסק הדין, ולא היה זה העיכוב היחיד ביישום החזרתו של יגאל מכלוף לישראל.
בתוך זמן קצר התברר, כי עד שבית המשפט הורה לממשלת ישראל לפנות לממשלת תאילנד ולבקש את העברת האסיר – האישור שניתן מהצד של מדינת תאילנד להעברת האסיר לישראל כמה שנים קודם, איבד את תוקפו. חידוש האישורים מצד רשויות תאילנד לקח 10 חודשים נוספים, עד שניתן בתחילת ינואר 2021. המבצע בפועל לתיאומי העברתו של מכלוף לישראל לקח עוד שלושה חודשים בגלל סיבוכי הקורונה.
ביום חמישי אחר הצהריים, 25 מרס, נחת יגאל מכלוף בישראל מלווה באנשי שב"ס. הוא נכנס לבתי הכלא הידועים לשמצה בתאילנד כאדם צעיר, ונחלץ משם בגיל 51. בתוך 30 יום הוא יעמוד למשפט בישראל על העבירה עליה הורשע, ולכל היותר יישפט ל-20 שנה. גם במקרה הזה, כבר בחודשים הקרובים הוא עשוי לעמוד מול ועדת השחרורים, שכן הוא סיים לרצות ובתנאים קשים ביותר שני שליש מעונשו המקסימלי בישראל.
בכל מקרה, בסביבתו הקרובה חוששים שהוא ישובץ בכלא עם עבריינים מסצינת ארגוני הפשיעה, מה שיסייע לגופי המודיעין "לעדכן" במהרה את הגיליון המודיעיני שלו ולדווח לוועדת השחרורים על חיכוך שלו עם עבריינים, רק כדי למנוע את קיצור מאסרו אחרי שבג"צ קבע כבר, כי המידע הקייים הוא ישן ולא רלוונטי עוד.
וואלק חלאס. ישב 14 שנים בקאו בין. שזה הגיהנום שהיטלר לא מתקבל לשם. אף אסיר גבר פה בארץ ואחלה גבר לא שורד של נפשי. שחררו את הבנאדם תנו לחיות.
בסך הכל מסכן שהחיים שלו נפלו בגלל מעידה. וגם לא יצא זמר על יצחק.
מאמין שקיבל את הלקח שלו.
תאילנד זה מקום מסוכן לסמים
"מותר לעשות,אסור להתפס"
כי אם נתםסתט. אלוהים זז הצידה ולא מתערב למלוכסנים חסרי רחמים.
אז מסר לצעירים. סעו לשם תהנו. שחררו את הסם בתאילנד.