"קטן, הוא אדם, בן אדם, הוא איש, גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול" (מישאל חשין, בע"א 6106/92).
האם אתם אנשים גדולים, הייתם מוכנים להסתובב בתחתונים? האם אתם אנשים גדולים הייתם מוכנים שיכפו עליכם את אורך המכנסיים?
התעסקות היתר הקייצית הקבועה של השנים האחרונות, במכנסונים של הילדות הקטנות בבתי הספר, נפלה עלינו השנה בחמסין הנורא של ימי הפוסט קורונה. אותי אישית מטריד מאוד העיסוק האובססיבי הזה באורך המכנסיים הקצרות של ילדה בת שמונה, האם רגליה חשופות יתר על המידה. בהשאלה מעוררת חלחלה, ההתעסקות המוגזמת הזו ברגליהן של הילדות מעוררת מחשבות אפילו על פדופיליה.
נתחיל מהסוף להתחלה. למוסד חינוכי יש להגיע בלבוש הולם ובתלבושת האחידה, וגם אם היא מאפשרת מכנס קצר רצוי שיהיה מכובד. אבל השיח העכשווי על אורך המכנסון – מדוע תלמיד יגיע לכיתה עם מכנס קצר ותלמידה לא – נותן במה לאפליה על רקע מגדרי בעידן שבו הגבולות והמסרים לבנות ולבנים הפכו זה מכבר לשוויוניים.
מרד בר כוכבא שעשו השבוע ילדות רבות ברחבי הארץ אשר הגיעו לבית ספרן באופן דווקני עם מכנסונים קצרצרים ושירת מחאה דקיקה, מסמל פריקת עול והיעדר גבולות בחסות הוריהן אולי (תקראו לי פרימטיבית), אבל עוד יותר מכך את אובדן השליטה של המערכת החינוכית.
ברור, אין מקום לאפליה מגדרית, ואין סיבה שתלמידות בכיתות יתבשלו כמו בכבשן, מזיעות בתוך מכנסים ארוכים. כמו כן, חשוב וחיובי שילדות קטנות ילמדו לעמוד על שלהן מגיל צעיר, שיהיו חזקות ודעתניות. יחד עם זאת נשאלת השאלה, האם מרד שעניינו מכנסונים קצרצרים הוא בר תכלית, האם באמת ישנה משמעות כה גדולה מצד מערכת החינוך של ימי הביניים, לשים דגש על אורך המכנסיים הקצרות בקיץ הלוהט? האם נכון שנלמד את בנות ה-10 שלנו להפגין ולמרוד בשל מכנסון קצרצר? אולי כדאי לנתב את האנרגיות על סף גיל ההתבגרות לעניינים שקצת יותר, איך לומר, ברומו של עולם? גבולות, קבלת השונה, עזרה לזולת, השכלה.
גולת הכותרת של הפארסה הקיצית השנה היא המורה עזת המצח מפתח תקווה. זו שמספרים עליה כי היא בעלת ניסיון עשיר במערכת החינוך השרלטנית שלנו. מורה קשוחה שהחליטה לבזות ילדה בת שבע בחסות חוק מימי התנ"ך. מחנכת שהפגינה התעלמות מוחלטת מקשיי הקליטה של ילדה יפה ורגישה. מנטורית שהתעלמה מרגשותיה של תלמידה מבוהלת. אחרת משמעותית שהפעילה שיקול דעת של אתון במקום של אשה בוגרת המתיימרת להיות בעלת ניסיון בחינוך ילדים רכים.
מה עשתה המורה מבית הספר בפתח תקווה כאשר ראתה בשמלה השחורה עימה הגיעה בת השבע לכיתה בגד בלתי תקני? היא פנתה למנהלת בית הספר. ומה עשו השתיים? חייגו לאמא של הילדה כדי שתביא תלבושת חלופית. כאן ועכשיו, חינוך לתלפיות. באובססיביות שמבטלת כל שיקול דעת מתחייב בחינוך לערכים ורגשות. שתי בוגרות הסמינריונים של משרד החינוך בטלו תום ורכות של ילדה רכה בשנים, עולה חדשה מחבר המדינות, רחמנא ליצלן.
המורה המושמצת של השבוע, בגיבוי המנהלת, החליטה כי חולצת בית הספר הינה ערך מהמעלה העליונה. ערך עליון הגובר על הביזוי של הקטנה, ערך הרבה יותר מועיל מאשר להשאיר את הילדה האומללה בתחתוניה לעיני כל חברותיה ושאר התלמידים. או שאולי אלה היו בכלל המכנסונים הקצרצרים האסורים שהוכשרו פתאום, כפי שטענה המורה בפנים מטושטשות בחדשות הערב?
אני לא נוהגת לקפוץ למסקנות והטלתי ספק בגרסת האם מלכתחילה, אך כאשר שמעתי את עמדתה הריקה מרגש של המורה באותו ראיון, הבנתי כי מה שהיא עשתה לילדה הקטנה מתקרב בכלל להטרדה מינית. צלקת חינוכית בפריים טיים.
לפי כל הפרשנויות ב-48 השעות האחרונות, המורה מפתח תקווה לא היתה מעיזה לפעול כך מול קטינה מסביון או מרמת אביב. הפגיעות המכוערות החוזרות ונשנות בשכבות חלשות, עולים חדשים מרוסיה או מאתיופיה, הילדים השקופים של ישראל השבעה, מציבות בפנינו אספקלריה של מי אנחנו באמת, כחברה, כמערכת חינוכית, כבני אדם.
גם אם המורה המושמצת גידלה שכבות של תלמידות מצטיינות ותלמידים מבריקים, הפגיעה שלה בילדה הזו אמורה לסיים את הקריירה שלה. למשרד החינוך, המתיימר לחרוט על דגלו ערכים של למידה וגדילה, ומצוינות, אסור להשאיר מורה כזו במערכת. נקודה.
את המסר הזה מתבקשים להעביר אנשי החינוך הרבים שמערכת החינוך יקרה להם, מורות ומורים מצוינים שחייבים לחנך גם את המערכת. כי מערכת החינוך בישראל זקוקה לטרנספורמציה בגישה, באג'נדה, המורה מפתח תקווה לא לבד. הנה, בראש ועד המורים נשארת לעמוד אשה המנופפת באצבעה וצווחת בשידור חי בפריים טיים בעיצומה של מגפה עולמית, ש"המורים לא יתנו (מעצמם) עוד יום אחד".
כל הכבוד על שהבהרת את הדברים, את הגבול הדק בין הפחד לחוסר האונים של ילדים שנתקלים בתופעות כאלו.