בשנת 1949 נוסד יום יום האורבניזם הבינלאומי, על ידי פרופ' קרלוס מריה דלה פאולרה מאוניברסיטת בואנוס איירס, בוגר המכון לאורבניות בפריז. המטרה: לקדם את העניין הציבורי והמקצועי בתכנון עירוני. מאז, בכל שנה ב-8 בנובמבר 30 מדינות מציינות את היום הזה כמועד לקידום והכרה בתפקידו של התכנון העירוני. לפי ויקיפדיה, למשל, מדובר ביום שמספק הזדמנות לנקודת מבט גלובלית על התכנון העירוני ומאפשר לעורר מודעות של אזרחים ורשויות להשפעה על הסביבה כתוצאה מפיתוח ערים ואזורים.
יש המגדירים אורבניזם (או אורבניזציה) כ"התפשטות עירונית". אחרים מתרגמים את המושג ל"עירוניות" בלבד. בעקבות ציון יום זה השבוע גם בישראל, אתר "פוסטה" פנה לאדריכלים נתי רותם ויואב לניר מאוניברסיטת אריאל שבשומרון, במטרה שיגדירו את המושג ויסבירו אותו.
רותם מגדיר "אורבניזציה" כ"יצירת עירוניות". לדבריו, "מרחב אורבני הוא מקום שבו מתרחשת פעילות עירונית. התרבות האנושית לאורך ההיסטוריה צמחה בעיר ולא בכפר. הכתב, הכתיבה הספרות והאופנה צמחו בעיר. גם קודים של שפת גוף צמחו בעיר, הערכים הבסיסיים צמחו בעיר".
לפי רותם, "החשיבות של יום זה היא לציין את הערכים התרבותיים והחברתיים של העיר. אנחנו חיים בעידן שבו המשאבים של כדור הארץ מתכלים. אחד המשאבים העיקריים שלא מתחדש הוא הקרקע, ולכן כיום אנחנו חוזרים לעיר המסורתית. למשל, היום אנשים בתל אביב לא נוסעים במכוניות. במרחק הליכה הם משיגים את מה שצריך".
לטענת רותם, הבית של האדם בעיר הוא מושג הרבה יותר רחב: "הוא ממשיך ברחוב ובחלל העירוני. המרחב התרבותי הוא המקום שבו מתקיימת האינטראקציה האנושית בין בני אדם. למשל, בכל כיכר בפריז נפתחים בתי קפה. בתי קפה הוא מקום שבו אנשים שעוברים בו ומרגישים בנוח. זו האנרגיה האנושית, שהיא סם החיים של האנושות".
לטענת רותם בתל אביב יש מרחב ציבורי מדהים בכל העיר, החל מפארק הירקון ועד קצה יפו, מדרך נמיר במזרח עד חוף הים במערב. "באזורים הללו אנשים מסתובבים ונפתחים בתי קפה ופאבים. זו האנרגיה האנושים שמחיה את העיר".
אבל לטענת רותם, לא בכל שכונה יש עירוניות. "לכל עיר יש את הליבה האורבנית ולכל עיר יש שכונה צדדית. למשל, שכונת רמת אביב היא לא חלק מהאנרגיה העירונית של העיר. מנגד, בשדרות רוטשילד מתקיימת האנרגיה האנושית. שם יש בתי קפה ושם יש את המקומות שבהם אנשים נפגשים ויושבים".
"העיר המודרניסטית" לטענת רותם היא עיר שיש לה מערכות יעילות כגון תחבורה ציבורית, מקומות חניה והפחתת פקקי תנועה. "תל אביב העיר היא סינתזה בין עיר מודרניסטית לעיר מסורתית. מודיעין, למשל, היא עיר מודרניסטית".
מכלול של אסטרטגיות ודפוסי פעולה
יואב לניר, מרצה בכיר לארכיטקטורה, אומר לאתר "פוסטה" כי אורבניזציה היא תהליך שבו בני אדם ותרבויות נודדים ועוברים לגור בעיר. "אורבניזם זה מכלול הפרקטיקות והאסטרטגיות המקצועיות שבהן מנסים להבין את התהליך של האורבניזציה", כך לדברי לניר, "האורבניזם הוא מכלול של אסטרטגיות ודפוסי פעולה – כיצד הופכים את העיר למקום נעים יותר, בר קיימא ונוח יותר למגורים".
"יותר ממחצית אוכלוסיית כדור הארץ חיה בערים", מוסיף לניר, "השאלה הבוערת היא איך מאפשרים מגורים בצפיפות גבוהה תוך הענקת איכות חיים והענקת חיי תרבות, ותנאי חיים הולמים. זה אחד האתגרים הבוערים. משאב הקרקע נגמר, אנשים צריכים למצוא גם פרנסה, גם חינוך וגם חיי התרבות במסגרת מאוד צפופה. האורבניזציה יכולה בקלות להתגלגל לתוך פאבלות וחיי עוני ברובעי פשע, כמו למשל ברובעים של לוס אנג'לס".
"פרברים זה הכלאה של לגור בעיר ולהרגיש בכפר", ממשיך לניר, "הפרבר הוא מושג שנגמר. אין יותר משאבי קרקע לבניית פרברים. התנועה ממקום וההגעה אליו נהיית בלתי נסבלת מאחר שההפרדה בין אזור שבו גרים לבין אזור שבו עובדים גורמת לפקקי תנועה ועומסים כבדים על תחבורה ציבורית. ניתן לראות זאת בכך שאזור תעסוקה שומם בלילה בעוד שאזור מגורים שומם ביום".
"היום מבינים שלא ניתן לקיים עיר שמפורקת לאזורים שונים – שבאזור אחד עובדים ובאזור אחד ישנים", מוסיף לניר, "אחת האסטרטגיות שמתקיימות כיום בתכנון היא עירוב שימושים. למשל, שילוב בין מגדלי מגורים למגדלי משרדים. עיר שכולה מגורים לא יכולה לספק לדיירים שירותים מתבקשים ללא אזור תעסוקה, בגלל שדיירים בדירות משלמים פחות ארנונה ממשרדי תעסוקה".
אחת השאלות המתבקשות היא כיצד השפיעה מגפת הקורונה על האורבניזציה. להשקפתו של לניר: "האורבניזם מאיץ תהליכים. אחד המקומות הכי צפופים הוא המעבר ממקום העבודה למקום מגורים בתחבורה הציבורית. אנשים רוצים לנסוע פחות. חברות מדברות על כך שמשרד שמעסיק בתוכו 100 עובדים יעסיק בעתיד 20 עובדים והשאר יעבדו חלק ניכר מהבית. היתרון בלעבוד מהבית הוא שלא מבזבזים זמן בנסיעות, אבל החיסרון הוא כמובן היעדר מפגשים חברתיים. אחרי משבר הקורונה, המגמה של לעבוד מהבית תיעצר, אבל לא תיגמר באופן סופי. המשבר הוביל לכך שאנשים ירצו לעבוד חלק מהזמן מהבית אבל לא תמיד יש תשתית לעשות זאת. כמו כן, בעבר אם ילד היה חולה אחד ההורים היה נשאר איתו והפסיד יום עבודה. כיום ההורה יכול להישאר עם הילד החולה ולהמשיך לעבוד מהבית, וזה דבר שיישאר גם אחרי הקורונה, ולכן יעלה הביקוש לבתים עם חדר עבודה נוסף ומותאמים לעבודה. הביקוש למשרדים יישאר אבל מעסיקים יבינו שהם לא צריכים להבטיח תפוסה של מאה אחוז מהעובדים במשרד".
