טטיאנה חייקין היפה והאומללה

העלייה הרוסית בשנות ה–90 הביאה עימה נופך רענן למדינת ישראל. תרבות, השכלה גבוהה בתחומי הרפואה וההנדסה, וגם, כן, נשים יפהפיות מטופחות וליברליות, ומגוון רחב של גברים לטוב ולרע.
אימה הילכה אז על נשות ישראל שנדרשו לעמוד לפתע בתו התקן של הרוסייה הבהירה והמוקפדת, הסרת שיעור full body, מניקור, לונג'רי סקסי, בלונד פלטין, וגם ליברליות מינית ומתן יחס כנוע ומנומס לגברים הישראלים שאירופה מצאה חן בעיניהם. אז גם בא לעולם הגבר המזרחי הנוטש שמצא אמריקה (או אוקראינה) באשה הרוסייה הכנועה והמפנקת, וכבונוס גם לא חופרת ולא שואלת איפה היית ועל מה אתה חושב, ומכאן מודל העוינות והאיבה מצד האשה הישראלית השחרחורת, רוצה לומר בעיקר הרבה גזענות.

אבל מלבד המראה האירופאי המדוגם, כולל הפרוות הלא סינתטיות ויראת הכבוד לגבר החזק, צריך לזכור שמאחורי כל "רוסייה יפה" יש גבר רוסי שממתין בבית אי שם. נשים רוסיות רבות שעלו ארצה סוחבות על גבן פקלאות אימה שכוללות אלימות קשה מצד הגברים המקוריים שלהן, ניכור ואלכוהוליזם כבד, בדידות קשה, עבודות פרך בניקיון, וכן, גם, ולצערנו לא מעט, שבי בדירות אפלות, סרסרות ועבודה בזנות.
מדוע בחרתי לכתוב השבוע על האשה הרוסייה, שעניינה אותי מאז ומעולם? כדי להביע את הזעזוע של כולנו מהרצח של טטיאנה חייקין בת ה–50 מבת ים, שהתרחש שבוע בדיוק לאחר הרצח של מסטואל מאנדפרו, אז הקדשתי את הטור דווקא לדמות הרוצח הנתעב, "אלפא בטא פטריאכלי אתיופי" כיניתי אותו, והנה השבוע אותו אירוע אבל מהצד הלבן של הגנום היהודי.
טטיאנה חייקין התלוננה שלוש פעמים במשטרה אודות אלימת מצד בן זוגה המתועב איגור צ'פיקוב שרצח אותה בעוד התקף קנאה בלתי נשלט, רק בגלל יופיה ונשיותה המתפרצת, אשה פשוטה ללא שום קשר לעולם הבילויים או הזנות חלילה. עובדה, מפעם לפעם היא סיפרה לחוקרי המשטרה, שהיא חוטפת ממנו כל יום, וזה עדיין לא היה מספיק כדי שמישהו במשטרה או ברשויות הרווחה המקוצצות של מדינת ישראל ימנע גם את הרצח הידוע מראש הזה.

כמו טטיאנה האומללה יש לא מעט עולות חדשות ו-ותיקות אשר ברגעים אלה ממש עדיין חיות בתחושות האימה הללו. עם גבר חזק ואלים בבית, לפעמים יוצא לעבוד ולפעמים היא המפרנסת היחידה, משלוש עבודות, שדואגת להגיש לו ארוחה חמה, לספק את מלוא צרכיו, ויודעות מה, אולי גם להתבאס עליו לפעמים, או שמא לכעוס? והוא, הוא שותה קצת וודקה, ועוד קצת וודקה, ואז היא חווה מנחת זרועו, לעיתים נאנסת, אבל תמיד שותקת. ועל כך סיפרה לי לקוחה אחת פעם, שאצל הרוסים לא מוציאים כביסה מלוכלכת החוצה.

על פניו נראה כי העלייה הרוסית נטמעה די בקלות בארץ הקודש. האינטגרציה החברתית בין רוסים לישראלים מרגישה נוח, בהשוואה לזו של עדות המזרח שמאז שנות החמישים ועד היום פותחות וסוגרות את הפקק של בקבוק השד העדתי במחזוריות של כל כמה שנים, ובטח יחסית לעדה האתיופית המקרטעת.
העלייה הרוסית כללה אנשי תרבות משכילים, ציונים יהודים שחשקה נפשם בארץ הקודש, בעלי כל המקצועות ופרולטריון משובח. ועדיין, מדובר בקהילה סגורה יחסית השומרת את הכביסה שלה לעצמה. פעם, כשעוד היה לנו חו"ל נסעתי לא מעט למדינות דוברות רוסית, נהניתי מהתרבות ומהשלווה, מנחת הרוח. יצא לי לקפוץ גם לקוויקי ליומיים בקישיניב שבמולדובה, ספק רומניה ספק רוסיה.
בבית רוסי מסורתי אפשר למצוא בבושקה (סבתא) שמתגוררת בסלון הבית, דג מלוח (אני אוהבת), כלב או חתול מטופחים, כי טיפוח בעדה זה א'-ב', גם אם אין מספיק כסף הציפורניים תמיד יהיו מסודרות, וכלי נגינה יהיו בסביבה. הוזמנתי לא פעם לאירועים פרטיים של חברי הקהילה הרוסית, מהארץ והעולם, גם אירועי יוקרה כאלו שהנשים עם פרוות ושיער אסוף, קוויאר וודקה ואופרה רוסית. אחת לשבועיים אני גם מתמסרת אצל נטשה במכון היופי בבת ים, כי הן יודעות הכי טוב בביוטי ובדייקנות בציפורניים.

משם ומכאן למדתי, כי דירות הליווי המעופשות ברחובות בן יהודה והירקון בהן הועסקו עולות חדשות על קו התפר של המיליניום, החליפו סגנון ולוקיישן בזמן האחרון לנערות ליווי אמיתיות, גויות יפות וזוהרות בדרך כלל, תוצרת חוץ, הנפגשות עם לקוחות רק בבתי מלון מפוארים ברחבי גוש דן או באירועים פרטיים שנבחרים בקפידה, והמחירים בהתאם – לאוליגרכים פלוס מינוס.