"אני לא אדם אלים. נהפוך הוא. אף פעם לא הלכתי מכות. הייתי בן 42 בפעם הראשונה שהרגתי מישהו. טוב, שבוע אחרי כבר הגעתי כמעט לחצי תריסר. הכול היה מתוך כוונה טובה. זאת הייתה המסקנה ההגיונית של הגישה המודעת החדשה שלי לחיים: להתאים באופן מושלם בין המקצוע שלי לבין חיי המשפחה שלי".
כך נפתח הפרק הראשון של "רצח עם מוּדָעוּת", סדרת פשע גרמנית משובחת על עורך דין פלילי ביורן דימל שמייצג ראש ארגון פשע אימתני, ומונולוג הפתיחה הזה נשמע כאשר על המסך רואים אותו מכניס רגל כרותה לתוך מגרסה ושפריץ אדום של דם ניתז ממנה.
הסדרה טעונה באינספור מסרים משמעויות ותובנות פילוסופיות ופסיכולוגיות מעמיקות ואף מרחיקות לכת, ונועדה לפקוח ולהאיר עיניים של עורכי דין פליליים ישרי דרך שמייצגים ארגוני פשע רצחניים, אבל איבדו שליטה על חייהם והפכו בעל כורחם לעבדים נרצעים של עבודתם.
הלקוח העיקרי של עו"ד דימל הוא דראגן זרגוביץ', ראש ארגון פשע שמתעסק בסמים, זונות ונשק. תפקידו של עו"ד דימל היה לא רק להוציא את דגי הרקק של דראגן מצרות, אלא גם לכבס ולהלבין את כל פשעיו של ראש הארגון.
עבודתו כסנגור של המאפיה המקומית העניקה למשפחתו של עו"ד דימל רמת חיים גבוהה מאד, אבל למרבה הצער בלעדיו. הזמן שלו היה בבעלותם של אנשים אחרים. את אהבתו לקתרינה אשתו הוא לא תדלק, גם לא כאשר נולדה בתו אמיליה, שאפילו ליום הולדתה הוא הגיע באיחור רב, כשהיא כבר ישנה על הספה בסלון, ורק הבלונים העידו שהיתה אמורה להיות לה יום הולדת.
ערימה של חרא
מצב נישואיו דומה למצבן של הרבה משפחות צעירות ומצליחות – על הפנים. אשתו מסבירה לו שאי אפשר יותר להמשיך ככה ומציעה לו אפשרות מנוסחת היטב: טיפול מיינדפולנס לשלווה פנימית והרמוניה חיצונית, כגלגל הצלה אחרון לנישואיו הכושלים.
מיינדפולנס, או בעברית: מוּדָעוּת קשובה, היא, על קצה המזלג: תרגול המבוסס על הפניית תשומת לב מודעת ומכוונת לרגע הנוכחי, כאן ועכשיו, שומדבר מעבר, מתוך גישה של פתיחות, קבלה והיעדר שיפוטיות. מדובר בתרגול של התמקדות בחוויה המיידית, דרך הכוונת הקשב למתרחש בהווה, ברגע הזה, בדגש על הנשימה, על המחשבות, על תחושות הגוף ועל הרגשות. תרגול המיינדפולנס הוא, בעצם, הדרך להגיע למצב של מצב של נוכחות מלאה בהווה, של בהירות, סוג של "ריק" בתודעה.
כתגובת נגד לתופעת המיינדפולנס, שנוחתת לתוך חייו המפורקים, לא נותר לעו"ד דימל אלא לצלול עמוק יותר לעבודה, אותה כל כך שנא. חוץ מעבודתו כסניגור, הוא גם תיעל במקביל את ההכנסה המפוקפקת של דראגן לאינספור קרנות, חברות משלוחים וזכיונות, ופתאום מתחיל לרדת לו האסימון שהוא בעצם מתפרנס מלעשות טוב לאנשים רעים. ברור לו שהמערכת שהוא יצר לא טובה – לא לאחרים, לא לעצמו ולא למשפחתו.
ברור לו שהוא חייב לעשות שינוי משמעותי ביותר בחייו, אבל מיינדפולנס בשבילו היה לא יותר עוד אחת מאותן סדנאות, הוא היה בטוח שזאת "ערימה של חרא", אבל הוא היה מוכן לעבור זאת בשביל בתו האהובה.
ואז מגיע עו"ד דימל ליושקה ברייטנר, מאמן מיינדפולנס מדופלם. "אשתי חשבה שזה רעיון טוב", מתנצל דימל המבוהל, "אבל אני לא יודע. אני חושב שאני במקום הלא נכון". ברייטנר, שהמיינדפולנס זורם בעורקיו כמו נהר שליו ורוגע, מחייך חיוך סלחני מבעד למשקפיו, כמי שיודע שדימל הוא הלקוח הקלאסי, שהמיינדפולנס בחר בו הרבה לפני שהוא בחר במיינדפולנס.
הוא מבקש ממנו לציין חמישה דברים שהובילו אותו לבוא אליו: "אני עורך דין ומעדיף לדבר על אחרים; אין לי מספיק שעות ביום; אני לא יכול לכבות את עצמי; אני תחת לחץ בעבודה ובבית; יש לי עור דק; אני לחוץ; אני לא רואה מספיק את הבת שלי; אשתי לא מעריכה את העבודה שלי; בעבודה לא מעריכים אותי".
ברייטנר מחייך, "ביקשתי חמישה דברים ונתת לי תשעה שהם תסמינים קלאסיים של לחץ. רק בגלל זה אתה עכשיו במקום הנכון.
"תנשום. הנשימה היא הכלי המרכזי של המיינדפולנס", מייעץ ברייטנר. "אם אנחנו מתמקדים בה אנחנו מתמקדים בקשר בין הגוף לנפש, ואנחנו יכולים להפחית את ההשפעה של רגשות שליליים על שניהם".
דימל שואל, "זה ישנה את כל האפסים מסביבי?".
ברייטנר משיב בהחלטיות: "לא. אחרת לא היית פה, אי אפשר להרחיק אנשים רעים באמצעות נשימות. אבל אפשר לשנות את האופן שבו אתה מגיב לאפסים האלה. אם מישהו בעבודה שלך, או במשפחה שלך, משגע אותך, פשוט תנשום. אל תדאג. תיצור איי זמן עם הבת שלך בהם תוכל להתרכז רק בה, בלי טלפון נייד, בלי עבודה, רק אמילי. אתה יכול לעשות זאת".
משתחרר מהאנרגיה של המאפיה
כבר אחרי השיעור הראשון חייו של עו"ד דימל משתנים מקצה לקצה. זה לא קורה מיד. אבל זה קורה ובגדול. תרגילי הנשימות של המיינדפולנס בהחלט עוזרים לו להתמקד במה שחשוב: לצמצם חרדה, סטרס ופחד, אבל יש לזה גם השלכות בלתי צפויות.
בהתחלה לא היה לו קל לשלב את המיינדפולנס בשגרת יומו. למשל, הוא לא עונה לטלפון מדראגן זרגוביץ שדורש ממנו להיות זמין 24/7. פעם זה היה טאבו, עכשיו בזכות המיינדפולנס זה כבר לא מזיז לו. גם בעבודה הוא הופך להרבה פחות לחוץ, הוא לא מתערער כאשר מודיעים שלא ימונה שותף במשרד. המנטור ברייטנר שכנע אותו אפילו להיפרד מאשתו לתקופת מה, והוא משכנע את פרודתו לקבל את בתו לבילוי סופשבוע משוחרר מהאנרגיות של המאפיה.
ואז מגיעה ההזדמנות הראשונה של דימל ליישם בפועל את תיאוריית המיינדפולנס. בדיוק באמצע הבילוי עם בתו הוא מקבל טלפון בהול מדראגן. אחרי אינספור צלצולים הוא עונה.
"איפה אתה?" צועק דראגן.
"אל תצעק עליי, אמילי כאן והיא שומעת אותך".
שראגן מעדכן את הסנגור הכנוע שלו שהמשטרה מחפשת אותו בחשד לרצח של מפיץ סמים מקרטל מתחרה, שלפי קצין הנרקוטיקה של הארגון החל למכור סמים בחצי מחיר בטריטוריה שלהם.
"וזאת הייתה סיבה מספיק טובה להרוג אותו?" תוהה הסנגור.
"נכון, אני יודע, בסך הכול רצינו להראות לו איפה עוברים הגבולות בשטח, אבל לדאבוננו אוטובוס תיירים ארור בדיוק נכנס לחניון עם ילדים מזדיינים בני 12 שצילמו 50 סרטונים שמראים אותי מכה אותו למוות".
הסרטונים כבר עלו לרשת ובסרטונים רואים בברור איך דראגן מכה את משיג הגבול עולה באש. עוד בראיות המצולמות: דראגן מאיים על הילדים שהם לא ראו כלום, כשהקורבן העולה בלהבות מתפוצץ מאחוריו בקול נפץ עז.
"מה אתה מצפה שאעשה עכשיו?" שואל עו"ד דימל.
"אתה עורך דין. לא איש תיקונים", משיב דראגן בעיניים רושפות.
"עם בלגן בגודל כזה, יש גבול למה שאני מסוגל לעשות", משיב דימל שנכנס לבלקאאוט טוטאלי עם אמילי ברכב. הוא לוקח נשימות עמוקות, כפי שלמד בשיעור המיינדפולנס הראשון, ותובע מדראגן להסגיר את עצמו. "ייקח לי הרבה זמן לשחרר אותך עם ראיות כאלה", הוא אומר לו, "אבל אם לא תסגיר את עצמך הבעיה הגדולה שלך תהיה בוריס (הבוס של קרטל הפשע המתחרה)".
דראגן משתולל, "הגדרות התפקידים שלנו ברורות כבר שנים, אני הבעיות. אתה הפתרונות".
דראגן דורש ממנו להגיע לחניון בו הוא מסתתר כדי לאסוף אותו.
"לא דראגן, הילדה שלי איתי. אני לא יכול להסיע אותך ברחבי אירופה", משיב הסנגור, אבל מגיע למשרד התת קרקעי.
"שתזדיין הילדה שלך, אנחנו מדברים על החיים שלי. אני בחניון התת קרקעי, אתה תביא את הבת שלך ואז תסיע אותי לבית שלי באגם יחד עם אמיליה".
"קוראים לה אמילי, חתיכת בן זונה!!!!!", צורח דימל ויוצא מאיפוס.
דראגן תופס בראשו של דימל, מצמיד אותו לשולחן ולוחש לו בקול זועם: "אף אחד לא קורא לי בן זונה!!! יש לך מזל שאני צריך אותך, אחרת כבר היית מת מזמן!!!!".
בעוד ראשו של ביורן שכוב על השולחן, נשמע בפסקול: "ואז זה קרה, כמו קרן שמש שמימית שיצאה מתוך העננים האפלים של נשמתי. הרגשתי תחושה של שלווה מוחלטת. הייתי צריך רק להישאר בתוך הרגע. בדיוק כמו שלימד אותי ברייטנר והמיינדפולנס: כשאני נוהג ברכב מילוט, אני נוהג ברכב מילוט. וכשאני באגם, אני באגם. זה היה עד כדי כך פשוט. לא היה שום טעם לחשוב מעבר לזה. לא ידעתי מה יקרה בהמשך. הייתי מודע לחלוטין לכך שאני מפר כל חלק בהסכם שלי עם קתרינה. וגרוע מכך, עמדתי לנסוע עם פסיכופת בתא המטען לבית הנופש שבו תכננתי להירגע עם הבת שלי. חשבתי על אמילי. חשבתי על החיים שלי. כדי להציל את שניהם, הייתי צריך לעשות את מה שדראגן רוצה. שום דבר כבר לא יחזור להיות אותו דבר".
קריסת מערכות
ואכן, שום דבר כבר לא חזר יותר להיות אותו דבר. ברגע שדרגאן דופק מתוך תא המטען, בתקווה שדימל ישחרר אותו לחופשי, שוב עולה באוב דמותו של ברייטנר מהמינדפולנס עם משפט מפתח לחיים: "רוב הלחץ שאנחנו גורמים לעצמנו, מגיע מתפיסה מעוותת לחלוטין של חופש. המשמעות של חופש היא לא האפשרות לעשות מה שאתה רוצה. ההנחה שאנחנו חייבים כל הזמן לעשות משהו, היא הגורם העיקרי ללחץ. רק ברגע שתפנים שאתה לא חייב לעשות את מה שאתה לא רוצה לעשות, תהיה באמת חופשי".
דימל מניח את המפתחות על תא המטען ויוצא לבלות עם בתו המתוקה באגם. תא המטען עם דראגן בתוכו היה רחוק ממנו שנות אור. בזמן שהוא ריסס על אמילי קרם עם מקדם הגנה, תא המטען של דראגן התחמם וזמן קצר לאחר מכן המערכת הקרדיו-וסקולרית שלו קרסה ודראגן הלך קפוט.
"זה היה יום נהדר לי ולבתי", מסכם דימל. "לדראגן זה היה יומו האחרון. האירוניה הייתה שהוא מת משחיקה כתוצאה מיום ההתרגעות המודעת שלי". דימל לוקח אוויר, מביט אל האופק בקו הדמיוני שמפריד בין הים לשמיים, לוגם כוס שמפניה, מחייך חיוך ענקי בתחושת ניצחון ומנופף לשלום לבלש מחופש לדייג שיושב בסירתו במרכז האגם מול הוילה של דראגן.
חנון אולטימטיבי ובוס של מאפיה
כשחזר למחרת בבוקר למכונית בתו שואלת מה הריח המוזר שעולה מהמכונית. הוא פותח את הסמרטפון אחרי 24 שעות של דממת אלחוט ומגלה ים של שיחות של נענו: משרד עורכי הדין, ד"ר דרזן, טוני, לא ידוע, חוקרת המשטרה ניקול אגמן, כתבת בעיתון המקומי. כולם רוצים לדעת לאן נעלם דרגאן זרגוביץ.
רגע לפני שהוא מנסר את דראגן לחתיכות קטנות בתוך אוהל מפלסטיק, צף ועולה מתודעתו עוד משפט משנה תודעה של ברייטנר: "אפילו הדרך הארוכה ביותר מתחילה בצעד קטן, אבל אם תצעד כל צעד באופן מודע, בסוף לא תהיה מותש, אלא תרגיש הקלה. עכשיו קח שאיפה עמוקה ותנשוף. הנשימה היא הכלי המרכזי של המיינדפולנס. אם נתמקד בה, נוכל להפחית את השפעת הרגשות שליליים. שים לב לכוונה שעומדת מאחורי מה שאתה עומד לעשות. ואז בצע את הפעולה ברוע ובאופן ממוקד".
כשהוא חוזר לעיר תוקפים אותו חבריו/שותפיו של דראגן בשאלות מהגיהינום לאן נעלם הבוס. הוא מסביר להם כי דראגן ירד למחתרת והוא יעביר להם את הוראותיו. מכאן ואילך הופך עו"ד דימל, שעד לפני כמה ימים נראה ונשמע כמו החנון האולטימטיבי, אשכרה לבוס של המאפיה, כשהוא מעביר לכל חייליה את פקודותיו המדומות של דראגן מהמחתרת, בעוד שיעורי המיינדפולנס מסייעים לו לנהל את חיי הפשע החדשים שלו.
הסנגור המדוכדך לשעבר, מנווט את עצמו בהנאה ובחוכמה כראש ארגון פשע וכסניגור של אותו ארגון. המחשה מצוינת למהפך בחייו מופיעה במשפט מכונן שפותח את הפרק החמישי: "כשאתה מייצג ארגון פשע כעורך דין, אתה צריך להשיג סמלי סטטוס, פשוט מפני שכעורך דין, אתה סמל הסטטוס של הלקוח שלך".
ואכן, סמינר המיינדפולנס הצליח לייצר מעל ומעבר את התוצאה הרצויה. כאשר המשטרה ומשפחות הפשע דולקים בעקבותיו עו"ד דימל מצליח תמיד לשמור על קור רוח ולארגן מחדש את חייו. העובדה שכמה רציחות נוספות נחוצות כדי לפתור את בעיותיו, היא אך ורק תוצאה טבעית של השינוי המודע בחייו.
https://www.youtube.com/watch?v=_qBWInprJRc
"רצח עם מוּדָעוּת". MURDER MINDFULLY. 8 פרקים. נטפליקס
יוצרים: אנקה ג'נסן, מיכאל קנדה, דורון ויסוצקי. במאים: בוריס קונז, מרטינה פלורה, מקס זלה.
שחקנים: טום שילינג (ביורן דימל), אמילי קוקס (קתרינה דימל), פיטר ג'ורדן (יושקה ברייטנר), סשה אלכסנדר גרסק (דרגאן זרגוביץ'), מורתן מוסלו (סשה), פמוק פילבסי (אמילי דימל), בריטה המילשטיין (ניקול אגמן), אמר אל אראודי (מורט), מאשה טוקרבה (קרלה), טוני (מרק הוסמן).
