אישה שרצתה להתגרש מבעלה נתקלה בקושי רב: הוא מאושפז מזה זמן רב, מתמודד עם מצב פסיכוטי כרוני, ומתקשה להכיל את המורכבות שבסיום מערכת היחסים.
על מנת לחלץ את האישה מכבלי הנישואין, הרכב דיינים מבית הדין הרבני ברחובות החליט לזמן את הרופא המטפל של הבעל כדי שייתן חוות דעת על מצבו הנפשי. הדיינים – הרב ציון אשכנזי (אב בית הדין), הרב אליהו עמאר והרב שמואל דומב – ביקשו לבחון האם הבעל יכול לתת את הסכמתו לסידור גט, מתוך הבנה ואחריות למעשיו.
מהמרכז הרפואי שבו מאושפז הבעל הוגשה בקשה לבטל את זימונו של הרופא המטפל, בטענה שעל פי חוק טיפול בחולי נפש – רופאי המרכז מוסמכים לתת את חוות דעתם רק במסגרת הליכים פליליים ובנושאים מוגדרים בלבד. כמו כן הובהר כי הפסיכיאטרים אינם מתמחים ואינם יכולים לתת חוות דעת על כשירותו של אדם לסידור גט.
בית הדין דחה את בקשת המרכז הרפואי והבהיר כי הוא מוסמך לצוות על הגשת המסמכים המבוקשים – הן על פי החוק לטיפול בחולי נפש והן מכוח סעיף 3 לחוק בתי דין דתיים, לפיו לבית הדין נתונה הסמכות לזמן "כל אדם" לתת עדות בפניו, ומרגע שזימן בית הדין אדם לתת את עדותו, חלה עליו החובה לגלות את המידע.
עוד נקבע, כי על פי פקודת הראיות, ככל שבית הדין הדן בעניין שבסמכותו השיפוטית רואה כי יש צורך לגלות מידע הנתון תחת חיסיון רפואי, חלה חובה על הרופא או הפסיכולוג המטפל לגלות את המידע לבית הדין.
במקרה שבנדון התרשמו הדיינים כי נגרם נזק קשה לאישה, הנשארת בעגינותה ונמנע ממנה להמשיך בחייה. "פגיעה שכזו נחשבת פגיעה קשה בזכויות היסוד של האישה, אל מול זכותו של האיש לפרטיות, שתפגע באופן מצומצם ביותר מאחר שבית הדין ייחשף רק הוא במסגרת ההליך החסוי לאותו מידע הנדרש. בפני בית הדין עומדת זכותה של האישה לחירותה – המוקנית לה מתוקף ח"י כבוד האדם וחירותו", קבע בית הדין.
"עצם העלאת טענות על חסיון במקרים כגון אלו, אינם מהווים פגיעה באישה זו לבדה, אלא פגיעה מהותית בנשים רבות, הנקלעות למקרים בהן בעליהן נקלעים למשברים נפשיים קשים, ומבלי מעורבות פעילה של הגורמים המטפלים, אשר להם – ורק להם, יש את הכלים לסייע למצוא מזור לנשים אשר חרב עליהן עולמן בהיותן כאלמנות בחיי בעליהן, ולפיכך הותיר המחוקק את הסמכות בידי הערכאה השיפוטית, לבחון את תועלת המטופל אל מול הנזק הנוצר לזולתו".
כאמור, הדיינים קבעו כי על הרופא המטפל להיעתר לזימון ולהגיש דוח מפורט על מצבו של הבעל כפי שהתבקש.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
