לואיס אמורים (49), אזרח פורטוגל, חי במשך כ-13 שנים בחוף פלמחים בישראל, ללא מעמד, ונאסר עליו לעבוד ולהתפרנס. במקביל, הוא לא יכול היה לעבוד או לצאת מהארץ ולשוב לארצו ולמשפחתו, עקב צו עיכוב יציאה מהארץ שהוצא נגדו. הצו הופק בשל תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו לפני כ-20 שנה והופעלו במהלך תקופה ממושכת שבה שהה בחו"ל, מבלי שהוא מודע אליהם כלל.
רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב, חן לוי, קיבלה בקשה ייחודית שהוגש בשמו של אמורים להוצאה לפועל על ידי הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, והורתה על סגירת תיקי ההוצל"פ שנפתחו נגד אמורים וביטול צו עיכוב היציאה מהארץ. כעת אמורים יוכל סוף סוף לחזור לארץ מוצאו, למשפחתו ולביתו.
אמורים עלה לישראל בגיל קטן עם משפחתו וגדל בה, אך הקים את משפחתו בארצות הברית, שם נולדה לו בת. בתקופה זו נפתחו נגדו תיקי הוצאה לפועל עקב צ'קים חוזרים משנות ה-90, שהפקיד לרשתות קמעוניות. בשל כך הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, עליו שמע רק עם שובו ארצה לאחר כ-14 שנים, בעת שהגיע לבקר את אביו שחלה. כשניסה לחזור לפורטוגל הוא עוכב בנתב"ג ואז התברר כי מקרן של 30 אלף שקל, תפח החוב לכ-300 אלף עקב הריביות שנצברו.
אמורים נאלץ להישאר בארץ ולחיות בדחק ללא זכויות סוציאליות ואחרות. בפועל, יותר מעשור הוא התגורר באוהל על חוף הים. לאחר שניסה לפעול לפתרון מול הרשויות השונות ללא הצלחה, הוא פנה לואיס לסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
הבקשה להוצאה לפועל הוגשה על ידי עו"ד דקלה צרפתי דלג'ו, עו"ד ליאת מייזלס ועו"ד נופר הדר-שיינפלד ממחוז מרכז של הסיוע המשפטי. בבקשה נכתב בין היתר: "המבקש אשר כלוא הלכה למעשה כ-13 שנה בארץ ישראל ללא כל מעמד, ללא רישיון עבודה וללא יכולת להתפרנס.. מתגורר באוהל בחוף הים ובחורף נסמך על טוב ליבם של האנשים במציאת מקום לינה…".
עוד נכתב כי "במשך שנים 'כלוא' בישראל עקב צווי עיכוב יציאה מן הארץ, אשר מתחדשים מעת לעת בתיקי הוצאה לפועל של הזוכה 'מגה', זאת כאשר הצווים הוצאו ללא מתן הזדמנות למבקש להגיב, ומבלי לתת את הדעת על כך שהמבקש הוא אזרח מדינה זרה… משך שנים אלה, אשר מצד אחד מוטל על המבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ לשוב לארצו, ומצד שני אינו בעל מעמד בישראל, נשללה כל חירות של המבקש והוא נידון לחיי עוני ושפל…".
בנוסף נכתב כי "בשל העדר מעמדו בישראל, לא זכאי המבקש לקצבת הבטחת הכנסה, דיור ציבורי, כרטיסי מזון או לכל סיוע אחר המגיע באותה סיטואציה לכל אדם אחר בעל מעמד בארץ, על מנת שיוכל להתקיים במינימום בכבוד. לא זו בלבד, המבקש פנה לסיוע המשפטי בבקשה לקבל סיוע בהגשת בקשה לחדלות פירעון כדי לקבל הפטר מחובותיו ולפתוח דף חדש בחייו, ואולם לא יכול היה להגיש בקשה לחלקות פירעון משום שאינו בעל תעודת זהות ישראלית וממילא לא היה יכול למצות כושר השתכרות ללא רישיון לעבוד בישראל".
הרשמת: "מקרה מדאיג"
הרשמת לוי זימנה את הצדדים לדיון במטרה להגיע לפתרון מוסכם, ובסיומו הודיעה כאמור שהיא מקבל את הבקשה. היא הורתה על סגירת כל התיקים הפרטניים הפתוחים נגד אמורים ועל ביטול כל ההליכים והמגבלות שהוטלו עליו.
"החייב במעמד מוחלש, ללא סיוע, למעשה 'כלוא' בארץ, חי באוהל בים ובחורף במערה בים, נעזר בחבריו ובחסדי אנשים לשם מזון ואוכל ואוסף בקבוקים בים על מנת לקבל את הפיקדון לשם קיום מינימלי", כתבה הרשמת בהחלטתה. "החייב לא ידע כיצד לפנות לרשויות, כיצד להשיב מעמדו ולמעשה כל ניסיון שלו לפעול מול גופים לשם בחינת אפשרויותיו (טיפול בחובות, מעמדו, קצבאות) נחל כישלון. לחייב אין כסף, אין בית, אין נכסים, אין עבודה ואין מעמד בארץ".
הרשמת ציינה עוד, כי בתיקים שנפתחו עולות שאלות מהותיות בדבר פגיעה בזכויות אדם, הזכות לכבוד, לחירות ולהליך הוגן, לרבות שאלות בדבר מסירת האזהרה שאפשרה פעולות גבייה בתיקים, בדבר חוסר המעש בתיקים ובדבר הפחתת ריביות. בסיום ההחלטה הדגישה הרשמת כי "בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם יצוין כי תיק זה הינו מקרה מדאיג, אשר מלמד על חשיבות הסיוע המשפטי של חייבים שידם אינה משגת. החייב בתיק זה הינו חייב שהצליח לשרוד משך שנים בתנאים קשים מנשוא, באוהל על חוף הים, ובעת גשם במערה".
עוד הוסיפה הרשמת כי "התמונות שהוצגו וחקירתו העלתה מצב מדאיג בדבר מצבם של דרי רחוב רבים, אשר מלבד הקושי לשרוד ולהתקיים ולו במחיה שוטפת מינימלית, הם אינם יודעים לעמוד על זכויותיהם, אינם יודעים מהם זכויותיהם, אינם יודעים למי לפנות ומסתפקים במעט שקיים להם. החייב לא פגש את בתו במשך כ-13 שנה, כי לא ידע שיכל להגיש בקשה, אף בכתב ידו בתיק, לאפשר את יציאתו מן הארץ. ההחלטה דנן לא תרפא את העוול שנגרם לחייב משך השנים, אך יתכן כי עתידו של החייב בארץ מוצאו תאפשר לו לשוב למעגל העבודה, להיפגש עם משפחתו ועם ביתו ולרפא את השנים הבאות".
עו"ד נוחי פוליטיס, ראש הסיוע המשפטי במשרד המשפטים: "אנו מברכים על החלטת כבוד הרשמת לשים קץ לעוול שנגרם לאמורים במשך כ-13 שנה, בהן נאלץ לשרוד בישראל ללא מעמד, ללא יכולת להתפרנס וללא זכויות סוציאליות. המקרה ממחיש את חשיבות הנגישות לצדק לכל אדם ובהסרת החסמים לכך, בייחוד עבור אנשים המשתייכים לאוכלוסיות מוחלשות ושידם אינה משגת. הסיוע המשפטי במשרד המשפטים ערוך להתייצב ולייצג במקצועיות כל זכאי במימוש זכויותיו".
