ב-22 בספטמבר אשתקד החרימה המשטרה סירת מנוע מ-א', תושב קריית מוצקין, בחשד שהוא מחזיק אותה במסווה עבור בחור בשם שלומי הרוש.
אותו הרוש מנהל הליכי פשיטת רגל, ובמשטרה חושדים כי הוא עדיין מחזיק בנכסים שונים, אבל מסתיר אותם באמצעות רישום על שם אנשים אחרים.
הסירה היתה רק פריט אחד מיני רבים שנתפסו על ידי המשטרה בחשד שהם שייכים להרוש.
לפי החוק, ביכולתה של המשטרה לתפוס נכס כלשהו למשך 180 יום, וכך היא עשתה עם הסירה. אולם, בטרם חולפת תקופה זו, במידה ובכוונתה להחזיק בנכס מעבר ל-180 הימים הקבועים בחוק, עליה להגיש לבית המשפט בקשה להארכת התפיסה בהתאם. במקרה של הסירה, רק ב-12 במרס השנה, יממה בלבד לפני שחלפה התקופה, המשטרה הגישה בקשת ארכה לתפיסת הסירה.
שופט בית משפט השלום בחיפה, יובל וסרקרוג, דן בבקשה במעמד צד אחד, נענה לה והאריך את תוקף התפיסה עד 9 בספטמבר.
מי שלא השלים עם ההחלטה הזו היו א' ופרקליטו, עו"ד רונן חליוה. האחרון הגיש ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך שהביע תרעומת על כך שבקשת המשטרה הוגשה כאמור כיממה בלבד לפני תום פקיעת תוקף התפיסה, והדיון בה נערך במעמד צד אחד, מבלי לאפשר למרשו לטעון נגדה. לטענתו, האישור עומד "בניגוד לחוק, בניגוד להלכה שנקבעה בעליון, בניגוד להנחיית בתי המשפט המחוזיים ובניגוד להנחיית נציבת התלונות על השופטים".
עו"ד חליוה הדגיש: "החילוט הזמני בשלב החקירה פוגע בחשוד, בסביבתו, במשפחתו, בקניינו… חוסר היכולת של חשוד להתמודד עם טענות המועלות נגדו, וזאת בהיעדר יכולת לעיין ולהתייחס לחומרי החקירה, פוגע בסימטריות של ההליך… בית המשפט אינו מוסמך להאריך תנאים, גם אם ההחלטה ניתנה טרם חלוף תקופת הערובה, כאשר ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד וללא דיון במעמד שני הצדדים".
בין היתר ציין עו"ד חליוה, כי למרשו יש רישיון שייט, כל הרשיונות והביטוחים על הסירה הם על שמו, ואילו להרוש אין בכלל רישיון שייט. עוד הוא הוסיף, כי הסירה שייכת למרשו ואינה של הרוש, גם אם זה השתמש בה מידי פעם.
נציג המדינה טען מנגד, כי לפי החשד הסירה הינה של הרוש, וא' מחזיק בה "למראית עין בלבד". הוא הוסיף כי מדובר ב"חקירה מורכבת ומרובת מעורבים", והודה כי בהתנהלות המשטרה "נפלה שגגה". "לא ראינו דברים בזמן".
שופטת בית המשפט המחוזי אילת דגן, החליטה להעדיף את טיעוני הסנגור. "לא היה מקום ליתן החלטה במעמד צד אחד מבלי לקבוע דיון במעמד שני הצדדים", ציינה השופטת בהחלטתה הביקורתית על החלטת בית משפט השלום. "התנהלות המשטרה לא היתה כדין, הואיל ולא צריך היה לחכות עד יומיים לפני פקיעת הצו אלא להיערך מבעוד מועד וליידע את הצד השני על הכוונה להגיש בקשה להארכת התפוסים".
זאת ועוד, השופטת דגן אמרה כי "על המשטרה להפנים כי עליה לפעול להבא בדרך של הבאת הדברים, וכוונתה להגיש בקשה להארכת מועד מבעוד מועד ולא ברגע האחרון, ולבקש גם דיון במעמד הצדדים".
לפיכך, השופטת פסקה כי התיק יוחזר לבית משפט השלום, על מנת שייקבע בהקדם מועד לדיון בבקשה להארכת התפוסים, במעמד שני הצדדים.
נוכח הביקורת החריפה של בית המשפט המחוזי, הדיון נקבע למחר בבוקר, חרף העומסים בבית המשפט (27 מרס).
עדכון (2 אפריל)
הדיון חזר לבית משפט השלום, במעמד שני הצדדים, וחרף בקשת המשטרה להארכת התפוסים בחצי שנה, השופט יובל וסרקרוג הסכים להאריך את התוקף בשלושה חודשים בלבד.
בנוסף קבע השופט כי אם יופקד סכום כסף מזומן שמהווה כשליש משווי הסירה, א' יוכל לקבל אותה בחזרה בכפוף לתנאים מגבילים נוספים.
השופט וסרקרוג מתח גם הוא ביקורת על המשטרה: "אכן יש לראות בחומרה את העובדה שהמבקשת לא הודיעה למשיבים על הבקשות שהוגשו, לא עדכנה אותם בזמן אמת על החלטות שניתנו ולא ביקשה לקבוע דיון בבקשות במעמד שני הצדדים".
עוד הוסיף השופט בהחלטתו: "אין מדובר בטעות רק של מי שהגיש את הבקשות במזכירות בית המשפט, אלא באופן הכנת הבקשות, ניסוחן, התנהלות המבקשת ונציגיה שלא פירטו את כל הבקשות שהוגשו באותו יום".
לפיכך, השופט וסרקרוג פסק גם כי על המדינה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של המשיבים – א' והרוש, 8,000 שקל סך הכל (2 אפריל).
