בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעת דיבה שהגיש העיתונאי אבנר הופשטיין נגד אתר "פוליטיקלי קוראת" ועורכותיו, ונגד חדשות 13 לרבות העורך לשעבר אבירם אלעד, והעיתונאי חיים לוינסון.
התובע, הופשטיין, חוייב בעצמו לשלם לנתבעים סך כולל של 50 אלף שקל הוצאות משפט.
תחת הכותרת, "מה קורה בגלי צה"ל? חיילות וחיילים נותרים ללא הגנה", פרסם האתר הפמיניסטי "פוליטיקלי קוראת" תחקיר על הטרדות מיניות, שהתרחשו לכאורה בגלי צה"ל לאורך השנים, וטענות כנגד טיפול לקוי של מפקדי התחנה בתלונות (ינואר 2022).
התחקיר התבסס על ראיונות עם עשרות חיילות אשר שירתו בתחנה (בעילום שם) וסיפרו על אירועים שהתרחשו שם משך עשרות שנים. בתחקיר עלה גם שמם המפורש של כמה שדרנים או עיתונאים מוכרים, כלפיהם כוונו העדויות.
אחד מהם היה אבנר הופשטיין, שהיה בעבר ראש דסק תחקירים ועורך התוכנית "בוקר טוב ישראל". שתי חיילות, מפיקות, שעבדו איתו תיארו הטרדות מילוליות ופיזיות לכאורה מצידו. אחת משתי המתלוננות גם התראיינה בטשטוש פנים לערוץ 13.
"עבדתי עם אבנר הופשטיין כמפיקה לפחות פעם בשבוע", סיפרה החיילת "דנה" בראיונות. "המפיקה והעורך יושבים קרוב זה לזה. הוא היה מניח יד על הגב התחתון, על הירך, מלטף את השיער. מעיר הערות לא לגיטימיות כמו "אני מאונן על הקיר". יום אחד, לדבריה, היא ראתה את הופשטיין עושה תנועות מגונות במהלך השידור.
גם החיילת "ספיר "תיארה: "כל פנייה אלי כללה מגע – יד על הכתף, הירך הפנימית, המותן. זה חירפן אותי".
הפרסום על עצם התלונות נגד הופשטיין לא היה חדש, הוא נחשף כבר שש שנים קודם ב-2016, כאשר הופשטיין זומן לבירור עם מפקד התחנה דאז, ירון דקל, ועם קצין חינוך ראשי בצה"ל, והושעה למספר שבועות. לא ננקטו נגדו צעדים חריפים יותר, כי החיילות לא מסרו תלונה רשמית, אבל אחרי שנה הוא פוטר בנימוק של קיצוץ תקציבי.
התחקיר של פוליטיקלי קוראת שעסק בהטרדות בכלל בגלי צה"ל, כלל פרטים על הפרשה הזו, ורבות אחרות.
ב"פולו אפ" אשר שודר בערוץ 13 חזרה המתלוננת "דנה" על הסיפור והוסיפה תיאורים: "טורף"; "ידיים חטטניות, מבטים שטופי זימה".
עיתונאי "הארץ" והמגיש ב"קשת", חיים לוינסון, התייחס גם הוא לכתבה, הוא צייץ בטוויטר ציוצים שלעגו להופשטיין, בין היתר על רקע סכסוך קודם ביניהם.
לוינסון גם ביקר על עיתונאית בכירה אחרת, בירנית גורן, שיצאה להגנתו של הופשטיין, וכתב בהקשר הזה כי "יש מטרידים VIP".
גם מנהלת "פוליטיקלי קוראת", מאיה רומן, כתבה בהקשר של הביקורת נגד התחקיר, "זאת לא נראית לי אתיקה עיתונאית, זאת נראית לי השתקה וציפוף שורות".
הופשטיין הגיב בתביעת לשון הרע נגד כל הנמענים ודרש הסרת הפרסומים ופיצוי של 360 אלף שקל.
באמצעות עורכי הדין גדי בר-און ושי מרקוס הוא טען בכתב התביעה, כי מדובר ב"דברי בלע שקריים המייחסים לו התנהגות של מטריד מיני סדרתי כלפי שתי חיילות צעירות…".
לטענתו הוא "הוצג כסוטה מין, והחיילות הפליגו בתיאורים דמיוניים".
עוד הוא טען, כי "הסיפור נבדק ולא נמצא בו ממש", וכי דיווחי החיילות בזמן אמת לממונים התייחסו רק למקרה אחד, שלגביו הוא נתן הסבר. לדבריו, זה היה בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10 כאשר שודר אייטם על אורגזמה ו"שפיכה נשית", כשצפו בו הוא הגיב כלפי מסך הטלוויזיה ב"תגובה מילולית ספונטנית משועשעת" (אמר משפט על אוננות).
לטענתו, בראיונות שנתנו המתלוננות שנים מאוחר יותר הן מסרו גרסה חדשה על אירועים רבים יותר, גרסה שלא משקפת את הדיווחים שהן מסרו בזמן אמת לממונה על הטרדות מיניות בתחנה.
הוא אף טען כי התלונות היו חלק מ"מסע פוליטי" נגדו.
הופשטיין לא תבע את שתי החיילות עצמן שהתראיינו, למרות שזהותן ידועה לו ולמרות שאיים ברשתות החברתיות לתבוע גם אותן.
את הנתבעים, חדשות 13 ולוינסון על הציוצים בטוויטר ייצגו עו"ד דור ליאונד ורם פרייס סיטון ממשרד זאב ליאונד.
את אתר "פוליטיקלי קוראת", העורכת נעה בורשטיין חדד והמנהלת מאיה רומן, ייצגו עו"ד אסף דרעי ועו"ד אפרת פודם.
"אני מאמינה לך"
מעניינות במיוחד הן עדות ההגנה שזימן הופשטיין לבית המשפט, כדי לתמוך בתביעתו.
עיתונאית גלי צה"ל הדס שטייף, וגם העיתונאיות לינוי בר גפן מערוץ 12, ובירנית גורן עורכת אתר "זמן ישראל".
כל השלוש הן עיתונאיות מוכרות הנחשבות למובילות תנועת "מי טו" בישראל אשר באו לתמוך למעשה בתזה של חברם לעבודה, התובע, כי הוא לא הטריד מינית והפרסומים כללו הגזמות והשמצות. תמיכתן בתובע עומדת לכאורה בניגוד לרעיון הבסיסי של תנועת מי טו שגורס: "אני מאמינה לך".
מעבר לכך, השופטת עדי ניר בנימיני מתחה בפסק הדין ביקורת על שטייף, על גורן ובר גפן.
על הדס שטייף נכתב בפסק הדין, כי העידה שהיא והופשטיין מיודדים הרבה שנים ו"הסיפור לא מתאים לו". שטייף גם פרסמה פוסט בזמן אמת שבו הטילה ספק בפרסומים נגד התובע. "כל אלו מערערים את האובייקטיביות שלה ביחס לפרשה", כתבה השופטת.
שטייף בעדותה נסתה לערער על מהימנות התלונות, וטענה כי החיילת "דנה" סיפרה לה רק על אירוע אחד, אחרי השידור בלונדון וקירשנבאום, ולא סיפרה על הטרדות פיזיות ואחרות.
השופטת ניר בנימיני מתחה ביקורת על ההתערבות של שטייף בפרשה: "איני סבורה שיש בעדות שטייף כדי לפגום במהימנות המתלוננת. לשטייף לא היה כל תפקיד רשמי בתחנה בנושא הטרדות מיניות – אף על פי כן היא פנתה מיוזמתה ל'דנה' על מנת לערוך בירור בעצמה, למרות שדנה ביקשה לשמור על פרטיותה ולא להיחשף".
לפי פסק הדין, שטייף פנתה למתלוננות אבל גם לממונה על הטרדות מינית בתחנה, ואפילו למפקד התחנה תוך כדי הבירור.
השופטת ציינה כי "דנה בחרה לפנות לגורמים אחרים בתחנה שבהם נתנה אמון והרגישה בטוחה יותר, כמו הדר שיפר, שהיה סגן ראש מערכת החדשות… זכותה של דנה לא לפרט את מלוא הדברים בפני גורם שהיא לא פנתה אליו מרצונה, כמו שטייף".
השופטת סבורה כי לנוכח הידידות המוצהרת של שטייף והופשטיין, אין הרבה משקל לעדותה – "זאת בשונה משיפר שעדותו הייתה נקייה ונצמדה לעובדות, ללא השערות או סברות וללא מסקנות – ומבלי שניתן היה לייחס לו רצון להגן או לנקוט עמדה ביחס לפרשה, או קירבה מיוחדת למי מהצדדים".
גם על העדות של לינוי בר גפן, שהעידה כחברה קרובה של הופשטיין, ועל העדות של בירנית גורן, שמשמשת כיום כעורכת שלו באתר "זמן ישראל" נכתב כי "הן לא היו מעורבות באירועים באופן אישי, אין להן ידיעה אישית מה ארע, ואין לתת לעדותן משקל".
על הממונה לשעבר על הטרדה מינית בתחנה, טניה פוליאק, שהעידה מטעם הופשטיין, נמתחה ביקורת של בית המשפט משום שמסרה לשטייף בזמן הבירור את פרטי המתלוננות, נקבע כי עדותה חיזקה דווקא את מהימנות הפרסומים.
השפה של הופשטיין
השופטת קבעה כי עדויות המתלוננות בפרשה אשר נמסרו גם בפניה, נתמכו בראיות מזמן אמת.
כך למשל, מפקד גלי צה"ל ירון דקל הציג בשיחת הבירור עם הופשטיין ב-2016 את התלונות באותו אופן: "אלף, תלונות על השפה שלך, שפה לא מכובדת, ובית, שאתה מרבה לנגוע בהן".
סיכום דומה עלה בשיחה הפיקודית שנערכה להופשטיין אצל קצין חינוך ראשי.
גם לפי עדות שיפר, שהיה סגן ראש מערכת החדשות, החיילות התלוננו בפניו על כך שהתובע "מדבר מלוכלך". השופטת דחתה את גרסתו של הופשטיין כי היה מדובר באירוע יחיד – "התלונות עסקו במספר אירועים… ותלונות על מגע חוזר".
התלונות עסקו באמירות מילוליות מטרידות; מגע באיברי גוף שונים – כתף, ירך פנימית, מותן, גב תחתון, ליטוף שיער; וביצוע תנועה מגונה במהלך שידור.
לדברי השופטת, "גם אם אקבל את טענת התובע, שהמתלוננות מכירות באפשרות שלא הייתה לו כוונה מינית, מהתשתית הראייתית עולה כי מעשיו עברו את הגבול ממגע אגבי וסתמי למגע פולשני ומטריד".
נוכח זאת, נקבע כי הפרסום באתר "פוליטיקלי קוראת" נהנה מהגנת אמת בפרסום, תום לב ועיתונות אחראית. "הוכחה גרסת המתלוננות על אמירות ומעשים מטרידים שחוו מצד התובע, ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי".
ערוץ 13 ולוינסון
נדחתה גם התביעה בגין האייטם ששודר בערוץ 13 – שם המתלוננת "דנה" כינתה את התובע כ"טורף" והוסיפה עוד תיאורים לא מחמיאים. לפי בית המשפט המתלוננת "שיתפה בתחושות הקשות שלה ביחס לתובע, ובאופן בו חוותה את הדברים", ולפיכך גם הפרסום הזה חוסה תחת הבעת דעה מוגנת.
ביחס לציוצי לוינסון על הפרשה, נקבע כי לא היתה בהם כלל לשון הרע.
כשלוינסון הגיב על הגיבוי שנתנה בירנית גורן להופשטיין במילים "יש מטרידים VIP" – זוהי הבעת דעה לגיטימית, לפי בית המשפט – ביקורת ואירוניה על תופעת "ציפוף השורות", והצביעות לכאורה של נשות תקשורת שהתייצבו להגנת התובע.
השופטת ניר בנימיני ציינה כי התובע הגזים בתיאוריו את הפרסומים. הוא לא הוצג כ"סוטה מין", אבל כן יוחסו לו "מעשים שעוברים את הגבול בין מותר לאסור, במערכת יחסים שבין אזרח עובד צה"ל המבוגר עשרות שנים מחיילות צעירות שמשרתות בתחנה", והדברים שפורסמו אינם עולים בגדר עוולת לשון הרע.
בית המשפט קבע כי הופשטיין ישלם הוצאות:
22 אלף שקל לאתר פוליטקלי קוראת, לעורכת נעה בורשטיין חדד ומנהלת האתר מאיה רומן.
14 אלף שקל לחדשות 13 ואבירם אלעד.
14 אלף שקל לחיים לוינסון.
