הנה סיפור המתאר להפליא את "נפלאות" המציאות העצובה במאבק באירועי הירי והפשיעה בערבות הנגב.
ב-9 דצמבר אשתקד נערך מרדף משטרתי בעקבות חשד לירי מרכב בו נסעו שלושה נוסעים, באזור המושב נבטים שבנגב הצפוני.
המרדף הסתיים במעצר של הנהג, בילאל אלאעסם (20) מתל שבע, ובתפיסה של רובה M16 ושתי מחסניות מלאות תואמות, על מסלול המרדף סמוך למקום המעצר.
לפי כתב אישום שהוגש נגד אלאעסם לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שוטרים בניידת הבחינו ברכב שהיה חשוד בעינהם ונסעו לכיוונו במטרה לעכב את יושביו לתשאול.
כאשר נוסעי הרכב הבחינו בניידת הם החלו בנסיעה מהירה בשטח, במטרה לברוח, עד שהתנגשו בסלע והרכב נעצר.
בשלב הזה, אלאעסם וחבריו יצאו מהרכב ורצו לכיוונים שונים, אבל אלעסם היה היחיד שנתפס לאחר מרדף קצר.
הרובה ובתוכו מחסנית אחת אותרו, כאמור, בקרבת מקום על פסי רכבת.
בכתב האישום המקורי יוחס לנאשם אלאעסם הנשק שנתפס והירי שבוצע מהרכב.
הסנגורים – עורכי הדין אסתר בר ציון ו-ויקטור אוזן – הציגו לתביעה קשיים ראייתיים שערערו את התיק, בעיקר על רקע הטיעון כי בפועל מחומר הראיות של התביעה לא ניתן היה להוכיח כי הנשק היה שייך לנאשם, או שהוא ירב בו.
ההשגות של הסנגורים באשר לחולשת הראיות נפלו על אוזן קשבת בפרקליטות מחוז דרום והצדדים הגיעו להסכמות, שכתב האישום המקורי אשר ייחס לנאשם נשיאה והובלת נשק וירי מנשק חם תוקן לכתב אישום המייחס לו עבירה מרוככת יותר – מתן אמצעים לביצוע פשע, הנהיגה ברכב החשוד.
ההסדר הוצג לבית משפט המחוזי ונציג הפרקליטות המליץ לבית המשפט לקבל אותו, "להטיל על הנאשם שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות במידה ויימצא מתאים לכך על ידי שירות המבחן".
לפיכך, הנאשם הודה והורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, ולאחר מכן נשלח לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר.
