בית המשפט המחוזי מרכז קיבל עתירת אסיר, חולה בסכרת נעורים המטופל באינסולין, אשר מזה שבוע סובל מזיהום מתפתח וקשה באצבעו ושב"ס סירב להוציאו לבדיקה דחופה בבית חולים.
באופן חריג בית המשפט קיים דיון במוצאי שבת בעתירת האסיר הדחופה שהוגשה על ידי עו"ד אורית חיון (16 דצמבר).
במהלך השבוע האחרון רופאי בית המעצר ניצן בדקו את האסיר פעמיים, עקב מוגלה שהתפשטה באצבע היד. הרופאים, שאינם מומחים לסכרת או לזיהומים, קבעו שמספיק טיפול אנטיביוטי מקומי ואין צורך בבדיקה בבית חולים.
עו"ד חיון צירפה לעתירה חוות דעת מפרופסור מומחה שמכיר את האסיר וליווה אותו שנים בטיפולים רפואיים לפני שנכנס לבית הסוהר. הרופא המומחה עיין במסמכים שערך רופא בית המעצר והתריע כי הטיפול שמקבל האסיר בשב"ס אינו מספיק וכי המדדים הרפואיים במגמת החמרה.
גם בבית המשפט, בשב"ס המשיכו להתעקש על אבחנת רופא בית המעצר וביקשו לדחות את העתירה ולא לקחת את האסיר לבית חולים. "העותר מקבל את הטיפול הרפואי הנדרש ובית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של הגורמים הרפואיים", טענו נציגי שב"ס והוסיפו כי הרופא המומחה שנתן חוות דעת נגדית מטעם האסיר לא בדק אותו ועל כן אינו יכול לקבוע שהזיהום הוחמר.
בדיון שנערך כאמור במוצאי שבת אמרה עו"ד חיון כי מאחר והאסיר חולה סכרת קשה, בזיהום יש פוטנציאל מסוכן, וגם שב"ס התמודד כבר מול תביעות של אסירים חולי סכרת שהטיפול בהם הוזנח, עד אשר הגיעו למצב של צורך בכריתת איבר מאיברי גופם.
"אנו מבקשים טיפול רפואי אלמנטרי, טיפול מציל חיים", אמר עו"ד חיון, "שב"ס אחראים על בריאותו ושלומו, וחלק מהמחויבות הזאת זה להוציאו לבית החולים כשיש רופא מומחה שממליץ לעשות כך… שב"ס ניסו משחה אנטיביוטית, כדורים אנטיביוטיים, החליפו משחה, כל זה לא עזר".
השופטת איריס רבינוביץ ברון תמהה בסיכום הדיון על עמדת שב"ס: "לפניי עתירה במסגרתה העותר מבקש לפנותו באופן מיידי לטיפול בבית חולים. לטענתו הוא סובל מדלקת באצבע ובשל מחלת רקע של סוכרת נעורים ממנה הוא סובל, יש צורך בפינויו המיידי לבית החולים לצורך קבלת טיפול מתאים. זאת לאחר שהטיפול שניתן לו במסגרת בית המעצר מזה כשבוע אינו עוזר, וזאת אף לאחר שהוחלף הטיפול".
השופטת ציטטה מחוות הדעת של הפרופ' המומחה שצירפה עו"ד חיון, ולפיה "החמרת הזיהום מסכנת את בריאותו וחייו לנוכח כישלון הטיפול האנטיביוטי, ולאור חלוף הזמן מתחילת הזיהום, כל שעה של דחיית טיפול אופטימלית עשויה להיות קריטית".
לדברי השופטת, "כאשר בוחנים את סבירות ההחלטה שלא לפנות את העותר לבית החולים, לא ניתן להתעלם מדברים אלו של הפרופסור המומחה המכיר את העותר, וממחלת הרקע וההיסטוריה הרפואית. באיזון הדברים נכון להיעתר לבקשתו של העותר כי ייבדק ובמידת הצורך יקבל את הטיפול הנדרש בבית החולים, בשים לב שמצבו (בבית המעצר) נמשך מזה כשבוע, ואין אינדיקציה לשיפור במצבו".
