הכנסת אישרה בשבוע שעבר בקריאה ראשונה את חוק הדגל של שר המשפטים גדעון סער, חוק יסוד זכויות עצורים, נחקרים ונאשמים או בשמו הרשמי – חוק יסוד: זכויות בהליך הפלילי.
החוק מעגן הצהרתית זכויות יסוד שהן בגדר המובן מאליו עשרות שנים בשיטת המשפט הישראלית, ורובן הוטמעו היטב על ידי בית המשפט העליון. החוק מתייחס לשורה של זכויות – כגון הזכות להליך הוגן, חזקת החפות, והזכות לייצוג על ידי עורך דין – אך עושה זאת באופן תמציתי וכוללני לחלוטין, מבלי להיכנס לפירוט, הקיים בדברי חקיקה אחרים, כגון חוק סדר הדין הפלילי ופקודת הראיות.
למשל, בנושא הליך הוגן, האמירה של חוק היסוד כוללת משפט אחד ויחיד – "כל אדם זכאי לכך שהליך פלילי שהוא צד לו יהיה הוגן".
בנושא חזקת החפות קובע החוק את המובן מאליו הבא – "כל אדם הוא בחזקת חף מפשע כל עוד לא נקבעה אשמתו בידי רשות שיפוטית".
בנושא הזכות לאי-הפללה עצמית – "כל אדם זכאי שלא להפליל את עצמו בעת גביית הודעתו בחקירה פלילית".
בנושא ייצוג משפטי – "כל אדם זכאי להיוועץ בעורך דין בנוגע לחקירה פלילית שבה הוא נחקר כחשוד" ובכל הליך שיפוטי.
בנושא זכויות בהליך מעצר – "מעצר ייעשה בדרך שתבטיח שמירה על כבודו של אדם, על גופו ועל זכויותיו לפי כל דין . כל עצור זכאי שיודיעוהו, במהלך ביצוע המעצר, את סיבת מעצרו".
כך גם זכויות בהליך חקירה – "חקירת עבירה תיעשה בדרך שתבטיח שמירה על כבודו של אדם, על גופו ועל זכויותיו לפי כל דין… אדם עם מוגבלות או שאינו דובר השפה זכאי לכך שיבוצעו ההתאמות הנדרשות לו". וכן הלאה.
"הצעת חוק יסוד זו מוסיפה נדבך נוסף במגילת זכויות האדם של מדינת ישראל שהתשתית החוקתית לה הונחה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו", נאמר בדברי ההסבר לחוק.
עו"ד אייל בסרגליק, סנגור בתיקים פליליים ותיקי צווארון לבן, יו"ר (משותף) של הפורום הפלילי בלשכת עורכי הדין, אומר כי הדבר העיקרי החסר בחוק הוא הגדרת סנקציה שתוטל על הפרת זכויות היסוד של חשודים ונאשמים, על ידי רשויות האכיפה והמשטרה.
"זה חוק דקלרטיבי. הזכויות המוגדרות בו, כולן חלק משיטת המשפט שלנו", אומר עו"ד בסרגליק, "עכשיו מוקנה להן מעמד חוקתי – אבל אין כאן בשורות גדולות וחדשניות. החוק אינו קובע מהן המשמעויות כאשר זכויות היסוד מופרות ונפגעות בצורה קשה. האם בתי המשפט ימשיכו לקבל ולהכשיר את הראיות שהושגו שלא כדין, כפי שעשה לאחרונה בית המשפט העליון בפרשת אוריך, הידועה גם כפרשת יועצי ראש הממשלה? שם המשטרה ערכה חיפוש בטלפונים ללא צו, ובית המשפט אישר הוצאת צווי חיפוש מאוחרים, ואף ביצר את ההליך של דיון במעמד צד אחד".
כאן חוזר עו"ד בסרגליק להצעת החוק הנוספת, המשלימה של סער בנושא פסילת ראיות שהושגו שלא כדין. שר המשפטים התפאר בכך שלראשונה מעוגנים בחוק הישראלי כללי פסילת ראיות והודעות נחקרים – גם הם הותוו לראשונה על ידי בית המשפט העליון – אלא שהצעת החוק של סער אינה צועדת מהלך שלם ומשאירה את שיקול הדעת לבית המשפט, האם לפסול ראיה שהושגה באמצעים לא חוקיים, ותוך פגיעה חריפה בזכויות הנחקרים.
"הלכת יששכרוב שהתווה בית משפט העליון לפני מספר שנים דיברה גבוהה-גבוהה על פסילת ראיות – כאשר בפועל, במבחן התוצאה ראיות שאינן קבילות נפסלו בתיקים ובמקרים מועטים מאוד", מציין עו"ד בסרגליק. לדבריו, "החוק החדש של גדעון סער בסופו של דבר מאפשר לבית המשפט להמשיך לעקוף את דילמת קבילות הראיה, באמצעות 'ייחוס משקל' על פני כלל פסילה גורף של ראיה שהושגה באמצעים לא חוקיים. והדבר היה בולט כאמור בפרשת אוריך, בין היתר".
"ככל שהחוק היה קובע כי בית המשפט חייב, ולא רק רשאי, לפסול ראיה 'מפרי העץ המורעל' – היתה לנו משטרה יותר איכותית, שמקפידה על כללים", מוסיף עו"ד בסרגליק, "ראיות שהושגו תוך כדי פגיעה בחשוד, באיומים עליו או על בני משפחתו, או במניעת שינה – הן ראיות שצריכות להיפסל. בשורה התחתונה, כל עוד החוקים ההצהרתיים החדשים אינם מקבעים נוסחת איזון חדשה בין צרכי החקירה לזכויות החשודים והליך הוגן – מדובר במהומה רבה על לא דבר".
עו"ד בסרגליק אינו מסתיר את השאיפות הפוליטיות שלו, שהן גם שאיפות להתוויית מדיניות מהפכנית בתחום המשפטי מהפוזיציה הפוליטית. "אני מכוון להיות מועמד הליכוד לתפקיד שר המשפטים בממשלה הבאה", הוא מציין בגילוי נאות.
כזכור, בזמן הממשלה הקודמת, כאשר היה אמיר אוחנה שר המשפטים, בסרגליק הגיש את מועמדותו לתפקיד פרקליט המדינה, אלא שבראש ועדת האיתור עמד היועמ"ש אביחי מנדלבליט, והוועדה העדיפה מועמד מערכתי "שבא מבפנים", פרקליט מחוז חיפה לשעבר עמית איסמן.
שלא במנותק מיריבות פוליטית, עו"ד בסרגליק מזכיר כי תוכנית הדגל שעליה הכריז סער לפני כניסתו לתפקיד – פיצול תפקיד היועמ"ש וניתוקו מהתביעה הכללית – תקועה במקום ללא התקדמות. בנוגע ליוזמות האחרות של שר המשפטים, כגון קציבת כהונה או איסור כהונת ראש ממשלה נאשם בפלילים – בסרגליק סבור כי מדובר ביוזמות פוליטיות ופרסונליות, יותר ממשפטיות.
