על שולחנה של השופטת המחוזית גיליה רביד, בשבתה כשופטת בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, הונח תיק חריג: דר-רחוב מחולון ביקש מהשופטת לאפשר לו להתגונן בפני עיריית חולון, הדורשת ממנו חיוב ארנונה בסך של 160 אלף שקל.
מ"ז (69), שמתגורר ברחוב מזה כ-20 שנה ומוכר לרשויות הרווחה, הגיש את העתירה לבית המשפט באמצעות עו"ד ענת אסייג מהיחידה לסיוע משפטי, הוא טען כי מתנהל נגדו "סיפור קפקאי של ממש".
לאורך שנים נהג מ"ז, וכך הוא עדיין נוהג, ללון תחת עץ בפינת הרחובות החופר והסולל, מול מבנה תעשייתי ששימש בעבר כמפעל לציפוי מתכת. המבנה בבעלות האחים דורון ועמיחי קופרפיש, שירשו אותו מאביהם. מ"ז מחזיק בתוך המבנה חפצים אישיים וגרוטאות, לטענתו באישור הבעלים.
עיון במסמכי בית משפט מעלה כי בשנת 2011 התגלע סכסוך בין האחים על רקע סוגיית הבעלות בנכס. המפעל שהיה מנוהל על ידי דורון הפסיק את פעילותו בשנת 2012 ומאז לא התקיימה בו פעילות כלשהי, אולם נותרו בו חפצים וציוד רב.
בעתירה שהגיש מ"ז הוא טען, כי בשלב מסוים דורון ביקש ממנו לבצע במקום שיפוצים ואף נתן לו מפתח למקום. אלא שלדבריו, במהלך השיפוץ התגלו בעיות טכניות ודורון ביקש ממנו לעכב את המשך העבודות, בעוד שכלי העבודה והחומרים שהביא מ"ז נותרו במקום והוא לא קיבל כל תשלום עבור העבודות שכבר החל לבצע.
עוד נטען בעתירה, כי מ"ז הכניס למקום מספר גרוטאות מאחר שממילא היה נטוש והוא לא ראה בכך פסול. לדבריו, עמיחי היה מודע לסיפור, לא התנגד וגם לא ביקש לסלק את החפצים.
מ"ז הבהיר בעתירה כי המשיך בינתיים להתגורר ברחוב, סמוך למפעל.
אלא שבשנת 2013 הגישה עיריית חולון נגד האחים תביעה לתשלום חובות ארנונה, אגרות והיטלים אחרים, רטרואקטיבית משנת 1994. בשנת 2016 פנה עמיחי לעירייה וטען כי אינו מחזיק בנכס אלא אחיו. העירייה דחתה את ההשגה וקבעה כי הוא בעל הזכויות הקנייניות לאחר שרכש אותן מאחיו. הוא ערער וטען לחלופין כי יש לראות במ"ז שפלש לנכס ללא רשות כמחזיק בנכס.
מנהל הארנונה דחה את טענת הבעלות של עמיחי, אבל מאידך קיבל את הטענה שיש לראות במ"ז כמחזיק בנכס החל מחודש מאי 2016.
מ"ז הגיש ערר לעירייה. ועדת הארנונה דחתה בחודש יולי 2020 את הערר, תוך שקבעה כי יש לראות במ"ז כמחזיק בנכס ואת עמיחי כבעלים.
במקביל הגיש עמיחי לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה לפינוי הנכס ולחיוב מ"ז בשכירות בגין הישיבה בנכס. בית המשפט דחה את התביעה הכספית בחודש מרס 2021, אך קבע שאינו לא יכול להכריע מי מחזיק בנכס. גם לאחר פסק הדין, עיריית חולון עמדה על כך כי יש לחייב את מ"ז בחיוב הארנונה.
בתגובה להחלטה זו הגיש מ"ז עתירה לבית המשפט, בה טען בין היתר כי מדובר בנכס מוזנח, פרוץ, ולא ראוי לשימוש. עוד הוא טען, כי הפך "שעיר לעזאזל" בידיו של עמיחי קופרפיש.
עיריית חולון, באמצעות עו"ד אלי אליאס, טענה כי יש לסלק את העתירה על הסף, בנימוק שמ"ז פעל בשיהוי ניכר: נודע לו על החוב בשנת 2016, אולם רק בשנת 2018 החליט לפעול בנדון. כמו כן טענה העירייה כי העותר חויב בארנונה על פי דין לאחר שוועדת ערר דנה בטענותיו ודחתה אותן.
השופטת רביד קיבלה את העתירה, תוך שמתחה ביקורת על התנהלות עיריית חולון. "ההחלטה לדחות על הסף את טענות העותר, תוך היאחזות בטעמים פורמאליים, נגועה במקרה שלנו בחוסר סבירות קיצוני", ציינה השופטת בהחלטתה, "זאת על רקע הנסיבות המיוחדות והלא שגרתיות של המקרה הנוכחי…".
"אין זה המקרה לקבל את טענת השיהוי כטענת סף אשר תימנע את ברור העתירה ואת מיצוי ענינו של העותר", הוסיפה השופטת, "למרות שהוא (מ"ז) רהוט ובעל תבונה, הרי שאורחות חייו והתנהלותו במישורי החיים השונים, אינם ככל האדם. דרכי ההתנהלות מול הרשויות השונות זרים לו ולאורח חייו".
סיבה נוספת בגינה דחתה השופטת את טענת השיהוי היא שרק בחודש מרס 2021 התקבל פסק דין סופי בנושא התביעה שהגיש עמיחי נגד מ"ז, ולאחר פסק דין זה מ"ז פנה לסיוע המשפטי כדי להסדיר את הנושא.
לסיום הדגישה השופטת כי ניסתה להביא את העירייה בהליך של פשרה לעיין בנושא הארנונה מחדש, אך העירייה סירבה בתוקף. "לצערי, מאמציי נתקלו באי שיתוף פעולה… ההגינות שמצופה מרשות ציבורית היתה מחייבת התנהלות אחרת", אמרה השופטת.
לבסוף כאמור, השופטת קיבלה את העתירה ואפשרה למ"ז להגיש השגה בנושא החלטת החיוב של העירייה תוך 60 יום. עוד הורתה השופטת לעירייה להפסיק את כל הליכי הגבייה נגד מ"ז, וזאת עד למיצוי כל ההליכים בנושא, לרבות פסק דין סופי. בנוסף קבעה השופטת כי על העירייה לשלם למ"ז 15 אלף שקל הוצאות משפט.
מעיריית חולון נמסר בתגובה: "פסק הדין התקבל רק בשבוע שעבר. נלמד את פסק ולאחר מכן נחליט כיצד לפעול".
רעים ומצורעים. גיבורים על חלשיםהחברות