"הטלת שומת כפל מס על מוציא חשבוניות פיקטיביות, אינה מותנית בכך שהמוציא יפיק איזו הנאה כלכלית מהוצאת החשבוניות… דווקא אנשי קש אלה, ש'רק' משאילים את שמם, לעתים תמורת נזיד עדשים, ראוי להרתיעם, על מנת שידעו כי אם ייטלו חלק בפעילות של הפצת חשבוניות פיקטיביות, צפויים הם להתחייב במס שנגרע מאוצר המדינה בשל תרומתם לאותה פעילות, ואף כפל מס". כך כתב שופט בית המשפט המחוזי מרכז, שמואל בורנשטין, בפסק דין שדחה את ערעורו של אחד מאנשי הקש של איציק וזאנה על שומת כפל מס שהוטלה עליו לאחר הרשעה באחת מפרשות הלבנת ההון הגדולות בשנים האחרונות.
חמודי בדיר מכפר קאסם היה איש קש של וזאנה, תושב סביון ובעל שליטה בחברות כוח אדם שהורשע בהפצת חשבוניות פיקטיביות בכמיליארד שקלים. וזאנה הקים שרשרת חברות קש על מנת לספק באמצעותן חשבוניות ותלושי שכר פיקטיביים לקבלני בנייה ושירותים, ובכך לפטור אותם מיחסי עובד-מעביד ומתשלום מסים. על החשבוניות הפיקטיביות שמכר, וזאנה גבה שלושה אחוז מערך העסקאות. לפני שנה, בהסדר טיעון, וזאנה הודה בעבירות הלבנת הון של 73 מיליון שקל, וסיכם הסדר קל יחסית – חמש שנות מאסר וחילוט שלושה מיליון שקל. בדיר שהיה מאנשי הקש שלו, נידון בנפרד לשלוש שנות מאסר וחצי.
וזאנה רכש חברה בשם ב.ג. שחר אבטחה, ודאג שתירשם על שם בדיר כבעל המניות. החברה הוציאה חשבוניות כוזבות בהיקף 67 מיליון שקל לשתי חברות אחרות בשליטת וזאנה, אשר עשו בהן שימוש לקיזוז מס התשומות ולשמירה על ספריהן מאוזנים. לבדיר היה תיק נוסף בו הורשע בעבירות דומות, ללא קשר לוזאנה. בתיק האחר, חברה הרשומה על שמו הוציאה חשבוניות פיקטיביות ב-24 מיליון שקל לקבלן ניקיון ואחזקה. שווי המע"מ שקוזז במרמה בצירוף שני התיקים עמד על 14 מיליון שקל. לאחר ההרשעה, מע"מ חייב את בדיר בשומה של כפל מס בהיקף 28 מיליון שקל.
בערעור שהגיש בדיר על השומה לבית המשפט המחוזי ציטט פרקליטו, עו"ד יואב ציוני, את גזר הדין בתיק הפלילי בו נקבע כי חלקו של בדיר, בשתי הפרשות, לא היה המרכזי. בתיק אחד הופעל על ידי ואזנה, וגם בתיק האחר סייע לעוסק אחר לקזז מסים ועיקר הרווח שנוצר לא הגיע לכיסו. בערעור על השומה, ביקש עו"ד ציוני להוסיף ולהביא ראיות אשר יסתרו קביעות מההליך הפלילי לגבי מודעותו של המערער לחשבוניות הפיקטיביות שיצאו מהחברות הרשומות על שמו.
בדיר טען כי לא שלט בנעשה בחברות הרשומות על שמו, ולא כתב ולא הוציא את החשבוניות, ומעורבותו היתה "רישומית" בלבד, כאיש קש שקיבל פרוטות עבור השאלת שמו. עו"ד ציוני טען כי בנסיבות אלה, אין תוקף לסעיף 50א' לחוק מע"מ, הקובע הטלת כפל מס על "אדם שאינו רשאי להוציא חשבונית מס", מאחר ובדיר לא הוציא ממש את החשבוניות. בחומר החקירה קיימות ראיות למכביר, ציין עו"ד ציוני, לפיהן וזאנה פעל ישירות מול מנהל החשבונות, וחשבוניות החברה הופצו לגורמים שונים ללא שליטתו של בדיר בכמות, בסכומים שנרשמו על גבי החשבוניות ובמוטבים שלהן. לאור חומרת הסנקציה של חיוב מס כפול על הפצת חשבוניות פיקטיביות, עו"ד ציוני טען כי יש לפרש את המונח "הוצאת חשבונית" פירוש מצמצם – לפעולה אקטיבית של כתיבת החשבוניות והנאה ממכירתן, כך שעל "קוף" ששירת אחרים לא ניתן להטיל כפל מס.
לחלופין, עו"ד ציוני דרש כי מע"מ יבצע "תעדוף שומות" בין המעורבים בפרשה, ויקבע את המבצע העיקרי של ההונאה, וזאנה, כנישום העיקרי. לדבריו, במקרה זה יש להקפיא את השומה לאיש הקש, שאם לא כן – רשויות המס ייהנו מגבייה במקביל של "כפל שומות". במספר תקדימים בעבר, יש לציין, ניתנה הנחיה על ידי בתי המשפט לרשויות המס לבצע תעדוף שומה לעבריין העיקרי.
במהלך דיוני התיק, עו"ד ציוני "סחט" התחייבות של מע"מ לכך שכפל המס לא ייגבה פעמיים (הן מבדיר והן מוזאנה). השופט בורנשטיין התייחס לכך בפסק הדין שניתן בימים האחרונים: "תכליתו של החוק היא הרתעתית, וברור כי כל מי ששותף להוצאת החשבונית הפיקטיבית, אם במעשה ידיו בפועל ובכתב ידו ממש, ואם במתן אפשרות לאחר להוציא את החשבונית על שם חברה שבבעלותו, ראוי שיהיה מורתע מכך ביודעו כי הוא צפוי להתחייב בכפל מס, הגם כפי שהצהיר המשיב, כפל המס ייגבה פעם אחת בלבד".
השופט הבהיר: "משעה שבחר המערער במודע להיות חלק בלתי נפרד ממנגנון עברייני, תוך שהוא נרשם כבעל מניות ומנהל של חברות בהן נעשה שימוש לצורך הוצאת החשבוניות הפיקטיביות, קשה לקבל את טענתו לפיה לא הוא זה שהוציא את החשבוניות וכי אין הוא חב בחובות הנובעות מהוצאת חשבוניות אלו. מי שרשום כבעל מניות או כמנהל בחברות שעל שמן הוצאו החשבוניות הפיקטיביות, אינו יכול לטעון כי לא הוא שהוציא את החשבוניות, אלא אם הוכח כי הדבר נעשה שלא בהסכמתו ושלא בידיעתו".
עוד קבע פסק הדין, כי "מאחר שסעיף 50א' לחוק (כפל מס, ז"ק) מכוון ל'אדם' בשר ודם שהוציא את החשבונית, ולאו דווקא לעוסק המורשה, אין מניעה עקרונית להטיל כפל מס על כל מי שהוציא את החשבונית, גם אם אינו בעל מניות או מנהל בחברה או אורגן אחר בה. עם זאת, נראה כי במקרה זה נדרשת ראיה פוזיטיבית כי אותו אדם אכן כתב והוציא את החשבונית, ובהיעדר ראיה לכך, לא יהיה ניתן להטיל עליו כפל מס. (לעומת זאת) כשמדובר בבעל מניות או במנהל רשום, ראיה כזו אינה נדרשת, והחזקה לפיה הוא הוציא את החשבונית, או איפשר לאחר להוציא את החשבונית, די בה על מנת לחייבו בכפל המס… המערער מודה כי איפשר להוציא חשבוניות פיקטיביות בחברות שהוא בעל המניות או מנהל שלהן, הגם שלמרבה צערו, 'תמורת פרוטות' בלבד ובנסיבות אלה אין כל ספק שיש לראות במערער כמי שהחשבוניות הוצאו על ידו על כל המשתמע מכך".
בקשת המערער להביא ראיות סותרות נדחתה, מאחר שלפי בית המשפט, מדובר בבקשה לסתירת ההודאה שנתן בדיר בעצמו בהסדר הטיעון בתיק הפלילי.
עו"ד ציוני מסר בתגובה: "פסק הדין משקף עיוותי דין שקיימים בפסיקה בשורה של סוגיות משפטיות. להערכתי לא נאמרה בסוגיות שנדונו בפסק הדין המילה האחרונה. מכל מקום, נקודת האור היחידה בפסק הדין היא ההבהרה שאין כפל גבייה של כפל מס הנוגע לאותן חשבוניות, וככל שרשות המסים תגבה ממעורב מסוים את כפל המס (ולשיטתי לרבות אם תגיע איתו לפשרה), היא תהיה מנועה מלפנות למעורב אחר בגין אותו חיוב, דבר שעד כמה שהוא נראה טריוויאלי הוא לא היה ברור עד היום, והוא יחייב את רשות המסים בעתיד".
